א.
יש בספינה איש אחד, זקן. לא חזק פיזית, לא מצטיין בהפעלת מנועים, במתיחת חבלים ובהורדת עוגן.
ובכל זאת – יש לו תפקיד פשוט ומכריע: הוא שומר על הכיוון.
כשהים שקט, לעיתים שוכחים מדוע צריך אותו.
הוא יושב בפינה, עוסק בשלו, מצביע מדי פעם על הכוכבים ומזכיר לאן בעצם אמורים לשוט – לירושלים, אף שאין שם חוף בכלל.
כשהים שקט, הצוות הצעיר והחסון לפעמים לועג ובז לו. "שישב בצד", "הוא לא רלוונטי", "הוא אינו נושא בנטל".
אבל כשהים סוער, כשהרוחות משתוללות, כשהמצפן מתבלבל, יש לו ערך עצום.
—
אפשר וצריך להתווכח על חלוקת הנטל, על סוגיית הגיוס, על מדיניות כלכלית. אבל אסור לשכוח את הדבר הפשוט והעמוק הזה:
בספינה שמבקשת להישאר יהודית, מי ששומר על הכיוון הוא שותף חשוב.
דווקא התמקדותו של הזקן בתפקידו המקורי, האחד והבלתי-מתחלף, היא שמאזנת את הספינה
במצב מתוקן, אולי באמת היה נכון שהזקן לא רק ישמור על הכיוון אלא גם ייקח חלק בעבודות הסיפון.
אבל המציאות רחוקה משלמות. הגלים סוערים, הספנים עצמם מבולבלים מאוד, לעיתים בכלל אינם מבינים שהים סוער, ויש אף הדואגים בזדון לכך שהים יסער.
יש המושכים שמאלה ויש המושכים עוד יותר שמאלה, ויש שכבר בכלל אינם בטוחים אם זו הספינה שאליה עלו ומבקשים להחליף את כיוונה בשיטות נלוזות.
ובמצב כזה – דווקא התמקדותו של הזקן בתפקידו המקורי, האחד והבלתי-מתחלף, היא שמאזנת את הספינה.
הוא לא מתפזר ולא נבהל מהרוחות. אם כולם ירוצו רק לאטום דליפות ולכוון מנועים, אבל אף אחד לא יזכור את הכיוון – לא נגיע לשום מקום.
ב.
האמת צריכה להיאמר ביושר: דווקא לציונות הדתית החרדים חשובים היום יותר מאי פעם.
אם אנו נמנים עם אלו הרוצים לשמור את הספינה במסלולה – שמאמינים שיש כיוון, שיש יעד יהודי, לאומי, היסטורי – אזי אנו זקוקים לאותו 'זקן' המחזיק את ההגה על קו האופק היהודי כבר אלפי שנים.
הרי מי שמעוניין לשנות את הכיוון – ממילא מה לו ולאותו זקן?
מי שמבקש להפוך את הספינה כולה ליאכטה ליברלית מנצנצת, שתשוט היישר לעבר נמל חלומות פרוגרסיבי – אין לו עניין בשמירת הכיוון.
להפך – היא רק מפריעה לו.
כל 'זקן' מכל בית מדרש שיצביע על היעד, מפריע לו.
ה'זקן' אולי היה יכול לתרום עוד, לסייע יותר, להשתלב בעבודות הסיפון. אבל כשהסערה משתוללת והכיוון הולך לאיבוד – קודם כל ראוי לשמור את היד שלו על ההגה. אחר כך כבר נדבר על חלוקת תפקידים.
ג.
'הטוב המשותף' הוא תפיסת העולם שעמדה מאחורי נאום 'ארבעת השבטים' של רובי ריבלין.
ריבלין בתפקידו כנשיא המדינה חיסל את האתוס הציוני-יהודי, שראה במדינה היהודית את העוגן היציב, וביקש להחליפו ב'סיפור מכונן' אחר – שעל פיו החברה הישראלית מורכבת מארבעה שבטים: חילונים, דתיים-לאומיים, חרדים וערבים.
הכניסו את היד לסיר, ערבבו היטב, והממוצע שייצא הוא הטוב המשותף. ללא זהות, ללא שייכות וללא ברית ייעוד משותפת.
'ברית המשרתים' באה לקדם את אותו רעיון: חיבור טכני הנשען על שירות צבאי, חשוב וערכי ככל שיהיה, וחיבור פולקלוריסטי רזה המקנה זכויות ושרק על בסיסו תתנהל המדינה.
כך יהיה אפשר להוציא החוצה מ'ברית המשרתים' את החרדים ש'אינם נושאים בנטל'.
ביחס לערבים, אל דאגה. להם יינתנו הקלות בלי שום קשר, כפי שאמר לפיד מפורשות.
בדיוק באותו אופן יש גם המבקשים לקדם גיור במדינת ישראל רק על בסיס שירות צבאי וחיבור כללי למדינה ולסמליה הלאומיים, ללא צורך בגיור על פי ההלכה.
שימו לב למשל לאנשים שהיו בעבר בשמאל ועברו לימין ושאינם משתמשים בפרקטיקה הזו. הם מבינים את הקרב על זהותה של המדינה
ד.
הברית עם החרדים איננה ברית של נוחות פוליטית. היא ברית עומק על דמותה של מדינת ישראל.
מי שמנסה לפרק אותה בשם סיסמאות מודרניות – אינו מחזק את החברה הישראלית אלא מחליש את זהותה.
המאבק האמיתי איננו בין 'משרתים' ל'לא משרתים', אלא בין תפיסה יהודית עמוקה של מדינה לבין תפיסה אזרחית המבקשת לצמצם את היהדות לפולקלור.
שותפות עם החרדים אינה ויתור על ציונות – היא תנאי לקיומה.
ומי שמבין זאת אינו מפלג את הגוש האמוני, אלא שומר עליו מפני איבוד דרכו.
ה.
"תפסיקו כבר להתרפס בפני החרדים האלו ולהביע רגשי נחיתות" – זוהי אמירה הנשמעת לעיתים. לכאורה, היא מבטאת זקיפות קומה וביטחון עצמי.
על כך יש לומר: זוהי אמירה הנשמעת בדרך כלל מצד אלה שאינם רואים את גלי הים הסוערים, המטביעים רבים רבים, ומכאלה שהמצפן שלהם קצת נדפק.
שימו לב למשל לאנשים שהיו בעבר בשמאל ועברו לימין ושאינם משתמשים בפרקטיקה הזו. הם מבינים את הקרב על זהותה של המדינה.
ו.
"לא אגדה רעי"
בסתיו 1743 נכנס משה מנדלסון לעיר ברלין. כל שאיפתו הייתה לשים קץ לבידוד החברתי והאינטלקטואלי של היהודים.
בלא להתכוון הפך מנדלסון לאבי היהדות הרפורמית המודרנית.
באמצע המאה ה-19, רק ארבעה מחמישים ושישה צאצאיו של משה מנדלסון עדיין היו יהודים. כשנפטר האחרון מביניהם, רבים מה'מנדלסונים' שנכחו בהלוויה ראו טקס יהודי לראשונה בחייהם.
בסופו של דבר, מי שיבחר ב'ברית משרתים' רזה ויקדם 'טוב משותף' חסר זהות – ימצא את עצמו בברית מפוארת, אך במקום ברית עם חיילי צה"ל תהיה זו ברית עם ערבים תומכי טרור.