אחד הערכים המרכזיים שחרת על דגלו המגזר הדתי-לאומי הוא ערך האחדות.
'גשר בין עולמות', ׳המקף המחבר׳ או כינויים מפורסמים אחרים.
נדמה שאין חולק על כך, שאחד המשפיעים הגדולים על צביונו של המגזר הזה ועל עולם הרעיונות והמושגים שלו הוא הרב אברהם יצחק הכהן קוק(=הראי"ה) זצ"ל, שהיה רבן של יפו והמושבות בתחילת המאה העשרים ולאחר מכן רבה הראשי של ארץ ישראל ומייסד ישיבת 'מרכז הרב', שהוציאה מתוכה מפעל שלם של ישיבות.
חשוב לעסוק בהגותו ובשורשיו הרוחניים באופן כן ואמיץ, כדי להבין את עצמנו ועד כמה אנו נאמנים לאותה הגות – או שמא סטינו ממנה.
כך או כך, לימוד פשוט יחזיר אותנו לתלם ויבער את הסיגים והעיוותים שחלו בשימוש במשנתו של הראי"ה.
בנוסף למטרת קירוב הלבבות, הרבנים הגיעו למושבות בשל כאבם הגדול על מצבם הרוחני של החלוצים וניתוקם ממסורת עמם, וכדי לדבר על 'הרמת קרן היהדות' ולהשפיע באופן מעשי על חיי המושבות
אחדות –
המאורע המכונן ביותר בחשיבה של המגזר הדתי-לאומי על ערך האחדות אצל הרב קוק זצ"ל הוא 'מסע המושבות'.
מדובר במסע שנערך בשנת התרע"ד (1913) במשך חודש אל יישובי אנשי העליות הראשונות בצפון הארץ. השתתפו בו שבעה רבנים חשובים בארץ ישראל, אחד מהם היה מנהיג העדה החרדית בירושלים באותה תקופה, הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל.
בין המושבות היו זכרון יעקב, מרחביה, דגניה, פוריה ועוד.
בתום המסע הוציאו הרבנים חוברת שתיארה את המסע. מומלץ מאוד לקרוא את החוברת הזו כפי שיצאה במקור, כדי לעמוד על דמותו השלמה של הרב קוק זצ"ל.
בניגוד למה שלעיתים נדמה בציבור הדתי-לאומי – שהמסע נועד בעיקר להתרשמות של הרבנים וכדי שייפגשו עם הציבור, יכירו אותו ויחזקו את החלוצים בעבודתם –
בעמוד השער של החוברת נכתב "רשימת מסע הרבנים מחברי הועידה להרמת קרן הדת והיהדות בארץ הקודש ת"ו".
כלומר, בנוסף למטרת קירוב הלבבות, הרבנים הגיעו למושבות בשל כאבם הגדול על מצבם הרוחני של החלוצים וניתוקם ממסורת עמם, וכדי לדבר על 'הרמת קרן היהדות' ולהשפיע באופן מעשי על חיי המושבות.
שאלו את עצמכם מה הייתם חשים לו היה מסע כזה מתרחש היום. מסע כזה היה ממוסגר בתקשורת בשלילה קיצונית ואלימה כ'מסע הדתה', ואנשים רבים היו כנראה ממהרים להתנצל משום מה על 'חוסר הרגישות' של מייצגי היהדות הללו.
בתחילת החוברת יש הקדמה ארוכה שעליה חתומים כל הרבנים, וכך הם כותבים על מטרת המסע:
"הדרכים הראשיים אל ההטבה הרצויה הם: דרכי החינוך שיהיו ממולאים השפעה של יהדות נאמנה, על ידי מורים יראי השם תמימי לב שלומי אמוני ישראל, בעלי תורה ובעלי כשרון היודעים את העולם ואת החיים, את תנאי היישוב ואת צרכיו".
כלומר, אחת המטרות המרכזיות של המסע הייתה לתקן את החינוך של היישוב החדש, כך שיהיה מיוסד על אנשים המאמינים בקדושתה של התורה ובמסורת ישראל.
אף שהרבנים ראו בעין טובה וחיובית את העבודה החקלאית של החלוצים בבניית האומה, בוודאי הרב קוק שראה בהם שותפים ממש בגאולת ישראל – צרם להם מאוד החינוך המנותק ממסורת ישראל, ולכן הם פעלו להכניס למושבים מורים יראי שמיים.
וכך כתבו בהמשך המטרות: "העמדת מורי הוראות ומשפיעים רוחניים בכל מקומות היישוב בדרך כבוד ושלום".
הרבנים הבינו שיש כאן מורכבות. מצד אחד החלוצים הם אידאליסטים הפועלים להפריח את ארץ ישראל ולהקים מדינה לעם ישראל, ומצד שני הם מושפעים מתרבויות זרות הפועלות על הלך מחשבתם ורוחם, ולכן יש לפנות אל עומק ליבם כדי לתקן זאת ולהשיב אותם ליהדות: "לחדור אל עומק הלב של הפועל הצעיר, שאף על פי שחלק ממנו שבוי בידי דעות זרות אשר נסתעפו בהשפעה נוכרית, בכל זה חי גם בו אותו הרשף הישראלי, שבגעת בו יד רצויה ורוח נאמן – והיה לאור ישראל ולשלהבת קודש".
אמנם, הרבנים באו גם להתעניין בצורה כנה ואמיתית במצב החלוצים, במצבם החומרי ולא רק במצבם הרוחני, והם באו לקרב לבבות ו׳לשבור מחיצות׳, אך בסופו של דבר, מטרתם המרכזית הייתה חיזוק היהדות של החלוצים.
ולא רק בפן החינוכי, אלא גם בשמירת השבת והכשרות: ״ומדי דברנו בכל מושבה ומושבה על חובות חיי היהודי בכלל ובפרט, הבלטנו בייחוד: את קדושת השבת, דרישת החינוך על טהרת הדת, ומצוות התלויות בארץ״.
האחדות בעם ישראל ובמדינת ישראל לא יכולה להיות תחת 'רב תרבותיות', במיוחד לא עם ערכים המושפעים מתרבויות זרות
הרב קוק ראה באחדות ערך גדול מאוד, נושא זה מודגש בכתביו.
אך הוא מדבר על אחדות מבוססת זהות יהודית. גם במאמרו החשוב 'מסע המחנות' (שנכתב בשנת תרצ״ג, 1933), שבו הוא מבקש מכל ציבור לעשות חשבון נפש בעצמו ולא להאשים את חברו, הוא מדבר על חיסרון ב״ההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל, הגוי כולו״. כלומר, האחדות באופן שהרב קוק הבין אותה חייבת להיות קשורה לקב״ה.
והוא מסיים את המאמר במילות התפילה "וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
לא רק אגודה אחת של ׳הסכמות רחבות׳, אלא ״לעשות רצונך בלבב שלם״. זו הייתה משאת נפשו של הרב קוק בכל ספריו ומאמריו, שפורסמו בחייו וגם אחרי מותו.
האחדות בין המחנות הייתה חשובה בעיניו כאשר היא באה יחד עם החיבור למסורת ולשורשים.
הניסיון לראות את הרב קוק זצ״ל כמי שעסק בקירוב לבבות במנותק מקירוב סביב מסורת ישראל ושמירת מצוות, הוא סילוף דמותו ומשנתו. ונשאלת השאלה: מניין הגיע סילוף זה, ומדוע אינו מטופל כראוי באומץ, בחוכמה ובגבורה?
האחדות בעם ישראל ובמדינת ישראל לא יכולה להיות תחת 'רב תרבותיות', במיוחד לא עם ערכים המושפעים מתרבויות זרות. זו בדיוק הייתה מטרת מסע המושבות – קידום אחדות אמיתית, כזו המבוססת על התרבות היהודית השורשית והמקורית ועל תיקון הניכור ליהדות המושפע מתרבות זרה.
לפי שיטת הרב קוק זצ״ל, במדינת ישראל תהיה אחדות אמיתית לא רק אם נקשיב איש לרעהו (שזו אכן משימה חשובה), אלא כאשר נעשה זאת מתוך תיקון המערכות הציבוריות, שיפעלו בשמירה על קדושת השבת הציבורית בהתאם למסורת ישראל, בתיקון החינוך הכללי והתרבות הישראלית בכבוד למסורת ישראל.
קראו תגובה למאמר שהתפרסמה באתר: