א. מסגורים מבלבלים
נתחיל מהמסגור של הסרטון שנשלח בקדימון. אכן, השנים האחרונות מביאות איתן שינויי עומק בציבור הדתי לאומי. מרכזי כובד של השפעה, דגשים חינוכיים, חלוקות חדשות של תפיסות ומחנות ועוד. אולי יהיה נכון לומר, שהציבור הדתי לאומי לא עבר שינויים כאלה מאז הקמת גוש אמונים.
אך המסגור של חלוקת הציבור הדתי בין 'הסתגרות חרד"לית' לעומת 'שותפות עם חילונים בשיטת הרב קוק הישנה' מטמטם את המוח והלב.
דתיים וחילוניים, מרוב הסוגים והזרמים, ממשיכים להיות שותפים בכלל תחומי החיים, בכל הרמות: בשירות המדינה ובמגזר הפרטי, בגופי הבטחון, בשירותי הרפואה וכמעט בכל מקום במדינת ישראל. אין שום שינוי או מחלוקת על השותפות הזו (אגב, אין לזה שום קשר למילים 'שיטת הרב קוק הישנה').
יהיה זה אסון להיגרר לניסיון של חברי העליה השניה להמציא זהות ישראלית חדשה
ב. שותפות לעומת השתייכות
אך הנה מה שכנראה מסתתר מתחת למסגור הנוח והשקרי הזה: חלק מהציבור הדתי לא רק 'שותף עם חילונים', אלא נמצא באותה קבוצת השתייכות של אותן אליטות שיצרו מראשית ימיה של מדינת ישראל אידיאולוגיה של 'ישראלי חדש', כתחליף ל'יהודי הישן'. אלה אותן אליטות הקובעות את תפיסות היסוד וסולם הערכים בכל הנושאים העולים על סדר היום הציבורי. חלק מכלל הציבור הדתי דואג להתבונן כל הזמן ב'שותפו אדונו' בקרב אותן אליטות, ולהישאר מיושר לפי הקו הערכי שלו.
אותו חלק בציבור הדתי ממשיך את הקו שהתווה מנדלסון ביחס להשכלה האירופית: כשמנדלסון רצה לבסס שותפות מלאה עם ההשכלה האירופאית למרות היותו יהודי מאמין, הוא קבע – 'היה יהודי בביתך ואדם בצאתך', כלומר: זהותך היהודית נוגעת לביתך וד' אמותיך, אך בחוץ אתה שותף מלא לתפיסותיו ולערכיו של המשכיל האירופאי.
לפי אותו קו חשיבה, חלק מהציבור הדתי חי היום לפי הקוד המפוצל של 'היה יהודי בביתך וישראלי בצאתך', כלומר במרחב הציבורי אין שום משמעות תפיסתית ערכית אידיאולוגית לכיפה/כיסוי ראש שעל ראשך, וליהדות שבליבך. לדידם זה ענין פרטי לגמרי. אדרבה, לעיתים הם זקוקים להוכיח ביתר שאת את נאמנותם האדוקה לזהות ה'ישראלית' החדשה הזו: 'אין שום הבדל בינינו'.
ג. 'שיטת הרב קוק הישנה'
'שיטת הרב קוק הישנה', מראשית ימי הציונות, דווקא קבעה אינספור פעמים שיחד עם השותפות המעשית, יהיה זה אסון להיגרר לניסיון של חברי העליה השניה להמציא זהות ישראלית חדשה, תלמידת ההשכלה והתנועה הלאומית האירופית, על חשבון הזהות היהודית הישנה-נושנה.
נהפוך הוא. אנו זקוקים להעמיד אלטרנטיבה רעיונית שורשית לניסיון הזה, אלטרנטיבה שתחבר ברצף אחד עתיק יומין את יציאת מצרים, מתן תורה, מלכות דוד ושלמה, ותקוות הגאולה שאנו מתחילים לממש בימינו.
אך כנראה שנוח ונעים יותר, בקרב חלקים מהציבור הדתי, להיתלות ברב קוק במקום להודות שדרכם לקוחה ככל הנראה ממנדלסון.
ד. שותפים זוטרים
זהות ישראלית חדשה ומנותקת זו הובילה במשך שנים רבות את מערכות המדינה. מאז ימי עליית מפא"י, דרך עיצוב מוסדות המדינה ולאורך עשרות שנים, לא היתה אפשרות בפועל להעמיד חלופה רעיונית. היתה רק אפשרות אחת: להצטרף כחייל. דעותיך לא שינו דבר בתפיסה של מערכות הבטחון, החינוך, המשפט והרווחה. חייל מתייצב. הוא איננו קובע דרך ומדיניות. וכך עשינו, בני הציונות הדתית, על כל מגוון הדעות שבה.
אני צופה שכל ה'מגזרים', עם או בלי כיפה לראשם, יצטרפו לבנות יחד חלופה רעיונית יהודית ישראלית חדשה-ישנה נושנה, שתוביל את מדינת ישראל אל האתגרים הבאים עליה לטובה
ה. אליטה ישנה במבוי סתום
אך מאז ימי אוסלו, אליטה זו נמצאת במסלול התנגשות חזיתית לריסוק המדינה, לא רק בזהותה היהודית, אלא גם בזהותה הלאומית-ציונית. הניסיון להמציא זהות ישראלית מחולנת חדשה נכשל. הוא הגיע למבוי סתום. ה'קווניקים' של 'צאצאי מפא"י' הפכו מ'ישראלים', לישראלים בביתם וליברלים בצאתם. הניסיון של חלק מהציבור הדתי להישאר נאמן לקבוצת השתייכות זו הוא נלעג ונועד לכשלון. אי אפשר לנתק את מהותנו מה-ד.נ.א. הרוחני של אלפי שנות קיומנו. זה בדמנו. השינוי מתבקש, הגיע עת לחלופה המדוברת מתוך 'שיטת הרב קוק הישנה-נושנה'.
ו. דור חדש של חלופה רעיונית
לא מדובר על שאלה של שותפות. מדובר על שאלה של הובלה והנהגה. חלק ניכר מהציבור הדתי מבין שאת השותפות צריך לקחת לשלב הבא, שלב החלופה הרעיונית. ה'שנבלים' מזהים חלופה רעיונית כהסתגרות, ושותפות הם מפרשים כהמשך ההתבטלות בפני האליטה המחולנת, הדוהרת לתהום. לכן הם עוסקים ב'מי לא מתגייס', המקנה להם מחדש את השתייכותם לאליטות המחולנות של 'צאצאי מפא"י', במקום לאתגר את תפיסות העולם אשר הובילו אותנו אל פי תהום.
ניכר שבת השיח של שנבל בסרטון, פולי ברונשטיין, מאוד להוטה לשמוע שהציונות הדתית תמשיך לשרת את הקו הרעיוני של 'צאצאי מפא"י', ולא תמרוד עם חלופות רעיוניות מבית מדרשם של משה רבנו, רבי עקיבא והרב קוק.
אבל אכן זה מה שמתרחש. הגיע הזמן לרעיונות חדשים-ישנים נושנים, רעיונות המצליחים לשקף ברצף את כל קיומנו מיציאת מצרים ועד כיבוש ירושלים ברצף אחד, רעיונות משיחיים. וזה מקיף מעגלים רבים מאוד מבני הציונות הדתית, אפילו בשלוש ערי הקודש של ה'שנבלים', פתח תקווה, גבעת שמואל ומודיעין. זה הולך לעצב את האליטה הרעיונית הבאה של מדינת ישראל.
זה לא עניין מגזרי. זה עניין רעיוני ועניין כלל ישראלי. אני צופה שכל ה'מגזרים', עם או בלי כיפה לראשם, יצטרפו לבנות יחד חלופה רעיונית יהודית ישראלית חדשה-ישנה נושנה, שתוביל את מדינת ישראל אל האתגרים הבאים עליה לטובה.
קבוצות חדשות הולכות ונוצרות. הן לא מחולקות כרגע לפי מה שיש או אין על הראש. הן מחולקות לפי תודעות של זהות. וזה יביא בשורה גדולה הרבה יותר מהצביון המגזרי הישן של הציונות הדתית.