השיר 'היי שקטה' הוא דוגמה מצוינת לשיר נחמה ישראלי מודרני. המילים של רחל שפירא, הלחן של יהודה פוליקר והביצוע העוצמתי של הזמרת ריקי גל הושמע לראשונה ב-1993.
השיר אהוב עליי מאוד, ויש הרואים בו שיר להעצמה נשית.
"היי שקטה עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהינום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.
היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר צומחת שושנה.
… כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה"
השיר מבטא אינדיווידואליות חשופה. טוב ורע בערבוביה, אין מגמה, כוונה או משמעות.
החולשה עצמה היא מקור כוח.
הדימויים היפים הם רק "כאילו", אשליה מנחמת, ולא מציאות בעלת שורש עמוק. השיח כולו הוא פנימי ומתרחש בתוך הנפש – שיח הרגעה עצמית. הנפש היא המקור.
בזכות התוכנית של כאן 11 האזנתי שוב לשיר בפעם המי יודע כמה, אבל להפתעתי הרבה משהו בפנים 'בעט'. בעבר השיר הזה העניק לי נחמה, והנה בחלוף הזמן משהו בו מרגיש לי חלול. מה שנשמע פעם אמיץ – מרגיש לי כהנמכה של האופק. כוויתור על משמעות.
מי אנחנו באמת? מה הקאנון האמיתי שלנו? איך יהודים באמת מתמודדים עם משבר?
ה-7 באוקטובר גרם לי לבחון מושכלות יסוד. הרבה דברים שחשבתי שהם נכונים – התמוטטו.
המציאות התבררה כשונה לחלוטין ממה שסיפרו לנו. לא רק לגבי העזתים השכנים, אלא במיוחד לגבי מי אנחנו.
מי אנחנו באמת? מה הקאנון האמיתי שלנו? איך יהודים באמת מתמודדים עם משבר?
שאלות אלה הובילו אותי לחפש דוגמה לשיר נחמה ישראלי מקורי ועתיק.
צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ,
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ, וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן, שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ,
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל חֶרְמוֹן,
וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ.
… אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱ-לֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ.
… מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד?
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ.
… אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה,
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ?
… אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת אוֹרֵךְ
וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ
בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ.
רבים מהקוראים, בפרט מי שגדל בחינוך הדתי, ודאי יזהו מייד כי זהו שירו של רבי יהודה הלוי, שנכתב לפני כמעט 1000 שנה(!).
אך אני לא הכרתי את השיר, ואף לא ידעתי שמדובר בפיוט קינה של תשעה באב. בורות מבישה ומצמיתה.
אף על פי כן, בקראי את שורותיו הראשונות של השיר תקפה אותי התרגשות עצומה, בלתי מוסברת ומטלטלת ממש.
בכיתי למשך כמה רגעים בטרם יכולתי לסיים לקרוא את השיר. והייתי משתוממת: מנין הגיעה אותה תגובה, גופנית ממש?
טעיתי לחשוב שנחמה ישראלית היא 'היי שקטה', עד שגיליתי שברקע היה כל הזמן 'ציון הלא תשאלי' – והבנתי שחייתי בגרסה מדוללת ורפה של עצמי
כבר בשורות הראשונות יש משהו שעוקף את השכל ופונה ישירות למקום עמוק מאוד בנפש היהודית – המזהה אמת עוד לפני שהשכל מספיק למסגר ולהקיף את המילים.
זו קריאה, זכרון שייכות.
רבנו יהודה הלוי מדבר מתוך אמת פנימית כל כך חשופה, עד שהנפש מולו מרגישה כאילו קראו לה בשמה.
בשיר הנחמה הישראלי העתיק הזה משתקפות הנחות עומק יהודיות. מושכלות יסוד.
האדם נטוע תמיד בתוך סיפור רחב יותר ממנו עצמו: משפחה, עם, אל, ברית, ארץ, נצח… גם אם המציאות קשה, היא איננה חסרת פשר.
היהדות – השבר אינו זר לה, אך זה איננו כוח או מקום לשהות בו.
השבר הוא פתח, מקום שממנו האדם נאסף, צומח ובונה.
רבי יהודה הלוי מכיר בשבר, תובע ממנו משמעות וקורא לעשיית מעשה (ריה"ל עצמו עלה לארץ ישראל).
אין בשיר הרגעה עצמית. חוסר השקט הוא געגוע ונאמנות, והוא מייצג משמעות ואמת. ככה נשמעת נחמה במסורת ישראל.
כך היו יהודים מנחמים עצמם ומחזיקים מעמד מאות שנים לפנינו. זו הישראליות האותנטית, שנדחקה לקרן זווית.
אין כוונתי לומר מה יפה או ראוי יותר. שתי היצירות עומדות בזכות עצמן, ויחליט כל אדם עבור עצמו.
תרבות חיה מחדשת, מרחיבה, מתכתבת עם ערכי העבר, ולעיתים בועטת בהם. זה סימן לחיוניות.
אבל כאן מה שעצוב הוא המחיקה עצמה. ובהשאלה, מה הטעם ליצור פרודיה על הסרט "מלחמת הכוכבים" אם אף אחד כבר לא יודע מיהו אובי וואן קנובי?…
'היי שקטה' יכול היה להיות תגובה מעניינת לשיח היהודי המסורתי . אבל כשהמקור נעלם, אין זו תגובה, זו החלפה.
אני, שגדלתי בבית חילוני ציוני ושולחת את בניי לצבא – כיצד יתכן שהקאנון שלי כולל את שיר הנחמה הישראלי המודרני, ואילו שירו העוצמתי של רבי יהודה הלוי, שמרגש ומחבר אינספור דורות של יהודים, שמדבר את ה-DNA של הזהות ואת סוד כוחו ועמידתו של עם ישראל – אל השיר הזה נחשפתי לראשונה בחיי רק בזכות ChatGPT ?
זוהי עדות על חוויה אישית מצמיתה. כשהקאנון מתעצב תוך הזנחת הקאנון האמיתי המקורי, אנחנו מתרגלים לחשוב בתבניות שאינן באמת שלנו, ונדמה לנו שזה "הישראלי", שזו זהותנו.
טעיתי לחשוב שנחמה ישראלית היא 'היי שקטה', עד שגיליתי שברקע היה כל הזמן 'ציון הלא תשאלי' – והבנתי שחייתי בגרסה מדוללת ורפה של עצמי.