ב׳הפוך על הפוך׳, דווקא על ידי הטיפול הרוחני האינטנסיבי שעברנו, אנו עלולים לאמץ גישה רוחנית פציפיסטית ומסוכנת.
כמו אדם שעבר טיפול בהקרנות מסוכנות ואמנם הבריא, אך גם נחלש מאוד.
כלומר: הצום, הפסיביות, ההקשבה לפנימיות, בקשת הסליחה והחיטוט בעומק הנפש עלולים לגרום לאדם להפנים שכעת הגיע הזמן להמשיך את הקו הזה ולהשתיק כל ויכוח המייצר חיכוך חברתי לכאורה.
לכאורה זה מה שרוצה מאיתנו ריבונו של עולם: סלחו זה לזה – והכל יבוא על מקומו בשלום.
דווקא בעת הזו דרושים אנשים טובים, אמיצים ומלאי גבורה שיעמדו חזיתית מול מחוללי האנרכיה, ללא משוא פנים
אולם הדבר נכון רק כאשר ישנה סימטריה והסכמה חברתית רחבה על כך, ולאחר מילוי שלושת תנאי התשובה מצד מבקש הסליחה: וידוי, חרטה, קבלה לעתיד.
שאם לא כך, ינוצל הדבר לסחיטה רגשית צינית ומסוכנת.
ולא רק שהחברה לא תתקדם כך, היא אף תיסוג לאחור חלילה, כשיושתקו הביקורת והבירור הנוקב.
אדם החושב שביקורת נכונה ונדרשת היא ירידה מהגובה שזכינו להיות בו ביום הכיפורים, טועה ומטעה.
המציאות, הפרטית והכללית, צריכה להיתקן על ידי איזון נכון ובריא.
דומה הדבר לאדם המעוניין לרהט את ביתו לפני שסתם את פתחי הביוב, טיפל בדליפות ותיקן את הנזילות.
ישנן דוגמאות רבות של מחוללי כאוס, שאותם יש לבודד ולהוקיע.
התעלמות מהם לא תביא אהבה, אחווה, שלום ורעות – היא תוסיף שמן למדורה.
כך למשל, נבחרי ציבור הנמצאים תחת מתקפות אלימות ואיומים עליהם ועל בני משפחותיהם ואינם מקבלים סיוע ותמיכה פשוט יפסיקו לשרת את הציבור (עזיבת השר דרמר, לדוגמה).
דווקא בעת הזו דרושים אנשים טובים, אמיצים ומלאי גבורה שיעמדו חזיתית מול מחוללי האנרכיה, ללא משוא פנים.
כעת, שימו לב למודעה המצורפת.
לא צריך יותר מכמה שניות כדי לחוש את הציניות והשימוש הנואל בנושא כה רגיש כמו החטופים לצורך קידום כאוס, אנרכיה ואנטי ממלכתיות. ונפרט:
א. האשמת המדינה והנהגתה
המודעה מייצרת מסר סמוי, שלפיו הממשלה וצה"ל אינם עושים די או כשלו במילוי תפקידם, ולכן נדרש ש"רק העם" ייקח את המושכות.
ואף יותר מזה, מה הכוונה במילים ״הצילו את החיילים״? וכי הממשלה חטפה את החיילים המסכנים?
ואם תאמרו: ״לא, רק תצילו אותם מלהיהרג במלחמה״ – שוב מאשימים את הממשלה במלחמה מיותרת ולא הכרחית.
זוהי הצגה מסולפת, אכזרית וצינית של המציאות, התוקעת טריז בין הציבור להנהגה שלו בעת מלחמה.
ב. ערעור הסמכות והלגיטימציה של מוסדות המדינה
המשפט "רק העם יחזיר את כולם" משדר חוסר אמון במוסדות המדינה – רק כשהממשלה ימנית כמובן – כאילו העם (באמצעות לחץ, הפגנות או חתרנות) צריך להחליף את ההנהגה והצבא.
בכך שנטען שרק העם "יחזיר את כולם", נטען בעצם כי מי שאינו חלק מהמחאה הוא שותף לאובדן, או אף אויב מוסרי. זהו מנגנון של הפחדה ופלגנות – לא של אחדות
ג. סחטנות רגשית והצגת ישראל כמנותקת מוסרית
הקריאה "הצילו את ישראל" מציירת את ישראל כאחראית למצב. לא החמאס, לא האויב, אלא ממשלת ישראל עצמה.
זהו מסר המערער את הסולידריות הלאומית בזמן לחימה.
ד. יצירת דיכוטומיה מסוכנת
בכך שנטען שרק העם "יחזיר את כולם", נטען בעצם כי מי שאינו חלק מהמחאה הוא שותף לאובדן, או אף אויב מוסרי. זהו מנגנון של הפחדה ופלגנות – לא של אחדות.
אל תשתקו!
שבת שלום!