א. יציאה מעבדות וחירות לאומית
כשיצאנו ממצרים, מבית עבדים לחירות, נעשינו גם ללאום. ומאז, במסורת של אלפי שנים, החירות הלאומית שלנו היא עבורנו המצפן גם של החירות האישית. למדנו ולימדנו את העולם על הקשר הישיר והעמוק בין שני הערכים האלה.
כשאנחנו בני חורין כעם, כולנו קשורים יחד בזהות המשותפת שהולידה אותנו ועשתה אותנו לעם אחד. אין אליטה שלטת אלא מכוח אמון והסכמה של רבבות בית ישראל. כשיש זהות לאומית משותפת, גם האנשים הפשוטים הם בני חורין. כשיש זהות לאומית משותפת, הערבות ההדדית מבטיחה גם את החירות האישית.
שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, מספר על ההתעללות שעבר בחקירה,
מתוכה תפרו את תיק השוחד נגד ראש הממשלה
ב. לעמוד ברשות עצמנו וחירות אישית
כבר נכתב רבות בעולם על הקשר הישיר בין עליית התודעה הלאומית בעידן המודרני, ריבונות העם, וזכויות פוליטיות שוות של כלל האזרחים. היכן שיש תודעה לאומית של עם חופשי, יש אזרחים בני חורין בעלי זכויות פוליטיות ואישיות.
כשאין תודעה לאומית, אנשים עם כל מיני כישרונות חושבים שהם נולדו למשול. להם הריבונות בחסדי הטבע. הם מפתחים תודעת אדנות של בעלי 'דם כחול', ורואים באנשים האחרים עבדים, כמו באימפריות קדומות שבהן עם ישראל נאבק. לעבדים אין חירויות.
במקום שבו התודעה הלאומית מתפוררת, שם יקומו בעלי כישרון שונים וינכסו לעצמם את הריבונות. במקום שבו אין זהות לאומית משותפת, בעלי שררה חוטפים את השלטון והופכים את יתר הציבור לנתיניהם ולעבדיהם. במקום שבו הריבונות איננה בידי העם, גם חירויות הפרט לא יהיו שם.
ג. עליונות המשפטנים וחורבן החירות האישית
הטענה המתחסדת שעליונות השופטים והמשפטנים היא שתשמור על החירות האנושית מפני נבחרי הציבור היא תרמית קשה ומסוכנת מאוד. עליונות של אליטות שלא זקוקות להסכמת הציבור היא מתכון לדבר אחד בלבד: עריצות.
לעריצים יש סמכות אין-סופית, אך הם אינם אחראים לרווחת האנשים ואינם נותנים שום דין וחשבון בפניהם.
וכך, יצחק עמית, בשבתו על כס העריצות המשפטית שאליה מינה את עצמו, הטיח אתמול דברים בעורך הדין שייצג את הממשלה, שבחוצפתו הציע שבית המשפט יהיה אחראי לתוצאות פסיקותיו.
דרך רשת של החלטות ופסיקות, האליטה המשפטית נוטלת בפועל מידי נבחרי הציבור את כלי המשילות החשוב ביותר: מינויים בכירים.
בכל פעם נחשף עוד רובד של עריצות הפקידות המשפטית הבכירה וחבריה. אבל זהו, סיימנו להיות עבדים
ד. תודעה לאומית, ריבונות העם וחירות אישית
תיקון התודעה הלאומית של עם ישראל והשבת הריבונות מידי שלטון של פקידים ושופטים לידי העם, הם שניים מהנושאים הכי מדוברים בקבוצה זו. ויש לשים לב לקשר ההדוק בין השניים. פוסט-לאומיות מייצרת דיפ-סטייט. חירות לאומית מייצרת אמון בריבונות העם. פקידים בעלי תודעת דיפ-סטייט יפתחו בדרך כלל זיקה קיצונית לזכויות מיעוטים ויתנכרו ללאום שלהם. זלזול בנבחרי הציבור וריקון יכולתם למשול מייצרים חלוקה מעמדית בין מושלים לעבדים, במקום חירות לאומית של עם העומד ברשות עצמו.
וכך נוצר הפער הבלתי נתפס בין מה שמערכת זו עשתה במו ידיה לשלמה פילבר לבין זעקותיה בעניין העלילה שטפלה על חיילי צה"ל ביחס לנוח'בות. אותם אנשים שבישלו סרטון והדליפו אותו כדי להאשים את כוח 100 בפגיעה גופנית פולשנית, הפכו מעשה זה עצמו לפרקטיקה מצויה כדי לדכא את 'מרד העבדים' של הציבור הישראלי.
האליטה הפוסט-לאומית הסוגדת לדת זכויות המחבלים תעורר מהומה בין-לאומית על יחס חיילי צה"ל לנוח'בות של החמאס, אך אותם אנשים בדיוק יעשו את אותם מעשים לבני עמם שהעזו להתיימר למשול. מבחינתם אין כאן סתירה אלא השלמה. העדפת בית הדין בהאג על פני חיילי צה"ל, הבוז לחירות הלאומית, מביאים איתם עריצות, אכזריות ויחס משפיל ביותר לאזרחים בעלי תודעה לאומית, שחשבו לתומם שהריבונות בידיהם. ולכן אותה אליטה משפטית תעשה לשלמה פילבר את מה שהיא רצה להאג לספר שחיילינו עשו כביכול לנוח'בות.
דקה עם הרב יגאל לוינשטיין על יציאה לחירות בזמן הזה
ה. שלושת קודקדי החירות
לסיכום, אלה שלושת הקודקודים של החירות:
- חירות לאומית וזהות יהודית משותפת של עם ריבוני בארצו.
- חירות פוליטית, ריבונות העם באמצעות נבחרי הציבור.
- חירות אישית מפני רודנות שרירותית של מערכות שלטון.
מי שלא מחזיק בתודעה לאומית, לא מאמין בריבונות העם.
מי שלא מאמין בריבונות העם נופל לעומק הצללים של נטילת החירות האישית מאנשים שהעזו למשול.
איך עובד הדיפ-סטייט?
ו. סיימנו להיות עבדים, יוצאים לחירות
בכל פעם נחשף עוד רובד של עריצות הפקידות המשפטית הבכירה וחבריה. אבל זהו, סיימנו להיות עבדים.
אנחנו יוצאים לחירות של אזרחים בני חורין, המקבלים את חירותנו מתוקף היותנו בני אב אחד ועם אחד, בעלי זהות משותפת, עומדים ברשות עצמנו, מכוח הבורא אשר בחר בנו כעם והוציא אותנו מעבדות לחירות.
בסוף ספר דברים, על סף הכניסה לארץ, מוזכרת הברית שנכרתה עם בני ישראל, עם "ראשיכם שבטיכם כל איש ישראל… מחוטב עציך עד שואב מימיך". עם כולנו כאחד נכרתה הברית.
בעוד כמה ימים, בפסח, נזכור שיצאנו לחירות עולם. חירות לאומית, חירות מבית עבדים, חירות להיות שייכים כאחד לזהות הלאומית של העם, שלימד לראשונה את העולם על היכולת לצאת מבית עבדים.
