לקראת יום פטירתו התשעים של הרב קוק זצ"ל.
'מדינה יהודית' או 'מדינת היהודים'?
בקרב ההיסטוריונים ישנה מחלוקת בנוגע לתרגום הנכון של שם ספרו הראשון של הרצל:
'מְחַלני' הרצל מסבירים, שכוונתו הייתה למדינה ככל המדינות, מקלט בטוח ליהודים וזהו; לקח אישי מטרגדיית עלילת דרייפוס.
את הרבנים, כך מצטטים מספרו, יש להכניס לקסרקטינים, כמו את אנשי הצבא.
לעומתם, אלה המנופפים בגילויי הזהות היהודית של הרצל מסבירים ש'החוזה' דיבר על מדינה בעלת זהות יהודית מובהקת, ולראָיה מצטטים אמירות הֶרצליַאניוֹת על הקשר שלו לדת ולרבנים, ועל ש"הציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ היהודים".
האמת, כמו שנהוג להגיד, נמצאת ככל הנראה די באמצע.
הרצל ממש לא היה מתבולל חסר זהות, שרק חיפש לעמו מקלט בטוח חילוני ומדינת כל אזרחיה; אבל גם לא גדול הדור שמקפיד על קַלה כַּחֲמוּרָה.
הרצל חזה את מדינת היהודים חמישים שנה לפני שזו אכן קמה והתהוותה, ובכך קנה לעצמו שם ותהילת עולם. אחלה של חוזה
ובכן, מהי אותה מדינה שחזה הרצל?
מדינה חילונית שיש בה מוטיבים של פולקלור, מסורת וזהות יהודית. פחות או יותר כמו מדינת ישראל של היום. אגב, הרצל חשב שהשפה הרשמית תהיה גרמנית, ובכך פספס די בגדול. הוא גם היה בטוח שהערבים ישמחו ויקבלו בברכה את היהודים השבים לארצם, וכולם יחיו כאן בהרמוניה, באחווה, בשלום וברעות, ובכך פספס די בענק.פחות או יותר? תלוי כמובן את מי אתם שואלים
.
הרצל חזה את מדינת היהודים חמישים שנה לפני שזו אכן קמה והתהוותה, ובכך קנה לעצמו שם ותהילת עולם
. אחלה של חוזה.
אך הרב קוק, הרא"ה, ראה הרבה יותר רחוק. בהספד הידוע שלו על הרצל אמר, שהרצל משול לבחינה של משיח בן יוסף – אמון על תחיית החול, על הקומה הבסיסית של הקמת הגוף החומרי לתחייה.
אבל משיח בן יוסף כידוע נהרג, משל ברור לקיומו של שעון עצר ידוע מראש בקומת החול. במוקדם או במאוחר תתרוקן הסוללה.
בלי הקומה הבאה, של משיח בן דוד, שהרב זצ"ל כינה "תחיית הקודש", אין תקומת עולם לתחיית החול, והיא עתידה להפוך למפלצת, כלשונו. (מהו 'קודש' בדיוק? נשאיר את הבירור הזה כרגע בצד). וכך, בעוד האנשים הרגילים, ובהם אנשי ציבור, רבנים ועיתונאים, מתווכחים ביניהם על דא ועל הא ואם צריך להקים מדינה כזו או אחרת, הרב קוק כבר שט הלאה, קדימה, הרבה מעבר לחמישים השנים שצפה הרצל, וחזה – עשרות שנים לפני שבן-גוריון חלם בכלל לעמוד על בימת מוזאון תל אביב ולהכריז על הקמת המדינה – את חזון המדינה היהודית: לא רק מדינה שיש בה הרבה יהודים שיושבים לבטח בארצם, וגם לא מדינה שיש בה קצת שמירת שבת בפרהסיה, מסורת וחוק השבות, כי אם מדינה שהיא, כלשון הרב, "מדינה שהיא בִּיסודהּ אידיאלית, שחקוק בַּהֲווייתהּ תוכֶן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יְסוד כסא השֵם בעולם, שכּל חֶפצָהּ הוא שיהיה השֵם אחד ושמו אחד". יותר מתשעים שנה עברו מכתיבת המשפטים הללו, המצריכים העמקה רבה, ואנחנו ממש עוד לא שם. הרב זצ"ל לא חלם בהקיץ או טעה, אלא שרוחב מחשבותיו, תעופת חזיונותיו וגובה שרעפיו הרחיקו עוף לא רק חמישים שנה קדימה, כי אם מאה, מאה וחמישים או מאתיים שנה קדימה, ואולי אפילו יותר. כשהרב דיבר לפני מאה שנים על תחיית הקודש, אף שתחיית החול בקושי התחילה, זה נראה מנותק מדי מהמציאות. דווקא היום, תשעים שנה אחרי מותו, תורתו נעשתה סוּפר רלוונטית, ואנחנו רואים לנגד עינינו מה קורה לערֵמות חול גדולות מאוד כשהן חסרות מצפן ומתבדרות לפי הכיוון שאליו נושבת הרוח באותו הבוקר. כשיוסרו הבורות הציבורית והפסיכוזה ההמונית המדמיינת שלטון איראני דַכְּאָני, יוסר גם הפחד מעדכון הגרסה הלאומית למדינה יהודית אין שום ויכוח גדול בין שמאל לימין ובין חילונים לדתיים שלא שייך בעומקו למחלוקת מהי מדינת ישראל – מדינה יהודית, או מדינה שהיא במהותה מדינת כל אזרחיה ויש בה מעט פולקלור יהודי. אותו ויכוח תאולוגי בין הרצל לרב קוק הוא עכשיו לב-ליבו של כל מה שקורה כאן, וביתר שאת בשנים האחרונות."
מֶרחֲבֵי אֵל אִוְתָה נפשי", כתב פעם הרב זצ"ל, "אל תִסגרוּני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני. שָטָה היא נשמתי ברחבי שמים".
הכול קשור בזה: הרפורמה במערכת המשפט, המאבק על הארץ, מה שקורה בצבא וגם המלחמה האחרונה
. השמאל הקיצוני מבין זאת מצוין, לפעמים טוב יותר משמבינים זאת הדתיים עצמם.
יש הנוטים להתכחש לזה וחושבים, שבכל מה שנוגע למחלוקת התאולוגית עם הציבור החילוני – קצת יותר נחמדוּת וצֹהר בין עולמות, והכול ייפתר.
אבל מי שרואה את עצמו תלמיד של הרב קוק יודע, שאנחנו מלאֵי סבלנות מצד אחד, אבל מצד אחֵר, כלשונו של הרב במקומות רבים, "צְרוֹר לא יפול אַרצה", כלומר: הכול יקרה, עד הפרט האחרון: מדינה יהודית, עם קדוש בארץ הקודש על פי תורת הקודש. כל מי שיונק מתורת הרב, צריך לרצות את הכול. לראות את הטוב בַּכּול ולשמוח במה שיש, ובאותה נשימה לא להסתפק בשום דבר שהוא פחות מהשלמוּת המוחלטת. בנחת ובקורת רוח גדולה. כשיוסרו הבורות הציבורית והפסיכוזה ההמונית המדמיינת שלטון איראני דַכְּאָני, יוסר גם הפחד מעדכון הגרסה הלאומית למדינה יהודית. הרצל אכן ייסד כלשונו את מדינת היהודים. שאפו. והרב קוק? הרב קוק ייסד את המדינה היהודית. בואו נעזור גם לחזון הזה להתגשם.
