א. אז מה פשר העיסוק בסממני יהדות על ידי קמפיין החטופים?
על עסקת שליט כתב רונן צור: "כולם יחד (עיתונאים, אנשי מקצוע ויחצנ"ים – צ.מ) פשטו מדי שחר על משרדיהם של מקבלי ההחלטות עד שאלה הרימו ידיים ונכנעו. פשוט נכנעו. אין מילה אחרת… המבצע הצליח. גלעד חולץ. כולם שתקו".
כמו בעסקת שליט, גם כיום, לקמפיין החטופים שתי מטרות:
להכניע את מקבלי ההחלטות, ולדאוג שהציבור המתנגד לעסקאות עם רוצחי החמאס יישאר בבית.
הם לא צריכים שהציבור יסכים, הם רק צריכים שלא יתנגד.
כדי להסיט את העם מהדעת, מההיגיון, מהאחריות הלאומית ומהמוסר – כל האמצעים כשרים.
ממילא הופך הציבור הזה למכשול הגדול ביותר לקמפיין הדורש כניעה, בשם המכובס 'הפסקת המלחמה'
ב. הציבור הדתי-לאומי הוא 'קהל המטרה' המרכזי של קמפיין החטופים. לצד חסרונותיו, כפי שיש לכל ציבור, ציבור זה מחזיק כיום – עבור מדינת ישראל כולה – את החשיבה והאחריות הלאומית, את הציונות השורשית והנצחית וגם את זו שהתחדשה לפני כמאה שנה ודגלה בהתיישבות ובביטחון.
את בניו נמצא בחזית המלחמה ולצערנו גם בבתי העלמין הצבאיים, באחוזים גבוהים מחלקו באוכלוסיה – והוא לא יתן שהמלחמה הזו תסתיים בכניעה.
ממילא הופך הציבור הזה למכשול הגדול ביותר לקמפיין הדורש כניעה, בשם המכובס 'הפסקת המלחמה'.
ג. כדי לערער את בטחונו של הציבור הדתי-לאומי בתפיסתו ובאמונתו, הקמפיין נוקט בארבעה צעדים:
- מגדיר מחדש את ערך הניצחון כשחרור חטופים ולא בהשמדת או הכנעת האויב.
- מצביע על השבת החטופים כערך בלעדי.
- מטיל על מתנגדי העסקה אשמה במותם ובסיכונם של החטופים.
- משתמש ב"תרגיל מספר 5" של כל קמפיינר מתחיל: "תמרן את היריב באמצעות כפייתו על ערכיו". כלומר, במקום לנסות להטמיע ביריב ערך זר, נעשה שימוש בערך החשוב ליריב – לרעתו.
ד. כיוון שציבור זה מתגייס בטבעיות לכל עניין לאומי וערבות הדדית, על הקמפיין להצליח בסעיף מספר 1, וכל השאר יבוא מאליו. מרגע שה-waze של הציבור הדתי-לאומי מכוון על החטופים בלבד ולא על הניצחון, כוחות העשייה האדירים שלו יופנו אוטומטית למטרה זו.
את הביטויים לכך נוכל למצוא בעיסוק בקדושת החיים (של הפרט), במצוות פדיון שבויים (שאינה קיימת בזמן מלחמה), בתפילת שמע ישראל בכותל ובקבר יוסף, בתפילות נשים והפרשות חלה ובאזכור חסרון החטופים בשולחן השבת והחג.
כך הקמפיין מרוויח לפחות שני הישגים – כופה על ציבור זה את קיום ערכיו ומעסיק אותו בכל דבר, מלבד הדבר החשוב ביותר בזמן מלחמה – הניצחון.
ה. אך אי אפשר בשום אופן לראות את התקרבות הציבור הכללי לשורשיו ואת העיסוק ביהדות של קמפיין החטופים כמקשה אחת.
מלחמה היא תמיד על הרוח. כל צד מנסה לשבור את רוחו של הצד השני ולייאש אותו מיכולתו לנצח ולעמוד במטרותיו.
רק מי שרוחו וצדקת דרכו חזקות – ינצח. בשל כך, המלחמה מטבעה, מעוררת בעם יכולות הישרדותיות נפלאות השואבות את כוחן מהמקומות העמוקים ביותר של זהותו הלאומית, כדי לספק לעצמו תשובה לשאלה הנוקבת "על מה ולשם מה אנו נלחמים?". וכאן, כמו תמיד, רק השורש והנצח יכולים לספק תשובה ולהפיח רוח בחזית ובעורף, בוודאי כשהמלחמה מתארכת.
ו. זוהי הרוח האותנטית של חיילינו הקוראים "שמע ישראל" בשטחי הכינוס.
זוהי הרוח של האימהות, האבות והרעיות הנאחזים בנצחי, במה שעובד כבר אלפי שנים, גם אם התעלמו ממנו לפני המלחמה. זוהי הרוח שהביאו איתם רבים משורדי השבי, כשחייהם תלויים בחסדם של רוצחי החמאס, אשר דווקא במעבה האדמה גילו את "עוזך בשבי" – עוז החיים שבמסורת ישראל שהתגלה להם דווקא בשבי. ז. לעומת האותנטיות והטהרה הזו בקרב חיילינו האהובים והגיבורים היוצאים כשליחי האומה לקרב, ובקרב אחינו ואחיותינו שהיו בצרה ובשביה, בולט העיסוק הציני והזול ביהדות לצורך הקמפיין המבקש לרתום קהלים נוספים להשגת הכניעה לאויב. הראשונים עוסקים ביהדות, השניים רק משתמשים בה. שאלו את עצמכם, האם ארגון ש99.99% מחבריו שייכים לשמאל הקיצוני בישראל – וממילא אנטי-דתי – מחפש להציף את הצבא בשומרי מצוות? ח. כיצד נדע אם מדובר בשימוש ציני ביהדות? אולי יש להם כוונות טובות? בכל פעם שאתם רואים פרסום באמצעי המדיה השונים שאלו את עצמכם ארבע שאלות: ט. הקמפיינרים עושים שימוש בערכים של קהל המטרה כדי לאסוף אותם כטרמפיסטים תמימים להשגת יעדי הקמפיין שלהם. הדוגמה הבולטת ביותר כיום היא קמפיין גיוס החרדים מבית אחים לנשק. רק לפני מספר ימים חילקו פעיליו אלפי צווי גיוס בתיבות דואר בבני ברק ואמרו: "כשאנחנו בסבב שביעי של מילואים, לא יתכן שצעירים חרדים יקבלו פטור פוליטי". ובמאה שערים תלו שלטים "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" שאלו את עצמכם, האם ארגון ש99.99% מחבריו שייכים לשמאל הקיצוני בישראל – וממילא אנטי-דתי – מחפש להציף את הצבא בשומרי מצוות? מדוע מי שזה עתה ביזה את תפילות יום הכיפורים ('לוחמי כיפור'…) וזרק פיתות למחנה צבאי בפסח, מתעניין בפסוק מחומש במדבר? מסתבר שהיהדות מעניינת וחשובה עבורם רק כשהיא משמשת 'פתיון ערך' לקהל המטרה של הקמפיין. חשבו נא על הדתי-לאומי הסביר הממתין בתחנת הרכבת הקלה ליד מאה שערים, רואה את כרזת "האחיכם" ואומר לעצמו "וואלה צודקים" ועולה על הרכבת להפלת ממשלת המחנה הלאומי בלי שהוא מתכוון לכך. י. איך אמרה אמא של חטופה? "ביהדות יש דברים טובים, אפשר לעשות בהם שימוש". כלומר, עולם האמונות, הדעות והמוסר יונק ומבוסס על התרבות המערבית-פרוגרסיבית. היהדות – "נחמד שתהיה במזווה, אולי פעם נשתמש". נלמד להכיר את התרבות העכשווית-זמנית, נחדד את ראייתנו ויכולות הביקורת והבקרה שלנו ונדע להבחין בין מופעים אותנטיים של חזרה לשורשים היהודיים ובין שימוש ציני ורדוד ביהדות ככלי להשפעה על המונים.
שנזכה בע"ה לחזרת כל שבויינו ללא יוצא מן הכלל מתוך גבורה וניצחון.
