זה שנים רבות שהמילה 'שמאל' כבר לא כל כך פופולרית בישראל. היא לא מביאה מספיק קולות, לא מנצחת בחירות. אבל כמובן, לא זה מה שיגרום לשמאל לוותר. היום הפכו את המילה 'ימין' למותג על המדף שזמין לכל. גם לשמאל. ומעתה, אל תגידו 'שמאל', תגידו 'ימין ערכי', 'ימין ממלכתי', 'ימין פרגמטי', 'ימין רך', 'ימין-מרכז' ו'ימין אמיתי'.
א. הרקע הרעיוני על רגל אחת
אז מה זה באמת ימין?
תומס סואל ב'עימות בין השקפות', ויובל לוין ב'הפולמוס הגדול' עסקו בהרחבה בשורשים וביסודות של ימין ושמאל בצורת החשיבה האנושית בכלל, והמערבית בפרט, בעידן המודרני. יש למושגים האלה מספר מימדים ורבדים – חברתיים, כלכליים, פסיכולוגיים ואפילו מטאפיזיים, המתנקזים כולם לעמדות הפוליטיות של ימין ושמאל. מומלץ מאוד לקרוא לפחות שני ספרים אלה כדי לקבל רקע בסיסי על מאבק הרעיונות הגדול של העידן המודרני במערב.
על רגל אחת ניתן לומר שהעידן המודרני הביא איתו פיצול מאוד עקרוני ויסודי. משמאל היה מי שראה בעולם החדש הזדמנות להפוך את הפרט האוטונומי לתחליף שאמור למחוק, לייתר, ולכל הפחות להנדס מחדש את השורשים, המסורות והנורמות של החברה האנושית. ומימין היה מי שלמרות כל מעוף הקדמה, ראה בשורשים, בזהויות, במסורות ובנורמות עוגנים חשובים, ששומרים על זהותנו ואף על שפיותנו.
נדגיש: עמדה ניצית מבחינה ביטחונית איננה בהכרח ימין. היא עשויה באותה מידה להיות רק שלב בדרך למימוש התפיסה שבה צרכים כלכליים וטשטוש זהויות יפתרו את כל הבעיות.
כפי שהתפתחו הדברים, הפכו הדת, הלאום והמשפחה להיות לעוגנים המרכזיים ביותר שעליהם נלחם הימין, ודרכם הבין את העולם. עוגנים אלה אפשרו לסמכויות המשפחה, מוסדות הקהילה, קשרי הנאמנות הלאומית, השייכות הדתית והנורמות שהם יצרו, להיות חזקים מספיק בניהול החברה ללא צורך בהתערבות אגרסיבית של הנדסת אנוש, ובהתערבות אובססיבית של פקידות המדינה המודרנית וניסיונותיה להנדס את החברה כמו מכונה משומנת של קדמה רציונלית. עוגנים אלה אפשרו לנשום עמוק ולהחזיק סדר עולמי של עולם לא מושלם, שבו הצמיחה וההתקדמות מתרחשות בתוך מרחב של אינטרסים ומלחמות, ללא הכרח לנסות להנדס אותו לאוטופיה של צרכנים מטושטשי זהות של זכויות הפרט ושוויון שלא יגמר לעולם.
הניסיון הנועז הזה – לתמצת סוגיה מסועפת ולהסבירה על יד אחת – הוא דווקא החלק הפחות מרכזי במאמר.
כי כשעוסקים באקטואליה, ולא רק בהגות, אנחנו צריכים להיות ממוקדים הרבה יותר: מה חזית המאבק של הימין והשמאל בעת הזו? היכן נקודות ההתנגשות המכריעות? וזה כבר עשוי להשתנות מתקופה לתקופה ולעיתים אף משנה לשנה. ופה מונח הנגף, הפתח לתעתוע.
בעת הזו, אין גיבוי חזק יותר לעמדות שמאל מאשר שתיקה כלפי בריונות של מוסדות לא נבחרים, המקדמים מדיניות שמאל קיצוני
ב. תפיסות ימין: המאבק בתוך המוסדות
כשעוקבים אחרי האקטואליה של מאבקי ימין-שמאל בשלושים השנים האחרונות – בארץ, ובמידה רבה גם בעולם – עמדות שמאל קיצוניות התבצרו יותר ויותר ברשות השלטונית השופטת ובשלוחותיה בפקידות הציבורית בתחומים כמו משפט, ביטחון, קרקעות, התיישבות, אכיפת החוק, ועוד.
עמדות הדוגלות בתפיסות-קצה של זכויות מיעוטים תחת ביטחון לאומי, תפיסות גלובליסטיות תחת ריבונות לאומית, הפרדת היהדות מהמדינה ופירוק ערכי המשפחה המסורתית, מיוצגות ביתר שאת ובקיצוניות יוצאת דופן במוקדי השלטון והכוח החדשים האלה, הפועלים ללא סמכות ובבריונות כדי לקדם עמדות שמאל.
לכן, בעת הזו ובהתאם להתפתחות שלעיל, הפך מוקד המאבק בין ימין לשמאל למאבק מוסדי בין שלטון העם דרך נבחריו בכנסת לבין שלטון השופטים, המשפטנים והפקידים בשירות הציבורי.
זה מתבטא במאבק על מינויים בכירים, החלטות ממשלה, חוקים, תקנות, במאבק כללי על עיצוב הזירה הציבורית בתחומי הגירה, התיישבות, ביטחון, יהדות, משפחה, ותחומים נוספים.
נחדד את העיפרון עוד יותר: הגיבוי להשבת הסמכויות השלטוניות לידי העם ונציגיו, לצד היותו המעשה ההגון לעשותו ללא קשר לדעה פוליטית, הפך להיות מוקד המאבק של הימין היום. רק משם ניתן יהיה לקדם את תפיסת העולם החיונית כל כך לזהותם של האדם ושל ישראל.
כדי להפיל את הימין, השמאל יהיה מוכן להדהד גם את הימין הקיצוני
ג. 'מותגים' של ימין
כשמתעלמים מהאקטואליה המסועפת, קל לאחוז ברכיב אחד תיאורטי של ימין ולהשתמש בו כדי לאמץ את המותג 'ימין', ובמקביל לגבות עמדות שמאל במוקדים הקריטיים. קל למשל לומר משפט כמו "אני בעד חיזוק ההתיישבות", ולמלא פיך מים מול הבריונות המשפטית המסרסת אותה. בעת הזו, אין גיבוי חזק יותר לעמדות שמאל מאשר שתיקה כלפי בריונות של מוסדות לא נבחרים, המקדמים מדיניות שמאל קיצוני. קל מאוד לזהות איש שמאל בהתאם לשתיקה רועמת זו, החזקה יותר משאר הסיסמאות שיאמץ כדי לזכות במותג ימין. אגב, פעמים רבות הם קוראים לעצמם 'ימין ערכי' או 'ימין ממלכתי'. זו המשמעות.
סוג נוסף של תעתועי ימין מתבטא באמצעות נפנוף בערך האחדות. "אנחנו ימין אבל צריך אחדות", זה המוטו של קבוצה לא מבוטלת הטוענת לזהות ימנית, אך פוסעת על בהונות כדי שלא להכעיס את 'זקני קפלן'. הם מוכנים לעשות בשביל זה הכל: לשנוא חרדים, לבוז לבצלאל סמוטריץ' (כי אחדות עושים רק עם השמאל), ליישר קו עם עמדות שמאל לכל דבר ועניין, ולאבד לגמרי את עמוד השדרה הערכי. התירוץ הוא האחדות; הסיבה האמיתית היא עבדות חברתית לשמאל.
הסוג האחרון של 'מתעתעי ימין' הוא אלה הקוראים לעצמם 'הימין האמיתי' או 'הימין שמימין לימין'. מדובר באנשים המבקרים תדיר את הימין על כך שהוא לא 'מספיק' ימין, אך אין ביכולתם להציע יישום ריאלי למימוש עמדתם. התפקיד שלהם הוא לפורר את האמון בימין ולייאש את הציבור, ולכן מצטרפים אליהם כל הקמפיינים של השמאל, שישמחו תמיד להשתמש בטיעונים הימניים ביותר כדי לפורר את האמון בימין. הם יצעקו "הרפורמה נכשלה", "חמאס עדיין קיים", "אין משילות בנגב", וכדומה; ידרשו תמיד את מימוש היעד המושלם, וילינו על כך שטרם הגענו אליו. קולות אלה יקבלו תמיד הדהוד חזק מאוד בקמפיינים של השמאל. כדי להפיל את הימין, השמאל יהיה מוכן להדהד גם את הימין הקיצוני.
יש מקום רב להאריך עוד. עיקר הדבר הוא להעמיק ברעיונות, ויחד עם זאת לשמור על צלילות בתוך האקטואליה המסועפת והמתעתעת של 'מותגי ימין'.
עם תודעה צלולה, גם נצליח.