נתחיל בצלילה קצרה לכמה אירועים חשובים שקרו ב'כנסיית בג"ץ' בזמן המלחמה, ומשם למסקנות המתבקשות. תחזיקו מעמד, הפרטים חשובים.
א. משמעות העתירה לשלטון אבסולוטי של בג"ץ
מערכה ראשונה: כמה חודשים אל תוך המלחמה, בסוף 2023, בג"ץ הפך את עצמו לשליט אבסולוטי. הוא פסל את 'צמצום עילת הסבירות' בחוק יסוד השפיטה, שצמצם את יכולתו של בג"ץ עצמו לפסול החלטות ממשלה שאינן סבירות להבנתו. פסילת בג"ץ את צמצום סמכותו של עצמו, קיבעה באופן סופי את השליטה המוחלטת של בג"ץ בכל החלטה של נבחרי ציבור, חוקים, חוקי יסוד, והחלטות ממשלה. בג"ץ הפך את עצמו לכל יכול.
לפסילה קדמה עתירה משותפת של 38 ארגונים שביקשו את שלטונו האבסולוטי של בג"ץ. הארגונים האלה מצהירים על עצמם כארגוני זכויות אדם, אך כיום הביטוי 'ארגוני זכויות אדם' הפך לשם קוד של ארגוני פירוק החברה האנושית. הם מייצגים את תפיסת 'המיעוטים המדוכאים' המשמשת כפטיש לפירוק הזהות הלאומית, הדתית והמשפחתית של החברה.
קשירת הקשר ביניהם נגד שלטון העם מלמדת שלמרות ההבדלים הקיימים ביניהם לכאורה, הם מוכנים לעשות יד אחת על מנת לקדם שלטון אבסולוטי של בג"ץ ולפרק את רעיון שלטון העם. ארגוני הנשים המוזכרים שם פועלים מתוך תודעת 'קואליציית המדוכאים' הרבה יותר מאשר מתוך הזדהות עם העם היהודי, ואפילו עם ציבור הנשים. לכן הם מוכנים לשתף פעולה עם ארגונים העוסקים בהגנה על מחבלים רוצחי המונים, כיון ששניהם מתכנסים לאותו מנגנון פירוק של החברה וזהותה. המרירות, הניכור והטינה לעם ישראל ולזהותו חזקים יותר מכל הבדל ביניהם.
הדבר הזה ניכר לא רק מאופי הארגונים בלבד. בעתירה עצמה הם מציינים במפורש אילו גורמים זקוקים לשלטונו האבסולוטי של בג"ץ, אשר בשמם יש לקבל את העתירה ולפסול את חוק היסוד. כל הגורמים אינם אזרחי ישראל: המסתננים ומהגרי העבודה, הפלשתינאים בכלל והעזתים בפרט הזקוקים להיכנס לישראל ו… האקלים. אלה הגורמים שבשמם פועלים כדי להחליש את עם ישראל מבחוץ ומבפנים.
אבל ההמשך חד יותר.
בעתירה עצמה הם מציינים במפורש אילו גורמים זקוקים לשלטונו האבסולוטי של בג"ץ, אשר בשמם יש לקבל את העתירה ולפסול את חוק היסוד. כל הגורמים אינם אזרחי ישראל: המסתננים ומהגרי העבודה, הפלשתינאים בכלל והעזתים בפרט הזקוקים להיכנס לישראל ו… האקלים
ב. אתם בכלל משלנו?
מערכה שנייה. במרץ 24', כמה חודשים אחרי פסק הדין המאפשר לשופטי בג"ץ שלטון אבסולוטי בכל החלטת ממשלה, חמשת המרכזיים ביותר מבין 38 ארגונים אלה, מגישים עתירה נגד המדינה על המצב הקשה של תושבי עזה. לדידם, אין מספיק סיוע לעזה, וגם אם יש, אין לעזתים מספיק כסף כדי לקנות אותו מחמאס. הם מבקשים מבג"ץ לכפות על המדינה לדאוג אקטיבית לרווחתם של העזתים.
האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט, ארגון גישה, עדאללה ורופאים לזכויות אדם, פונים ליצחק עמית שיורה למדינה על סיוע לעזה. הפעילות של הארגונים האלה בשנים האחרונות מלמדת על ניכור עמוק לעם היהודי. וכמו הרוב הגדול של הארגונים הפרוגרסיביים, גם ארגונים אלה מתוקצבים ברובם הגדול על ידי ארגונים בינלאומיים שכבר הוכיחו שאינם חפצים בטובת עם ישראל. ארגוני או"ם, האיחוד האירופי, ארגונים מדינתיים אירופיים וקרנות אירופאיות, שופכים עשרות מיליוני דולרים בכל שנה על הארגונים האלה במטרה לקדם דרך עתירות לבג"ץ מדיניות אנטי ציונית בכסות של דאגה לזכויות אדם. הארגונים האלה הם מהעויינים ביותר את ישראל, ומעדיפים שוב ושוב מתן זכויות למבקשים להשמידנו על פני קיומנו.
לא היה חשוב כל כך להזכיר את ארגוני הקצה האלה שכרתו ברית עם הרוע, אילולא ההשפעה הרבה שלהם על מערכת המשפט ועל הפקידות הישראלית. הם הופכים במידה רבה לסמן המוסרי של אבירי זכויות האדם, ומעצבים את הדרך למשפטנים ולשופטים בעלי שלטון אבסולוטי. כך למרות שפוליטית הם מייצגים את הקצה השמאלי ביותר של המפה הפוליטית, השפעתם על החלטות המדינה גדולה הרבה יותר. תראו את הסרטון עם היחס המלטף מאוד של יצחק עמית לאותם ארגוני קצה במהלך הדיון על עתירה זו.
ג. משמעות המאבק על שלטון העם
כמו תמיד, המטרה כאן איננה חלילה לגרום לנו ייאוש או זעם, אלא בעיקר לעורר אותנו להיות מפוקסים על שורשי הבעיה. אנחנו לא במריבה בעלמא על שליטה, אנחנו בצומת דרכים היסטורי בשאלה האם תהיה מדינה יהודית בארץ ישראל. המאבק על שלטון העם הוא הוא המאבק על קיומנו ועל זהותנו כעם. זו לא מריבה בתוך הבית, אלא על עצם הבית.
בטווח הקצר, כל כובד המשקל צריך להיות מופנה לעמידה איתנה ואקטיבית במטרה לנטרל את ההשפעה הלא לגיטימית הזו, ויחד עם זאת עלינו לדרוש מנבחרי הציבור שלנו משילות בלי גמגומים. אבל זה לא מספיק. אי אפשר לתקן את זה בהחלטה אחת
אותם כוחות שהידרדרו לשנאה עצמית משפיעים הרבה מעבר למספרם דרך אקטיביזם חברתי משופע אנרגיות ומשאבים כלכליים זרים. הם מייצרים ייצוג והשפעה בולטים במנגנון הפקידות ובמערכת המשפט הלא נבחרים.
בטווח הקצר, כל כובד המשקל צריך להיות מופנה לעמידה איתנה ואקטיבית במטרה לנטרל את ההשפעה הלא לגיטימית הזו, ויחד עם זאת עלינו לדרוש מנבחרי הציבור שלנו משילות בלי גמגומים. אבל זה לא מספיק. אי אפשר לתקן את זה בהחלטה אחת.
אי אפשר להסתפק בפתק בקלפי, הימין זקוק להרבה יותר מעורבות אקטיבית. הוא זקוק למאות עמותות שיפעלו כמו כוורת דבורים, הוא זקוק למעורבות גדולה הרבה יותר של כוחות שינוי בשירות המדינה, הוא זקוק לעוד עשרות מכוני מחקר. הוא זקוק לכך שנשים כסף פרטי על היעדים האלה, ולא רק על עוד ספר תורה בהיכל. והוא זקוק לכך שנפסיק לפעול בהתניות של האם הרחמנית, הדואגת כל הזמן לגשר בין כולם מהקרון האחורי של הרכבת, ונתחיל להוביל דרך. זה אפשרי וזה עלינו.