א. את ארגנטינה מנהיג לאחרונה הנשיא חאבייר מיליי, אדם אוהב ישראל, שבהתייחסו לפרוגרס טבע את המושג 'אל תתנו להם מטר'.
עם כניסתו לתפקידו נקט מיליי שיטת קבלת החלטות מעשיות ומינויים כזו, המבינה שמי שמנוגד לך בערכיו, בתפיסותיו ובהכרתו לעולם יביט על המציאות אחרת ממך, ולכן יקדם מטרות שונות משלך.
כשאתה מוותר לו, כשאתה ממנה פקידים השונים ממך בפרדיגמת החשיבה שלהם, תמיד תמצא את עצמך מרומה בסוף.
לכן, מתוך גודל האחריות שיש לך, אסור לך לוותר ולהתכופף, כי הפקידים האלה פשוט רוצים לדרוס אותך; הם לא מעוניינים בנימוסים והליכות אלא בדחיקתך אל הקיר.
רואים שבארגנטינה הגישה של מיליי עובדת פלאים ואף הצילה את המדינה ממשבר כלכלי-חברתי עצום.
ואצלנו, כמה דם יכול היה להיחסך, אם במקום לוותר כל כך הרבה בשם 'אחדות' היינו מקדמים באמת אנשים בעלי רוח, זהות ותודעה יהודיות בכל מקום שיכולנו?
המבחן שלנו הוא יומיומי. האם נעמוד הפעם בשם העם הריבון ונדרוש את מינוי האלוף זיני לראשות שב"כ, באופן לא מתפשר ולא מתכופף?
לפי הפרדיגמה הפרוגרסיבית, אין דבר חשוב יותר מפירוק זהויות:
זהויות הן הכבלים שיש על ידי האדם והאנושות. זהויות הן מקור המלחמות, השעבוד, העוני, המחלות, הרוע ואסונות הטבע
ב. למה אדם בעל ערכים אחרים אינו מסוגל לקדם את הרעיונות שלנו?
כדי לענות על השאלה עלינו להכיר מושג חשוב מאוד בתורת ההכרה – 'פרדיגמה'.
פירושה של 'פרדיגמה' במילים פשוטות הוא: 'המשקפיים שדרכם האדם מחליט לפרש את העובדות'.
הפרדיגמה עשויה מתפיסות העולם האנושיות, התרבותיות והערכיות שלנו, והיא משפיעה על חיינו הרבה יותר מה'עובדות' שאנו פוגשים. יותר מדויק: רק דרך המשקפיים של הפרדיגמה אנו פוגשים בעובדות.
האחריות של האדם בעולם היא, בין היתר, להפנים לעצמו פרדיגמות טובות וישרות.
התחום הטיפולי כבר גילה מזמן את הכלי הזה, ושיטות טיפול שונות כמו הטיפול ההכרתי וה-CBT נחשבות לשיטות המוצלחות ביותר כיום. כולן נעות סביב תיקון הפרדיגמה. מפרדיגמה מעוותת ומפרקת – לפרדיגמה ישרה ובונה.
מ'אם לא הכל מושלם אז החיים לא שווים' – ל'וואו כמה טוב יש לי בעולם, תודה!'.
מ'אני מרגיש כל כך לא משמעותי ובודד' – ל'השם יתברך תמיד אוהב אותי'.
מ'אין ערבי רע, יש רק ערבי שרע לו' – ל'ארדפה אויביי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם'.
הכל תלוי בפרדיגמת החשיבה. וזה תלוי ברצון.
ג. הסכנה שבפרדיגמה עקומה
החידוש הנ"ל מלמד אותנו, שלא תמיד מי שמולנו יחשוב כמונו ויקדם את אותן המטרות שאנו חפצים לקדם בעולם, אם פרדיגמת החשיבה שלו הפוכה מזו שלנו.
למשל: פרדיגמת החשיבה הפרוגרסיבית רואה בפירוק זהויות הכרח מוסרי וצו עליון. בקצה, לפי הפרדיגמה הפרוגרסיבית, אין דבר חשוב יותר מפירוק זהויות:
זהויות הן הכבלים שיש על ידי האדם והאנושות. זהויות הן מקור המלחמות, השעבוד, העוני, המחלות, הרוע ואסונות הטבע.
כל עוד אלו הפרדיגמות המנחות תודעה מסוימת, אין שום יכולת לשכנע בתודעה אחרת.
יש הסבורים, שאם 'נוותר קצת' נוכל 'להיפגש באמצע'.
אבל לא יכול להיות 'אמצע' בין מפרקי הזהות לבין מכבדי הזהות. אין שום אמצע בין שתי מגמות הסותרות זו את זו חזיתית. האמצע יכול להיות רק בין כל אלו אשר כתנאי בסיסי מאדירים את זהותנו המשותפת, ומרגישים שהיא ממקורותיה של משמעות חייהם ומשמעות ישיבת עם ישראל פה בארץ ישראל. בתוך ההגדרה הזאת נכללים החילונים-הלאומיים, המסורתיים, הדתיים והחרדים.
אבל מי שינסה לשנות את עצמו כדי שגם הפרוגרסיבים יכבדו אותו, יגלה במהרה שבלי משים הוא הפך לעצמו את כל עולם הערכים שלו. הכל כדי להתקבל ל'מועדון היפים והנכונים', כדבריה של המשנה ליועמ"ש לשעבר דינה זילבר. אם הם היפים, אני אישית מעדיף להיות מהמכוערים…
מי שהאידיאולוגיה שלו היא פירוק הזהויות – כל ויתור שלנו כלפיו הוא בבחינת אמצעי, מטר, שהוא הולך להשתמש בו נגדנו בבוא היום
ד. איך יודעים מתי הפרדיגמה ישרה?
באופן הכי ראשוני, הבסיס לפרדיגמה ישרה הוא שהיא פשוט עובדת. שהיא שרדה את מסננת הדורות, התפתחה באופן הדרגתי כמו באבולוציה, שהיא מועברת מדור לדור באופן אינטואיטיבי, מהורים לילדים, מסב לנכד.
שהיא מבוססת על הניסיון, המסורת וההיסטוריה ולא על דמיונות מומצאים ומשאלות לב. כשעומד מולך אויב אכזר, האם אתה מגיש לו פרח? האם זה עבד עם ג'ינגיס חאן? עם אטילה ההוני? עם נפוליאון? עם גוליית? אז למה שזה יעבוד מול העזתים?
הפרדיגמה היא המפתח להבנת הדרך שבה העומד מולך מפרש את המציאות ופועל בה.
מי שהאידיאולוגיה שלו היא פירוק הזהויות – כל ויתור שלנו כלפיו הוא בבחינת אמצעי, מטר, שהוא הולך להשתמש בו נגדנו בבוא היום.
אז אנא, למען עם ישראל, למען נצח ישראל, למען החיילים בשדה הקרב, למען האימהות והמשפחות והדורות הבאים, למען השם, בבקשה תהיו 'מכוערים' ואל תתנו להם מטר!
בע"ה.