בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאה מקצועית על 'נטוורקינג', (המונח מוגדר על פי ויקיפדיה כך: ״רִשּׁוּת עסקי הוא גישה שיווקית העושה שימוש במפגשים חברתיים של אנשי עסקים ובעלי עסקים מרקעים שונים, למטרת יצירת רשתות חברתיות העשויות להוביל לשיתופי פעולה והזדמנויות עסקיות").

הקהל היה קבוצה נשית ולמעשה רוב רובה של ההרצאה עסק בנושא ׳מגדר׳, משום שלטענת המרצה אי אפשר לדבר על 'נטוורקינג' בלי להבין שבעצם ישנם הבדלים בין תפיסת התרבות הבוחנת את הנשים והנשיות, או את הגברים והגבריות הגורמים לנשים לא להשתמש כמו שצריך באפשרות של 'נטוורקינג'. (אגב, השתתפתי בעבר בשתי הרצאות שונות ומעולות על 'נטוורקינג' לנשים, ובשתיהן לא דיברו על ׳מגדר׳. נקודה למחשבה).

נניח בצד כרגע מהיכן הגיע המונח הזה לחיינו, מה עומד בבסיסו ומהן משמעויותיו הדרמטיות לחיינו.

כך או כך בין הדברים אמרה המרצה שלפני השביעי לאוקטובר (למניינם) היו גורמים שניסו לחבל באפשרות של שילוב נשים בצבא, והיום, לאחר הגבורה הגדולה שגילו הלוחמות בשמחת תורה, כולם מבינים כמה הנשים הן אלו שהצילו את המערכה ושכל הדיבורים על כך שהן פחות מתאימות, התגלו כשטויות.

הקהל, בעיקר נשים יקרות מהמושבים שסביב לעוטף, הביעו הזדהות וסיפרו על קרובות משפחה לוחמות בהערכה רבה.

התגובה שלה לימדה אותי באופן חד וברור כיצד נראה ומדבר אדם בעל תפיסות פרוגרסיביות המדבר גבוהה גבוהה על ערכים, וברגע אחד ללא שליטה – יוצא ממנו משהו הפוך לחלוטין

הקשבתי לדבריה, ואז אזרתי אומץ ואמרתי בנחת: "אפשר להסתכל על זה בדיוק להיפך. צבא שהיה עסוק בשילוב נשים ושוויון פספס את מה שחשוב באמת שיהיה ממוקד בו – זיהוי אויב. ייתכן לומר שהכשל של השביעי הוא חלק מאותה אג'נדה צבאית".

התגובה שלה לימדה אותי באופן חד וברור כיצד נראה ומדבר אדם בעל תפיסות פרוגרסיביות המדבר גבוהה גבוהה על ערכים, וברגע אחד ללא שליטה – יוצא ממנו משהו הפוך לחלוטין.

היא זעמה, כשהיא מנסה לשמור על ארשת עניינית ללא הצלחה, ואמרה בכעס: "זה שטויות, בכלל לא קשור. אני לא רוצה לשמוע על זה. שטויות. צה"ל תמיד היה כלי חינוכי, שטויות". ופיזית סובבה את הגב כשהיא עושה תנועה של ביטול – נפנוף אגרסיבי.

(מצחיק שרגע קודם היא אמרה שהיא לא 'מחזירה בתשובה' אז לא חייבים להסכים איתה).

הרגשתי שהיא פשוט לא האמינה שמישהי בקהל ה'חשוך' אליו הגיעה, יעז להביא כיוון שונה, רהוט והגיוני מול ה'נאורות' שהציגה.

שמחתי כל כך שהייתה לי בכלל נקודת המבט הזו על המציאות. הרי גם אני נחשפתי לגבורה של לוחמות (שאני לא מזלזלת בה חלילה), ויכולתי פשוט להזדהות עם החלקים שאיתם אני מסכימה – התגלתה גבורה נשית בשמחת תורה. אך בעקבות 'סוללים דרך' האוזניים שלי התחדדו לשמוע את מה שמעבר לדוגמה, את המגמה, את האמירה החברתית, את הטון שאומר – זו עובדה ולא סברה ונקודה לדיון והשערה, אין בכלל סיכוי שיש זווית ראייה אחרת על הדברים ועוד.

ומספר הערות לסיום:

א. עד כמה שזה נשמע הרואי, מה עם גבורת הלוחמים? היא מובנת מאליה? ואם היא מובנת מאליה, על מה זה בעצם מעיד? שהם מוכשרים לכך יותר? מתאימים יותר?

ב. כל השיח על ׳מגדר׳ מנותק מהמציאות הביולוגית. כשהערתי לה על דברים שהם אינם 'הבניה חברתית' אלא תוצאה של ביולוגיה פשוטה, היא אמרה: "אני לא מבינה בביולוגיה..".

נשים וגברים לפני הכל הם ביולוגיה, ואיך אפשר לבחון תפיסת עולם לגביהם והבניות חברתיות סביבם בלי להתחיל בבסיס, שהוא הביולוגיה שלהם והנגזר ממנה?

מניסיון אישי, זוהי הרגשה נפלאה, ממש חוויה מיוחדת, להעז ולומר דבר כל כך שונה ומקובל מתוך שלווה השמורה למי שהאמת ברורה לו

ג. השלווה שהייתה בי כשאמרתי את הדברים, מול הזעם הקדוש שלה, הזכיר לי שהאמת לא מתביישת ולא מפחדת. היא פשוט אמת.

ד. כל שנדרש לנו הם אומץ וזקיפות קומה, גם ככה הטענות של הפרוגרס 'לא מחזיקות מים' מול המציאות האמיתית והלוגיקה. תהיו אמיצים, תגידו בשלווה את מה שיש לאמת לומר.

מניסיון אישי, זוהי הרגשה נפלאה, ממש חוויה מיוחדת, להעז ולומר דבר כל כך שונה ומקובל מתוך שלווה השמורה למי שהאמת ברורה לו.

ממליצה לכולם להתחיל להתאמן בזה, תחושת החֵרוּת שווה כל מאמץ!