לא פעם שאלו אנשים מדוע, כשכותבים פה במוצ"ש על 'זכויותיהם של ישראל', לא כוללים גם את השמאל, ובכלל את אלה שזוכים כאן לביקורת בקבוצה. הרי זה כל הרעיון של העיסוק ב'מוצ"ש וזכויותיהם של ישראל'.
א. אז ראשית, יש לדייק: כשאנו כותבים כאן על חיילים, על פצועים, על חטופים ששבו ועל משפחותיהם ועוד, לא סייגנו מעולם את הדבר בהקשר לדעותיהם הפוליטיות. הדגש הוא על אנשים ותופעות שיש בהן כדי להוות דוגמא בדיוק לכותרת של הפרויקט הזה, 'סוללים דרך'.
לימוד הזכות התערבב עם טשטוש בין טוב לרע, והבלבול ממסך את הצורך המאוד פשוט וחד להיאבק על הטוב.
ב. במשך השבוע מושמעת כאן לא מעט ביקורת. אך זו לא ביקורת הנכתבת מתוך טינה, מרירות, שנאה או זעם, אלא מתוך אמון בעם ישראל; ודווקא תוך מתן תשומת לב רבה לכל הכוחות הטובים ומדהימים שיש בנו כאן ועכשיו, הרוצים ומסוגלים להצמיח כאן את קומת החיים הבאה של העם הזה. מה שנכתב במוצ"ש הוא ההתחלה והסוף של מה שנכתב במהלך השבוע.
ג. יש אכן תורה עמוקה של לימוד זכות על כל אדם בישראל, גם על הפושעים.
אבל חלק מהרקע לכתיבה כאן זו ההבנה, שמרוב שתורה זו התפשטה בחוסר איזון ופרופורציה בציבור, לימוד הזכות הזה נמהל באוירה מתנצלת, רפויה, מבולבלת ולעיתים מתרפסת.
לימוד הזכות התערבב עם טשטוש בין טוב לרע, והבלבול ממסך את הצורך המאוד פשוט וחד להיאבק על הטוב.
ראינו לנכון בפינה זו ליצור משקל נגד. לחזור ליסודות הפשוטים יותר, שעקב פשטותם נשכחו. ולשים את אור הזרקורים על כל התופעות המדהימות בעם הזה, תופעות שדווקא עליהן אנו רוצים לומר "כזה ראה וקדש". ללא הסתייגות.
ד. פינה זו משלימה את כל העבודה והכתיבה שנעשית במהלך השבוע. במסגרתה אין אנו מבקרים את האירועים מתוך התמרמרות, עין רעה, טינה או תסכול, אלא מתוך ראיה אמיתית של כל הטוב – לא הפוטנציאלי, אלא הממשי, שיש בעם הזה; וממנו נדלה את הכוח והזכות לקלף ולסלק את כל העטיפות של השקר, שחוסמות את דרכנו.
ודווקא מתוך בהירות זו, נזכה גם להיות שותפים בהכרעה לכף זכות את כל ישראל.
שבוע טוב.