א. טרגדיה ושמה בית חולים
שנתיים לפני המלחמה, בית החולים וולפסון יחד עם עמותת 'הצל ליבו של ילד' חנך בית חולים חדש לילדים, מהמפותחים בארץ. מוקד פעילותו הוא מרכז בין-לאומי לטיפול במחלות לב בילדים מהעולם. עד המלחמה, 'ילדים מהעולם' היה במידה רבה מאוד ילדים ערבים מעזה ומיו"ש. הערך המנחה את הארגון המקים הוא 'תיקון עולם', והמְתאמת עבור הילדים מעזה בארגון מסבירה ש"על ידי העזרה הפחד נעלם, ורואים שכולנו בני אדם".
עד המלחמה, היו מגיעות לבית החולים הרבה קבוצות של ילדים עזתים לשהות בבית החולים.
קבוצה של יהודים, תושבי קיבוצים בעוטף עזה, הייתה מסיעה אותם בקביעות ממעברי הגבול לבית החולים ובחזרה. הם האמינו שהם עושים מעשה מוסרי עילאי, ושהם התקווה לדו-קיום ולפתרון הסכסוך.
ב-7.10 גמלו להם תושבי עזה בפוגרום אכזרי ביותר. אותם אנשים שהסיעו את ילדי עזה לבית החולים נרצחו בביתם או נחטפו ממנו באכזריות.
מסתבר שהפחד היחיד שנעלם בעקבות כל העזרה שקיבלו ילדי עזה הוא הפחד מלטבוח ביהודים.
מאז, בית החולים מחפש מקומות אחרים בעולם להביא משם ילדים לטיפול. אך את הלקח העיקרי הוא לא למד.
אותם אנשים שהסיעו את ילדי עזה לבית החולים נרצחו בביתם או נחטפו ממנו באכזריות
ב. ראשיתה של תפיסה מוסרית קלוקלת
הכל מתחיל בעולם הרעיונות. מהו המעשה המוסרי? בשמאל זו מסורת ארוכת שנים שהמעשה המוסרי מתייחס לְעולם ל'אחר' ול'שונה'. מותר לך להגן על עצמך, לרצות לשרוד זה טבעי ולגיטימי, אבל המעשה המוסרי הוא תמיד מחווה לעם האחר, לדת האחרת, למי שאיננו שייך לזהות שלך.
ההתגדרות וההשקעה בזהות הייחודית שלך, הדתית והלאומית, זוכה פעמים רבות בשמאל בשלל שמות גנאי מוסריים – גזענות, פשיזם ועוד.
יש ארגוני שמאל קיצוניים שהלכו עם זה עד הסוף ונעשו צוררים ממש לעמם וזהותם, ויש שנתנו יותר לגיטימציה לשימור העצמי הלאומי. אבל התנועה המוסרית אצלם פונה תמיד אל ה'אחר', ויוצרת משוואה של הנגדה בין שרידות עצמית לעשייה מוסרית.
הגישה הזו גורמת לניכור בסיסי ביחס לזהותך הלאומית והדתית הייחודית שלך. ניכור זה מושלך על בני עמך שהם בעלי תפיסה מוסרית אחרת, המתקפים את זהותם, עמם וארצם כבסיס המוסרי של חייהם.
ניתן להתחקות אחר השורשים של התפיסה הזו בעולם המערבי החל מהנצרות, דרך השמאל המודרני, ועד התפיסות הפרוגרסיביות של העידן הפוסטמודרני. כל הציר הזה מחדיר רעל ממית לביטחון המוסרי של האדם בשגשוג של זהותו, ארצו ועמו.
ג. השפעות ונגזרות
הגישה הזו גוררת אנשים רבים המושפעים מהרעיון הזה לרחם על האכזרים, לסרס את כוחנו, לפגוע בביטחוננו, לסכן את חיילינו ואזרחינו, להתנכר לאדמתנו ולנצור את נשקנו.
הגישה הזו בנתה את הקונספציה הביטחונית, המשפטית והאזרחית של החיים כאן במדינת ישראל.
כשמבינים את זה, אין מה להתפלא על רמטכ"לים וראשי שב"כ שמסכנים חיילים ואזרחים עבור אזרחי האויב, שרואים בנו כובשים בארצנו.
ואין מה להתפלא על בית משפט עליון, העסוק יותר בתנאי החיים של מחבלי נוח'בה ואזרחי האויב מאשר בביטחון, ברווחה ובצדק של אזרחי מדינתו שלו.
הכל מתחיל, כאמור, מעצם הרעיון המגיע מ'בית המדרש' של השמאל – שהמוסר מתבטא בעיקר יחס ל'אחר', וכי 'שלום עושים עם אויבים'.
התוצאה המתבקשת היא ההתרגשות המוסרית מהעשייה בשדות זרים.
ד. 'האחר הוא אני' במערכת החינוך
לפני כמה שנים הכניסו למערכת החינוך שלנו את הסיסמה 'האחר הוא אני'. הסיסמה הזו נשמעת מאוד מוסרית ומרגשת, אך ההקשר התרבותי של הביטוי הזה הוא הרסני לנפש ולערכים שלנו.
החיבור העמוק ל'אני' הוא תנאי ליחס מתוקן ל'אחר'. הדילוג הזה אל ה'אחר' ומסמוס הגבולות מחריב את האני, ובסופו של דבר גם את האחר.
ה. מאובססיה ל'אחר' לאובססיה לאויב
המקרה של בית החולים לילדים וולפסון ותושבי הקיבוצים בעוטף הביא את ההיגיון הזה לאבסורד טראגי.
האנשים שהידרו יותר מכולם במימוש התפיסה המוסרית הזו – שילמו עליה את המחיר הגבוה ביותר, ונרצחו באכזריות דווקא על ידי החברה העזתית שאליה התמסרו בטוב ליבם.
כואב עד מאוד מחיר הדמים שאנו משלמים כדי ללמוד את השיעור הקשה, שכל המרחם על אכזרים סופו ליפול קורבן לאותה אכזריות. התרבויות והחברות האכזריות ביותר הן אלה שהמעשה הטוב לא מעורר בהן הכרת טובה והתפייסות, אלא קנאה וטינה רצחנית.
אך העיוות הזה ביחס לעזתים הוא רק הקצנה של אותה תפיסה מוסרית המוכרחת לחפש את המעשה המוסרי לא באחיך ובבני עמך אלא ב'אחר' שמעבר לגדר.
אנחנו צריכים להתרכז בשגשוג הרוחני, הגשמי והביטחוני שלנו לא רק מתוך לגיטימציה של עם שרוצה לשרוד, אלא כביטוי למעשה המוסרי הנעלה ביותר עלי אדמות
ו. תפיסה מוסרית מתוקנת
תפיסה מוסרית מתוקנת כוללת בתוכה כמובן גם שאלות של יחס ל'אחר': לאדם אחר, לעם אחר, לאנושות כולה. לעיתים היא גם מחייבת ריסון. אך העיוות הנורא שבתפיסה השגויה של המוסר מביא לעיוות באיזונים ובמינונים.
הרב קוק כותב במאמרו 'דעת אלוקים', שחורבן בית ראשון נגרם בפועל בגלל הכרסום באמון המוסרי של ישראל בעצמה כמעצמה. האמון המוסרי במלחמה נגד אויבינו נשחק, הקישור שלנו לאדמה נסדק, וכוח החיים שלנו נחלש עד שערי מוות.
במקום אחר הוא כותב, שתחילתה של תפיסה מוסרית מתוקנת היא אמונה של אדם בעצמו, וקל וחומר כשאנחנו מדברים על עם בארצו. אדם מוסרי עוזר קודם כל לעצמו, לבני משפחתו, לקהילתו ולעמו. זה לא רק מעשה לגיטימי, זה המסלול הראוי לכל תנועה מוסרית.
אדם מוסיף טוב בעולם קודם כל דרך מעגליו הקרובים. סיוע לעם אחר הוא מעשה ראוי רק כשבסיס התפיסה המוסרית שלנו ביחס לערך עצמנו ברור ואיתן.
לעם ישראל יש מסורת מאוד ייחודית ואיתנה ביחס לתפיסה הזו. אנו מאמינים שאין דרך טובה יותר להיטיב לעולם מאשר לטפח את השגשוג הרוחני והגשמי של עם ישראל בארצו. ולא היו ימים טובים להטבה מוסרית לעולם כתקופת המעצמה של שלמה המלך.
אנחנו צריכים להתרכז בשגשוג הרוחני, הגשמי והביטחוני שלנו לא רק מתוך לגיטימציה של עם שרוצה לשרוד, אלא כביטוי למעשה המוסרי הנעלה ביותר עלי אדמות. כשנפעל מתוך תודעה כזו, תבוא ברכה גם לעמים האחרים.
