א. המשיחיות של כל הדורות
לצד הרבה מאוד כינויים מכוערים, שקרים והשמצות שווא המופנים כלפי הציבור הימני המאמין, יש כינוי אחד אמיתי אך לא מספיק מובן שאנו מתפארים בו: משיחיים.
הציפייה לביאת המשיח היא החוט החורז את יכולת הקיום של העם היהודי בכל הדורות. במשך דורות על גבי דורות החזיקו היהודים בזהותם הייחודית, בתוך כל הרדיפות, ההשפלות ואירועי הטבח; ולא רק מכוח האחיזה במסורת העבר, אלא הרבה יותר – מכוח העתיד, מכוח הוודאות בתקפות האמירה 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'.
זה מה שנתן את כוח הסבל, את האופטימיות, את רצון החיים, את האמון המתבטא בהולדת הדור הבא. וכשהגיע הזמן המתאים – זה מה שהחזיר אותנו לכאן.
הכוח המשיחי נותן ייעוד והקשר המלכדים את ההיסטוריה והקיום של היהודי, תוך הפניית קשב וציפייה להתגשמות העתידית של חלום הדורות.
המשיחיות נותנת גבורה מעשית בהווה יחד עם סבלנות אין קץ לציפייה לעתיד.
איזה קיום היה לעם היהודי ללא המשיחיות?
הכוח המשיחי נותן ייעוד והקשר המלכדים את ההיסטוריה והקיום של היהודי, תוך הפניית קשב וציפייה להתגשמות העתידית של חלום הדורות
ב. המשיחיות של מפא"י וכשליה
הציונות של מפא"י רכבה בראשיתה על גבי הרעיון המשיחי. גם בן גוריון הבין שהרעיון המשיחי הוא המנוע של קיבוץ הגלויות והתקומה הלאומית בדור הזה. אך התפיסה הייתה חיצונית ומקוטעת, והמוקש נטמן באדמה.
הצמצום של התגשמות הציפייה המשיחית לאידיאל חומרי בלבד, עם זיקה לאופנתיות אירופית חולפת, גרמו בדור השני והשלישי של צאצאיה הרוחניים של מפא"י למשיחיות מסוג אחר, משיחיות שקר: תפיסה מעוותת של נבואות השלום ושל "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
אנשי המשיחיות של השמאל דיברו אחרי מלחמות ישראל במונחים של 'המלחמה האחרונה' ו'הבנים שלנו לא יצטרכו להילחם'.
ובכלל, ביטויים כמו 'מגש הכסף', והתפיסה כאילו הדור הזה תפקידו רק לשמור על מה שהשגנו, הקטינו מאוד את הציפייה וצמצמו הכל להגשמת רצונות של שקט ורווחה שאינם מציאותיים בשלב הזה. והם אכן לא התגשמו.
כל זה גרם לדעיכה של האנרגיה המשיחית בהופעתה המצומצמת. המנוע נשחק, וכמו שאמר יצחק רבין על המוטיבציה להסכמי אוסלו: השרירים שלנו עייפים.
ג. השמצת המשיחיות
והנה האבסורד: אלפי שנים שרדו יהודים את כל התופת שבעולם, חלשים ונרדפים. עכשיו יש מדינה ריבונית שהיא מעצמה צבאית, והשרירים עייפים. מה הפלא שהשיר הכי מפורסם של משיחיות השקר של הסכמי השלום של אוסלו הוא 'הבטחתם שלום', והשאלה הכי נפוצה ביחס לקץ המלחמות היא 'מה הפתרון?'.
כאמור, הפניית העורף הזו לחלום הדורות התבטאה בהשטחת המשיחיות עד לכדי חזיונות שלום תלושים והזויים. המשיחיות של השמאל הפכה למשיחיות שקר. וכמו בכל משיחיות שקר, אנשים מתמסרים אליה עד לשבר הגדול, ובשלב הבא משמיצים כל סוג של משיחיות.
כך הגענו עד הלום. קבוצה אבודה מצאצאי דור מפא"י שהוזה הסדרים והסכמים עם השטן, שעדיין מדמיינת ברפיונה את קץ המלחמות – קמה בשצף קצף נגד הנושאים את לפיד המשיחיות ההיסטורית בשאר רוח, בגבורה ובהתמסרות. הרפיון והייאוש נובעים מהחזון הלא נכון, מאיבוד הזיקה לחזון ולייעוד המשיחי של עם ישראל, מאיבוד המטען הפנימי שכולנו אמורים להעביר לדור הבא.
הקיום היהודי תלוי במשיחיות. בלעדיה אין ציפייה ואין צְפייה, ואין תקוות גדולות מעצמנו למסור משהו לדור הבא.
הקונוטציה של משיחיות כמשהו הזוי, תלוש ומנותק, היא השלכה מתוך הרהורי ליבם של אלה שרידדו ועיוותו אותה. הקונוטציה המכוערת של משיחיות כמשהו פנאטי, מחרחר מלחמת אינסוף, המעדיף את המוות על פני החיים – היא השלכה של אותה עייפות שהולידה האובססיה להגשמת השלום וה'איש תחת גפנו' עכשיו, ברגע הזה; זוהי אובססיה המולידה משיחיות פרוגרסיבית מלאת הזיות ביחס לקמים עלינו לכלותנו, ומלאת פנאטיות כלפי אחים המוסרים את נפשם על המשך תקומת ישראל.
זו המשיחיות היהודית-ישראלית האקטואלית של הדור הזה. ולא רק שאנחנו גאים בה ומחנכים לאורה, אנחנו בטוחים שאין קיום יהודי בלעדיה
ד. המשיחיות של הדור הזה
המשיחיות של עם ישראל בדור הזה לוקחת בשמחה את המקל משרשרת הדורות של הקיום היהודי. היא מקבלת עוצמה וחוסן מגבורת כל הדורות וממסירותם על זהותם בתוך תקופות של תופת. היא מלאה בציפייה עתידית לתקופות גדולות ונפלאות לעם ישראל ולעולם, תקופות עשירות בתעצומות רוחניות ובשגשוג גשמי. היא מוסרת לדור הבא טעם מתמשך לחיים שלנו כאן, עבור משהו שראוי לחיות למענו, להוליד הרבה ילדים למימושו, ולהיות מוכנים להילחם בכל כוחות החושך המנסים לחנוק אותו.
היא מחזיקה מעמד גם בזמנים של חושך, מלחמות וייסורים, ומכוחה חוט של חסד נמשך עלינו ללידה ולצמיחה מתוך כל משבר, לתיקון גדול יותר מתוך כל נפילה.
זו המשיחיות היהודית-ישראלית האקטואלית של הדור הזה. ולא רק שאנחנו גאים בה ומחנכים לאורה, אנחנו בטוחים שאין קיום יהודי בלעדיה. היא המחר שלנו, והיא מקרינה להווה שלנו.
ואלה שאיבדו את הדרך, ואלה שגדלו על אובדן הדרך הזה, מוזמנים לכנוס אליה. זה עוד עשוי לתת להם ערך להמשך חייהם כאן ורצון להיות שותפים להולדת הדור הבא בארץ הזו.
