א. ראשית הציונות – בניין החול
מאז ראשית ימי הציונות, בניין עולם החול תופס בה מקום נכבד. "ייבוש הביצות" ו"הפרחת השממה" היו סיסמאות ופעולות מעשיות, שבאופן מדהים הפכו את ארץ ישראל ממקום חָרֵב למקום יישוב פורח, ועם הזמן אף למדינה חזקה מבחינה בטחונית וכלכלית. כמאה שנה לפני מלחמת ששת הימים כתב הסופר מארק טווין רשמים ממסע לארץ ישראל ותיאר אותה כך: "נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר". כיום ארץ ישראל מפותחת מכל הבחינות, ואנו עומדים בהשתאות מול הפלא הגדול הזה.
יחד עם זאת, רבים מאלו שהתמסרו לבניין האדיר הזה עשו זאת תוך ניתוק ממסורת ישראל, וחיבור עמוק לאידאולוגיות בעייתיות שאיבדו מחיוניותן. כיצד יש להתייחס לכך?
בחלוף השנים, ודווקא עם התבססות הבניין הלאומי החומרי, הרעיונות הללו פשטו את הרגל
ב. ירושלים – ראש שמחתנו, או כאב ראש
אחד מסמליה של הציונות הוא משה דיין. בויקיפדיה מצוין ש "דיין סימל באישיותו את טיפוס ה'צבר' – בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אופי התקפי ויוזם".
למרות היותו לוחם אמיץ, דיין התנגד לכיבוש העיר העתיקה ואמר: "מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה"; ובהקשר לענייננו, הדת והקדושה רק יפריעו לבניינה וחוסנה של מדינת ישראל. למרבה האירוניה, כאשר מדינת ישראל עמדה מול מתקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים, דיין טבע את הביטוי: "חורבן הבית השלישי".
רבים בתנועת הציונות תפסו את עצמם כמשתייכים למפעל חדש, מנותק מכל מה שהיה לפניו. "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", שרו אז, ואימצו בכך את המנון השמאל הקומוניסטי העולמי. החלוצים לא ראו את עצמם כממשיכי עם ישראל בכל הדורות הזוכים כעת לשוב לארצם, אלא כתנועה המנוכרת למסורת ישראל.
ג. סברת החרדים
כאשר פגש הציבור החרדי בתנועה הזו הוא התנגד לה באופן טבעי. הרי בית המקדש נחרב בגלל עבירות של עם ישראל. לא הגיוני מבחינה אמונית, שמה שיבנה את עם ישראל בשנית הוא נטישת הדת. הרב קוק טען כך, והתקומם במילים חריפות כנגד האמירה כי "לציונות אין קשר לדת": "החוק האלילי שהציוניות דבר אין לה עם הדת תועבה היא לישראל". על הרעיונות שבהם אחזו אנשי התנועה הציונית כתב הרב קוק ואמר כי "איומות הן המחשבות אשר עלו על הלב מראשית ימי התגלות תחייתנו עד כה! מחשבות שאם היה בהן קורטוב של אמת היו יכולות להמית גם עם חי וקל וחומר שלא להחיות עם מת".
לא פלא, איפוא, שהחרדים, שלקחו על עצמם את שמירת המסורת בכל מחיר, התרחקו מהתנועה הזו.
ד. תודעה כוזבת – תחיה אמיתית
התודעה שמנתקת את המדינה מיהדותה הצליחה באורח פלא לתת כוח ומוטיבציה לדורות הראשונים שאחזו בה. אולם בחלוף השנים, ודווקא עם התבססות הבניין הלאומי החומרי, הרעיונות הללו פשטו את הרגל. לא נותר בהם דבר שייתן כוח עמידה לעם בארצו.
הרעיון האוניברסלי של סוציאליזם קרס לאחר שפיכות דמים מטורפת. חלקים בציבור שבנה את הארץ מדברים על "רילוקיישן" כאפשרות לגיטימית, ומסירות נפש נתפסת כרעיון משיחי והזוי.
אנשים שמסרו את נפשם על בטחון ישראל בעבר, מוכנים לוותר על כל נכסיה – הפיסיים והרוחניים – בהווה. האחיזה בעולם הרעיונות, שנתן מוטיבציה לתחיית ישראל בעבר, גורמת לוויתור על אותה התחיה בימים אלו. הרעיונות הללו לא פוגעים רק בקשר למסורת ולדת, הם פוגעים בביטחון ובקיום הפיסי עצמו.
תודעת 'אם אין גלגל אני גלגל', המבטאת התמסרות לרעיון הציוני ללא התמודדות עם סוגיות מורכבות – עלולה, על כל האידיאליזם שבה, להפוך מיתרון לחיסרון כל עוד הרכב נוסע בכיוון ההפוך
ה. מי יוביל כעת?
באופן משונה, דווקא כשהקלקול הרעיוני נגלה לעין כל, יש כוחות שמנסים לעשות הנשמה מלאכותית לאותם רעיונות מזיקים. במקום להתרומם לגודל השעה, להתמקד בשורשי הבעיות ולתקן את העולם הרעיוני, אותם כוחות עסוקים בפרקטיקה ובדאגה לכך שאותן עמדות מזיקות לא יעברו מן העולם.
האבסורד הוא שדווקא בשם מסירות הנפש והירתמות למאמץ הלאומי, במקום לתקן – יש המממשים בפועל את עולם הרעיונות המקולקל ללא הפרעה.
כך, לדוגמה, במקום להתמקד בבעיות השורש התודעתיות – אנו רואים עיסוק מוגבר, כמעט בלתי פוסק, בבעיות מעשיות טכניות. בעיות כאלה, חשובות ככל שיהיו, הן לעולם נגזרת של עולם תוכן רעיוני העומד בשורשן. כך נוצר מצב שאין כמעט מי שדואג למטרות הצבא ולצביונו.
הבלבול התודעתי בצבא מתחיל מהראש ויש לו השפעה דרמטית עד אחרון החיילים. החל במסמך רוח צה"ל – הוא הקוד האתי של הצבא, שאחד ממנסחיו מתפאר בכך שערך הניצחון לא הוכנס למסמך בכוונת מכוון – ועד השפעת אג'נדות של טשטוש זהות בין אמת לשקר, בין טוב לרע ובין זכר לנקבה.
תודעת 'אם אין גלגל אני גלגל', המבטאת התמסרות לרעיון הציוני ללא התמודדות עם סוגיות מורכבות – עלולה, על כל האידיאליזם שבה, להפוך מיתרון לחיסרון כל עוד הרכב נוסע בכיוון ההפוך. המשימה הגדולה נמצאת בתודעה והביצוע בפועל הוא הנגזרת שלה – ולא להיפך.
ו. תודעת ירושלים
התודעה שבמרכזה נמצאת ירושלים, במרכזה נמצא הקשר אל הקודש – אל התורה, המצוות ואוצרות הרוח של עם ישראל – אינה פריווילגיה. ניתן לראות כיצד המערכות הלאומיות החומריות זקוקות לקשר הזה כאוויר לנשימה. שומה עלינו לפעול בעולם הדעות והרעיונות, ולהראות כיצד החיבור אל הרוח אינו מדכא את החומר וצורר אותו חלילה, אלא דווקא מחייה אותו, נותן לו ערך, חיוניות ומשמעות.
חומר ללא רוח מהווה סכנה להתבהמות גסה ומסוכנת.
גוף לאומי חזק, בריא, טכנולוגי ועוצמתי אנו מבקשים; אך כזה הקשור ומבטא את מה שמעליו.
נעלה את ירושלים!