ד. תיקון התוהו
בחלק הראשון של המאמר תיארתי אתמול תופעה סוציולוגית חברתית: המשטור הפנימי שמפעיל מחנה השמאל כלפי עצמו, משטור שמופעל בהמשך גם כלפי חוץ, ומתבטא בתפיסה מיסטית כמעט של עליונותו הבלתי מעורערת וזכותו האוטומטית לשלוט.
לתופעה הסוציולוגית הזו יש הסבר מרתק בתורת הקבלה והחסידות, הסבר שעושה שכל במה שנראה כאוטי וחסר הגיון. מההסבר הזה נגזרות גם תשובות לשאלה איך ראוי לפעול אל מול הטירוף שאוחז במחנה הזה, שהופך את הימין לאויב במקום האויב האסלמונאצי.
ככלל, אני סבורה שהגיע הזמן שכיהודים נשלב בשיח גם אלוקות – לא כאמונה שהיא מעל השכל אלא כמרכיב אותנטי של המציאות, שאינה שלמה בלעדיו. עם ישראל אינו עם של טבע בלבד, ובבואנו לנסות ולהבין את מה שקורה לנו ואיך עלינו לנהוג, אנו חייבים להכניס לשיח את ריבונו של עולם ואת ההסבר של התורה, על כל רבדיה, למציאות בה אנחנו חיים.
על פי תורת הקבלה והחסידות, לכל תופעה פיזית בעולם יש שורש רוחני שדרכו ניתן להבין את אותה תופעה, על ההיגיון הפנימי שבה.
הקבלה מתארת מאבק רוחני הניטש בין כוחות תוהו לכוחות של תיקון. כוחות התוהו הם כוחות רוחניים פרועים ורבי עוצמה שבבסיסם גבוהים מכוחות התיקון. יש בהם אור אלוקי עוצמתי, אך האור הזה לא מסוגל להתכלל – כלומר לחיות בשלום עם כוחות נוספים ולאפשר גם להם להתקיים ולהתבטא לידו. התוהו רוצה להיות יחיד בעולמו, לשלוט ולהתבלט. לשם כך הוא נלחם בכל כוח אחר שמאיים לתפוס מקום. כוחות התיקון אינם עוצמתיים כמו כוחות התוהו, אך לעומתו, השאיפה של כוחות התיקון היא להתכלל, לחיות בשלום ובאופן משולב והרמוני עם כוחות אחרים הפועלים בעולם. העניין של כוחות התיקון הוא חיבור, שלום ואחדות.
אם נתבונן דרך המשקפיים הללו, נראה כי מחנה הימין בישראל חותר בכל מאודו להתכללות, אחדות ופיוס. הוא מוכן לוותר על שאיפות רבות בכדי להגיע לשלום והסכמה עם המחנה השני, בעוד מחנה השמאל דוחה כל פשרה שאינה מתקפת את שליטתו ועליונותו. הימין שואף בעיקר למדינה יהודית משגשגת, בעוד השמאל שואף בעיקר להגמוניה שלטונית. זהו מאבק קלאסי בין תוהו לתיקון. לכוחות התיקון אין כלים להבנת כוחות התוהו, שכן נקודת המוצא שלהם שונה לחלוטין. לכן, למרות שהכוחות הללו לא מדברים באותה שפה, הדרך להרמוניה שזורה ביכולת לחבר ביניהם. התוהו אינו רע במהותו, אך יש לרסן ולרתום את כוחותיו המתפרצים לטובת ההתכללות של התיקון. התיקון, מאידך, אינו עוצמתי מספיק כדי לפעול ללא כוחות התוהו.
כוחות התיקון אין כלים להבנת כוחות התוהו, שכן נקודת המוצא שלהם שונה לחלוטין
ה. איך יתכן חיבור אמיתי בין שני הכוחות, הנראים בלתי אפשריים לחיבור?
ההצעה הראשונה היא שהתיקון יפעל בכלים של תוהו, או כפי שאמר חוויאר מיליי: "אל תיתנו להם מילימטר". מחנה התוהו לא יתפשר לעולם ולו על חלקיק של כוח ושליטה. רואים זאת היטב במאבקם הבלתי מתפשר על נושאים גדולים כגון השבת החטופים בכל מחיר, ועל נושאים זוטרים, כמו עדות ראש הממשלה בנושא הסיגרים או כליאתה של אשת ראש הממשלה שרה נתניהו במספרה. אין קטן וגדול, אין עיקר וטפל: נלחמים על הכל כולל הכל. התוהו לא מוכן לסדוק את השליטה המוחלטת שנמצאת בידיו. בחינת ה"אל תיתנו להם מילימטר" היא שימוש של מחנה התיקון השואף להתכללות בכלי של תוהו, שלא מוכן להתפשר. כאשר מחנה התיקון ישכיל להשתמש בכלי של תוהו, הוא יתחיל תנועה של התכללות. כולנו יודעים עד כמה אנשי ימין רוצים להתפשר, להתאחד ולהיות "שולם שולם לעולם". כאשר נתגבר על נטיה זו לשלום-בכל-מחיר, נפעל בניגוד לטבענו ולשכלנו ונעשה תנועה של תוהו – אנחנו נגלה כוחות של תיקון במחנה התוהו. כאשר התוהו יפנים שהימין לא מוכן יותר לסגת או להבהל – הוא, התוהו, ייאלץ לגלות בתוך עצמו כוחות של פיוס ופשרה.
שימוש בכלי תוהו נוסף היא בניית תחושת ערך עצמי בלתי ניתנת לערעור. כפי שכתבתי, מחנה השמאל מאופיין בתחושה עמוקה של זהות אליטיסטית ושל איכות שכביכול אין חולק עליה, תחושה כמעט מיסטית. שומה על מחנה הימין להטמיע תחושת ערך עמוקה; אך עליו לבסס אותה על אמת ולא על דמיון. האמת הזו, שעליה מתבססת תחושת הערך ההולכת ומתהווה של המחנה הימני, היא בראש ובראשונה היהדות. תחושה כזו יכולה להעמיק באופן אותנטי רק כאשר היא מושתתת על ערך אמיתי ונצחי – השורשים הנצחיים של עם ישראל ותורתו. כמו כן, תחושת הערך תתחזק ותתעצם תוך סקירת הראיה המפוכחת והנכונה של הימין במהלך כל ימי חייה של מדינת ישראל: מדובר במחנה שהצדק היה עימו לאורך כל הדרך, למרות שהוא הושתק ודוכא בקביעות.
כאשר נכיר בערך העצמי, הסגולי והנצחי שלנו כיהודים, כאשר נחזק את עוצמת זהותנו היהודית – היסוד החזק ביותר במציאות, הרוחנית והגשמית – אזי הטרללת של מחנה התוהו לא תערער אותנו יותר
לצערנו, יותר מהכל, המאבק ההיסטרי והאגרסיבי-עד-אלימות של השמאל חושף את תחושת חוסר הערך העצמי העמוק של הימין. זוהי תוצאה של שנות דיכוי ארוכות הכרוכות במאבק למעמד, הכרה והשרדות כלכלית, ושליטה ארוכת-שנים וחמסנית של הגמוניה אדנותית שרואה רק את עצמה. זו גם הסיבה לכך שזה כואב – כי השמאל חושף פעם אחר פעם את תחושת חוסר הערך העצמי שלנו, את הטמעת הדיכוי, את העובדה שחלקים מסויימים במחנה הימין מאמינים עדין שהאליטה של התוהו אכן עליונה וחזקה מאיתנו. כאשר נכיר בערך העצמי, הסגולי והנצחי שלנו כיהודים, כאשר נחזק את עוצמת זהותנו היהודית – היסוד החזק ביותר במציאות, הרוחנית והגשמית – אזי הטרללת של מחנה התוהו לא תערער אותנו יותר. כאשר נפנים את העובדה שתפישת המציאות שלנו נכונה וקוהרנטית יותר, שהוכחנו את צדקת דרכנו ושאנחנו תורמים לא פחות – ואף יותר – מהמחנה השני, נוכל לעמוד מולם מבלי להפגע ולהרתע. זוהי גם הדרך האמיתית לפיוס והתכללות. ד"ר גדי טאוב כתב לאחרונה כי מחנה הימין מתחיל להתנשא על מחנה השמאל. איני יודעת אם זו אכן התנשאות, או פשוט הפנמה של הערך העצמי שלנו כיהודים ובני אדם, השייכים למחנה שצדק לאורך כל הדרך אל מול רדידות וכוחנות המחנה השני. כאשר נכיר בכך באמת ולעומק, הדורסנות והשנאה לא יוכלו לפגוע בנו או להשפיע עלינו יותר; והמחנה השני, שיפגוש את התוהו שבתיקון, יהיה מוכרח לגלות בתוכו את התיקון שבתוהו. זו גם תהיה הגשמה של אהבת ישראל אמיתית.
