---
title: הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי!
author: הרב אורי כהן
date: 2025-07-06
url: https://www.solelim-derech.co.il/jewish-identity/396
---

# הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי!

<p><iframe title="Spotify Embed: הרימו מכשול מדרך עמי" width="100%" height="152" frameborder="0" allowfullscreen allow="autoplay; clipboard-write; encrypted-media; fullscreen; picture-in-picture" loading="lazy" src="https://open.spotify.com/embed/episode/3SLBQVvfjdbNxvLkxSk6kH?si=cGWEXBUkQgmZ4JK1hs1k5Q&#038;utm_source=oembed"></iframe></p>

<p>איתי בן ה-8 שכב במיטתו חיוור כמו סיד. כשאביו חזר מן העבודה, הוא נחרד למראהו. ילד שמח ואנרגטי הפך לצֵל כבוי וחסר חיים.</p>
<p>הוא קדח מחוֹם ומדי פעם גם פרכס קלות.</p>
<p>&quot;הוא ככה מהבוקר!&quot; סיפרה אמא בקול חנוק.</p>
<p>האב המודאג החליט לצאת עם איתי תכף ומיד למרכז לרפואת חירום, השוכן בעיר הקרובה.</p>
<p>לאחר המתנה מורטת עצבים, הם נכנסים אל רופא מפוהק ועייף, המביט בהם בשעמום מעל זגוגית משקפיו:</p>
<ul>
<li>אני רואה שבבדיקת הדם האחרונה כל המדדים היו תקינים לגמרי!</li>
<li>ברוך השם כן, אבל איתי לא מרגיש טוב!</li>
<li>אני מבין, אבל ספיקת הלב מצוינת, הנשימה נשמעת חלקה, ולפי כל המדדים הילד נראה בריא לחלוטין.</li>
<li>דוקטור, הילד ממש לא בריא! הוא סובֵל וכָאוּב מאוד!</li>
<li><strong>ובכן, זה מאוד מוזר שאתה רק מחפש למצוא בעיות בבן שלך&#8230; כדאי שתתמקד בכל הדברים הטובים שישנם.</strong></li>
<li>באמת יש המון טוב, אך כעת אני מודאג מאוד מהבעיה המציקה לבן שלי, ואינני מתכוון להתעלם ממנה!</li>
<li>טוב, זו בחירה שלך. חבל מאוד. כדאי לך להביט כמוני בעין טובה על הכול. למצוא את החיובי שבכל דבר!</li>
<li><strong>סליחה אדוני, אתה רופא! אינך יכול לחפש רק את הטוב! עליך לאתר את המחלות דווקא משום שאתה חפץ בבריאות המטופל!</strong></li>
<li>אממ&#8230; זו גישה מעניינת! ואתה סבור שאנשים ימשיכו לפנות אלי למרות שאני מוצא בהם בעיות לרוב?</li>
<li>אנשים בוגרים באים להתרפא, ומחפשים לשמוע בעיקר את מה שלא נעים לשמוע, כי <strong>אמת כואבת עדיפה עשרת מונים משקר נוח, שעתיד להתפוצץ עליך במפתיע.</strong></li>
</ul>

<blockquote><p><strong>דווקא מי שאוהב כל כך את מדינת ישראל מוכרח לסקל מנתיבהּ את אבני הנגף הרבות, המונחות לרגליה עקב סיבות שונות ומגוונות</strong></p></blockquote>

<p>אכן כן. מי שבוחר להיות רופא נאמן, מי שנדבה אותו רוחו ללבוש חלוק לבן ולהיטיב לכל נדכה וסובל, מוצא את עצמו מבוקר עד ערב מאתר מחלות ובעיות שונות.</p>
<p>זה לא קל, אך זוהי השליחות שהוא נטל על עצמו.</p>
<p>הדבר המשעשע במקצוע הזה הוא כאשר מאשימים דווקא אותך בעין רעה, בביקורתיות ובמבט שלילי.</p>
<p>האמת היא בדיוק הפוכה. וכך גם בענייננו:</p>
<p><strong>דווקא מי שאוהב כל כך את מדינת ישראל מוכרח לסקל מנתיבהּ את אבני הנגף הרבות, המונחות לרגליה עקב סיבות שונות ומגוונות.</strong></p>
<p>דווקא מי שאוהב כל כך את בנו &#8211; לא ישקוט ולא ינוח עד שימצא את מקור סבלו ויקל עליו!</p>

<p><strong>הדור שלנו קיבל את עבודת הביקורת.</strong></p>
<p>אולי אין זה נוח לנו כל כך,</p>
<p>אולי היינו מעדיפים רק לבנות ולהתקדם קדימה,</p>
<p>אך כאשר הדרך רצופה מכשולים ומהמורות, חובה עלינו קודם כל לטפל בה או לסלול דרך חדשה, כדברי הנביא ישעיה: &quot;קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'! יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ! … וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ, פַּנּוּ דָרֶךְ! הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי!&quot;.</p>
<p>שנים רבות בנינו ונטענו, הקמנו והפרחנו, אך את עבודת הביקורת, המחאה והקריאה הנחרצת לתיקון זנחנו. ומביצות התודעה הסרוחות שלא השכלנו לייבש יצאו יתושים מכאיבים שכמעט החריבו את מפעל חיינו.</p>
<p>הצבא שעסק בביטחון, בהגנה נחושה, בהקמת קיבוצים ויישובים – הפך לקבלן לפינוי יישובים.</p>
<p>מפעל ההתנחלות המפואר שבנינו הפך ל'מכשול לשלום', וטובי בנינו הוקעו כ'משיחיים', שטובים אמנם בשביל למות, אך חלילה לא בשביל להביע את משֹאת נפשם.</p>

<p>משהו בניווט השתבש. ירדנו מהשביל הסלול ונתקענו בסבך. והסבך הזה מכאיב כל כך, האומה כולה נחבלת ונשרטת עד זוב דם.</p>
<p><strong>לא די בכך שאל מְרוֹם שאיפות הגאולה לא הגענו, אלא שאפילו ה'מקלט הבטוח' כבר לא כל כך בטוח. הוא הפך למיגונית מוות.</strong></p>
<p>את קריסתהּ של קונספציית המקלטים ו'מיגון-עצמנו-לדעת' גם כיפת ברזל לא הצליחה ליירט.</p>
<p>לכן עלינו להיות <strong>'סוללים דרך'.</strong> בשקט, בזהירות, בשפתיים חשוקות, אנו משתדלים לחלץ מהסבך התודעתי את מי שהתברבר בדרך.</p>
<p>חוזרים אל שאלות היסוד: מי אנו ומה חיינו? מאין באנו ולאן פנינו?</p>

<blockquote><p><strong>לא די בכך שאל מְרוֹם שאיפות הגאולה לא הגענו, אלא שאפילו ה'מקלט הבטוח' כבר לא כל כך בטוח. הוא הפך למיגונית מוות</strong></p></blockquote>

<p>גם אם כבד המשא וקשה הדרך, זוהי משימת דורנו.</p>
<p>הדם הרב שנשפך הוא דם הלידה של קומת חיים חדשה ההולכת ונבנית במדינתנו האהובה.</p>
<p>וכמו בתש&quot;ח, גם אנו נכריז: לעולם לא עוד!</p>
<p>לא עוד אשליות שלום מופקרות,</p>
<p>לא עוד הנדסת תודעת ההמון הבריא,</p>
<p>לא עוד דיקטטורה משפטית המנותקת מן העם,</p>
<p>לא עוד ניסויים פרוגרסיביים אכזריים על ילדים רכים!</p>
<p>Never again!</p>
<p>בדורנו, <strong>דור הניצחון,</strong> מתגלה כי רק בתודעת הנצח, בשיבה לערכי הנצח שלנו כעם, אנו מוצאים את תודעת הניצחון.</p>
<p>&quot;והנצח – זו ירושלים&quot;.</p>

<p>בחזרה לעצמותנו אנו מגלים גם את עוצמתנו.</p>
<p>בלי עוז – אין שלום, ובלי עזה אין ירושלים. רק חיבור איתן ועמוק אל מקורות העוז שלנו יעניק לנו את ברכת השלום המיוחלת: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן &#8211; ורק אז &#8211; ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.</p>
<p><strong>'סוללים דרך'</strong></p>

<hr />

<p><strong>הכותב הוא מייסד מיזם 'דור הניצחון' בארגון 'חותם'</strong></p>