א. מודל המבצר והחצר
תכירו את כשל 'מוט וביילי', או בתרגום קרוב בעברית – כשל 'טענת המבצר והחצר'. הכשל הזה, שסומן והוגדר בסוציולוגיה לפני כמה עשרות שנים, מתאר מצב בו אנשים מנסים לקדם רעיון שנוי במחלוקת שקשה להגן עליו (במשל: החצר), וכדי לעשות זאת הם עוטפים אותו ברעיון מוסכם יותר שקל להגן עליו (במשל: המבצר).
דוגמא פשוטה: תומכי טרור עוטפים את תמיכתם 'בפעילות למען זכויות אדם'. התמיכה בטרור היא החצר שקשה להגן עליו. המבצר המתהדר בזכויות אדם קל יותר להגנה.
התנועה הפרוגרסיבית מלאה בטיעונים מהסוג הזה, כשהיא עוטפת את פירוק הזהויות אותו היא מקדמת ברעיונות הומאניים, ליברליים, ואפילו יהודיים. כדי להתמודד עם הכשל הזה, צריך לוותר על היחס התמים לאופן שבו תנועות חברתיות מציגות את עצמן בקמפיינים רעשניים וגם לא מעט הונאה עצמית, ולבדוק מה בפועל הן מקדמות, ואיזו תשתית רעיונית באמת עומדת בבסיסן.
גם התנועה הלהט"בית מובילה את האנושות למקומות מאוד קיצוניים ולא מוסכמים. אך היא מקדמת את עצמה בעזרת שתי עטיפות חזקות בהן היא משתמשת כדי להגן על עצמה ועל פעילותה.
התנועה החברתית הלהט"בית משקרת לנו ש'מבצר החמלה' הוא כל הסיפור שלה
ב. 'מבצר החמלה'
המבצר הראשון טוען בעד הצורך להיות רגישים כלפי אנשים חריגים עם קשיים. לכאורה, זו לא אידיאולוגיה, זה לא דגל,זהו זו לא תפיסה אחרת של משפחה. זה פשוט אנשים עם קושי נפשי סביב זהותם המינית. הם לא מצליחים להיות כמו כולם, הם אפילו ניסו הכל. הם מרגישים בודדים ודחויים, לעיתים אפילו אובדניים. איזה אדם עם לב אנושי ויהודי מוכן שאנשים סביבו ירגישו תחושות קשות כאלה?
המבצר הזה מספר לנו סיפור של אנושיות ורגישות, וכופר בכך שיש כאן משהו מעבר.
בוודאי שיש אנשים שהתיאור הזה נכון לגמרי לגביהם, אך התנועה החברתית הלהט"בית משקרת לנו ש'מבצר החמלה' הוא כל הסיפור שלה.
יש לזה סימנים מובהקים. רגישות זו נראית שונה לגמרי מרגישות כלפי תופעות אחרות חסרי כל לגיטימציה מוסרית בחברה. כשרגישות היא כל הסיפור, אין מי שלא ינסה לעזור להתגבר על הקושי ולמצוא פתרון. אין מי שירים את זה כדגל. ובטח אין מי שירדוף, יסתום פיות, וימנע חופש מחקרי ממי שרוצה לחפש ולהציע דרכים להתגבר ולצאת מאותה סיטואציה לא פשוטה. בהמשך הדברים נראה שתנועה זו מסוגלת להיות הכי חסרת חמלה בעולם.
ג. 'המבצר הליברלי'
המבצר השני מתבצר סביב הטענה הליברלית 'חיה ותן לחיות' – כל אחד רשאי לחיות את חייו כפי שהוא בוחר, ולבחור במה שמעניק לו רווחה ואושר. לפי טענה זו, זוגיות היא לא 'תורה משמים', אין דרך אחת, זה הכל עניין של העדפה אישית. המבצר הזה לא פוסל אף צורת חיים זוגית, ובלבד שזה נעשה מתוך בחירה אישית מודעת שאינה פוגעת באחרים.
המבצר הזה מספר סיפור של קידום תפיסת עולם ליברלית, הנאבקת כנגד תפיסות, בעיקר דתיות, המקדשות זוגיות מסורתית של גבר ואשה, ואף רודפות את מי שבעל נטיה והעדפה אחרת.
אמנם 'המבצר' הזה קצת קשה יותר להגנה. לא כולם בחברה בעלי תפיסת עולם ליברלית כזו כלפי החיים, בטח לא כלפי נושא יקר כמו זוגיות ומשפחה. אך יש בחברה המערבית הסכמה רחבה למימוש ערכים ליברליים, בטח במרחב האישי של כל אדם ואדם.
ככל שכדור השלג מתגלגל, מתברר שתנועה זו יושבת על עומקים של עצב שהפכו לטינה קשה כלפי זהותו של אדם
אך ישנם סימנים מובהקים שהתנועה הלהט"בית משתמשת בתפיסה הליברלית רק כ'מבצר' להתבצר בו, סימנים המעידים על העדר חופש אמיתי בתנועה הלהט"בית:
היחס העוין לאנשים שנמשכו לבני מינם, אך בחרו בכל זאת למצוא נתיב בתוכם להקמת משפחה של איש ואשה.
קשר השתיקה הנורא כלפי תופעות של ניצול בתוך הקהילה הזו.
סתימת הפיות והעדר החופש המחקרי להבין טוב יותר מה גורם למשיכה זו, והאם ניתן להשפיע על זה למי שחפץ בכך.
הסלחנות המשונה כלפי האסלאם ויחסו להומוסקסואלים.
הלהט הדתי שיש בתנועה זו, שהפך נטיה מינית לזהות חלופית קנאית עם חגים, דגלים, מאבקים ופסטיבלים שאינם נגמרים לעולם.
היחס העוין כלפי הומוסקסואלים ברגע שצרכיהם מתנגשים עם צרכי טרנסג'נדרים.
האכזריות הבלתי נסבלת של הניתוחים לשינויי מין, הנעשים פעמים רבות לקטינים חסרי ישע וגורמים למצבים רפואיים קשים בלתי הפיכים.
והזועק מכולם, הקשר המשונה בין התנועה הלהט"בית במערב לתנועות טרוריסטיות אסלאמיות, ובכללן החמאס. מדוע אנשים עם אג'נדה ליברלית של חופש מקדמים את הטרוריסטים שיזרקו אותם מהגגות?
כמו עטיפת החמלה, העטיפה הליברלית גם היא רק 'המבצר' המסתיר מאיתנו את המטרה האמיתית. וכל זה מביא אותנו אל החצר.
ד. חצר הגרוטאות של דת פירוק הזהויות
הסיפור של התנועה הלהט"בית איננו נעוץ בשני המבצרים האלה. אלה רק משמשים להתבצרות מיתממת, מסתירים פעולות מאוד לא הומאניות ולא ליברליות הממלאות תנועה זו כרימון.
ככל שכדור השלג מתגלגל, מתברר שתנועה זו יושבת על עומקים של עצב שהפכו לטינה קשה כלפי זהותו של אדם. טינה זו מביאה לפירוק מתוך דמיון שאחרי שנסיים לפרק את כל מה שאנחנו מדמיינים שכובל אותנו, ירווח לנו.
טינה זו מביאה לכעס רב כלפי כל מי שמספר סיפור של זהות, שמאמין שמינו של אדם יורד עד שורש נשמתו, וש"זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם".
כל הדברים האלה מפריעים לדמיון של חופש הפירוק מהכל.
לכן, כל עוד הדמיון הזה קיים, הדמיון של הדיכוי לא יגמר לעולם, והצורך בפירוק יהיה עמוק וקיצוני יותר ויותר. לכן זה תמיד יכנוס לאיחוד מאבקים עם 'מפרקי כל הזהויות', גם כשיש סתירות מהותיות ביניהם, כמו עם תנועות איסלאמיסטיות. דמיון 'המרד נגד הדיכוי' יגבר על הכל.
ומצד שני, ככל שאנשים מוצאים יותר את זהותם הלאומית ואת השורשים שלהם, דת זו נמוגה מאליה.
חבל מאוד שיש אנשים ליברליים שנופלים אל הסחרור של המבצר הליברלי. חבל מאוד שיש אנשים רגישים שנופלים אל הסחרור של מבצר החמלה. בפועל הם משרתים את הכאוס ואת התהום שבחצר הפרוגרסיבית. אין שם לא חמלה ולא חופש.
הדחייה של התנועה הלהט"בית היא דחייה שכל כולה חמלה, חופש, ומעל הכל אמון בזהותו של האדם איתה נשמתו באה לעולם.
