עצרת הענק שהתקיימה השבוע, הגיעה לאחר שנה ושמונה חודשים של מיקוד במלחמה והפוגה גדולה של הפגנות המחנה הלאומי סביב סוגיית הרפורמה המשפטית.
בימים שלפני ההפגנה, היה נדמה כי יש מעט ייאוש בקרב הציבור. וגם פה, בבמה המכובדת של ׳סוללים דרך׳, נדרשו להתייחס לשאלה על חשיבות הפגנות, התועלת וההשפעה שלהן וכו׳ (קראו במאמרים הקודמים).
האמת היא, כי לאחר מעשה, מי שיצא מאזור הנוחות שלו והגיע להפגנה, קיבל תשובה ברורה בדבר חשיבותה והשפעתה. קודם כל על המשתתפים עצמם.
יתכן והתרגלנו לכך שהפגנה בדרך כלל מעלה מיד קונוטציה שלילית בעומק התודעה, של אנרגיות שליליות, חסימות כבישים, כעס, תסכול, ייאוש, השחתת רכוש ואלימות, כפי שניתן לראות בהפגנות השמאל (למרות שהתקשורת במשך שנים תיווכה לנו כך דווקא את הפגנות הימין), אך בקרב מפגיני הימין לא היה שום דמיון לקוצר רוח ולתרבות ה"עכשיו".
דווקא מפגיני הימין המיוצגים בשלטון ומרגישים עשוקים, רצוצים ומתוסכלים מכך שלקחו מהם את היכולת למשול, לבטא את ערכיהם ולממש את רעיונותיהם הפוליטיים, הגיעו מלאי תקווה.
נושא ההפגנה המרכזי היה אמנם ריבונות העם ומשילות, אך בעומק הנשמה, המפגינים ביטאו את דרישתה של ירושלים
דווקא מפגיני הימין, שמודרים ממוסדות הפקידות ועמדות ההשפעה במוסדות המדינה, במערכת הביטחון ובתקשורת, הגיעו חדורי אמונה.
דווקא מפגיני הימין, שנעדרים בתקציבי ענק כדי להפיק הפגנות בכל שבוע עם מייצגים פרובוקטיביים, הגיעו להפגנה עם שלטים ומיצגים יצירתיים שרובם נעשו בהכנה עצמית עם מסרים חיוביים שממלאים בכח.
בארגון ׳חותם’ הדפסנו שלטים עם מסרים שונים וחילקנו לכל דורש. השלטים המבוקשים היו שלטים שהביעו בגאווה את המסר של מדינה יהודית וחיזוק הצביון היהודי של עם ישראל מתוך זקיפות קומה.
נושא ההפגנה המרכזי היה אמנם ריבונות העם ומשילות, אך בעומק הנשמה, המפגינים ביטאו את דרישתה של ירושלים.
עם ישראל רוצה את ירושלים, את ערכי הגבורה והנצח הבאים לידי ביטוי במאהל הגבורה, שנמצא מעברו השני של הכביש, מול בית המשפט העליון ומהווה את האנטיתזה שלו.
בדומה לערכה ההיסטורי של דרך עולי הרגלים, הדרך לבניין ירושלים עוברת דרך המקום התודעתי הזה שבו עם ישראל תובע את חירותו ואת ריבונותו.
המפגינים שהגיעו ביטאו את החיבור לאמת הגדולה של עם ישראל, לנצח ישראל, לאמונה בה', למסורת, לשורשים ולזהות היהודית.
אשרי מי שזכה שחלקו יהיה עמם.
בחנו את המסרים בשלטים שהונפו בהפגנה. האם היו אלה מסרים של פירוק הלאומיות? פירוק המשפחה? של חלוקת הארץ ומסירתה לאויבנו? האם היו מיצגי שנאה וונדליזם?
לא ולא.
אף אחד לא נתן הוראה מסודרת על מסרי השלטים, זו הייתה פשוט הרוח הכללית של הציבור באופן טבעי.
אנשי המחנה הלאומי מלאים בכח, יש להם סבלנות ואורך רוח, הם לא נותנים לאג'נדות זרות וזמניות לטלטל אותם ולערער את הוודאות בתהליך הגאולה והיציאה לחירות מכבלי הדיפ-סטייט.
מי שמגיע להפגנות כאלו, מקבל זריקת בריאות גדולה של השתתפות עם הציבור, של רוח יהודית, מנה גדושה של שמחה ואחדות גדולה סביב הזהות היהודית המשותפת לכולנו שממלאת אותנו באמונה, תקווה ובוודאות בניצחון של עם ישראל בזירה התודעתית ומתוך כך בעזרת ה' ניצחון גם בשדה הקרב בחזיתות השונות מול אויבינו.
ייקח כמה שייקח.
