מנהיגים קמים והולכים. בשמאל הישראלי, מעבר לים ובארצות האסלאם.
רק ביממה האחרונה אנו עדים לקריסה נוספת של מדינת אויב וצבא אויב עצומים.
אך יש מנהיג אחד שהעם שלו מתעקש לתמוך בו שוב ושוב ושוב ברוב עצום, כשני שלישים יציבים ואף הולכים וגדלים של היהודים בארץ, מה שנהוג לכנות 'הרוב היהודי' – הרוב היותר מחובר לזהות היהודית שלו.
מה זה מלמד על נתניהו? מה זה מלמד על עם ישראל?
א. מושכל יסוד ראשון במעלה: עם ישראל חכם. 'קול המון כקול ש-די'. 'אם הלכה רופפת בידיך, צא וראה מה העם נוהג'. 'הנח להן לישראל, אם אין נביאים הן – בני נביאים הן'.
ב. בהקשר הזה ולקראת חנוכה, נזכיר כי אחד ההבדלים בין הפילוסופיה היוונית לבין מסורת ישראל נעוץ בשאלת היחס בין האליטה האינטליגנטית לבין ההמון. לפי היוונים האליטה צריכה להחליף את ההמון, ואילו לפי היהדות האליטה צריכה להיות מקובלת על ההמון.
לכן אפלטון היה בעד דיקטטורה, בעוד שבישראל – המלך, השופט, הרב, כולם תלויים בקבלת העם, לפעמים במבחן של דורות.
רק ככה אליטה לא מאבדת כיוון ונשארת נאמנה לרוח הישרות והחכמה שבעם. בימים ההם בזמן הזה?
בקיצור – 'אם' היא שאלה מניפולטיבית של הלך רוח המבטא תפיסות עולם דמיונית של שמאל
ג. מנהיג שבאמת נבחר בידי העם הוא שיקוף מסוים של העם. בוז למנהיג הוא בוז לעם. ולהפך גם כן: הערכה למנהיג שנבחר על ידי העם היא הערכה לעם. הבוז מלמד יותר על הבז מאשר על המנהיג או על העם.
ד. "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, חוץ מכל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום" (צ'רצ'יל).
המשפט המבריק הזה מחנך למבט ריאלי על המציאות. אם נפתח אוזניים, נשים לב שרוב השאלות המנסות לערער על מציאות קיימת טובה מתחילות במילה ההיפותטית 'אם?'.
'אם הממשלה תחליט להרוג את כל הג'ינג'ים, אתה לא רוצה בג"ץ חזק?' הנוכלוּת בשאלות כאלו מצויה בכך שהיא מעמתת את הנשאל עם מקרה מדומיין שאינו בגדר מציאות ריאלית ורלוונטית, בו בזמן שהיא גורמת לנשאל להיות עיוור לגבי המציאות הריאלית והרלוונטית עד מאוד הנוכחית.
והתשובה צריכה להיות כך: 'לא יודע לגבי זה שאולי בעתיד אני ארצה להשמיד ג'ינג'ים ומה יועיל בכלל בג"ץ בנידון, מה שאני יודע הוא, שכרגע בפועל ממש יש 6000 נוח'בות שבאו לאנוס ולשרוף בבארי, אז מה דעתך על התנהלות בג"ץ עכשיו?'.
בקיצור – 'אם' היא שאלה מניפולטיבית של הלך רוח המבטא תפיסות עולם דמיונית של שמאל.
ה. זה מוביל אותי למדומיין מהצד השני – הלא הוא 'הימין שמימין לימין'.
המציאות היא תמיד חלקית לעומת החזון. לכן חזון תמיד צריך לדעת להיכנס לכלים חלקיים בתוך המציאות המוגבלת, וָלא, הוא הופך לחזון תעתועים. אין שמיים בלי ארץ.
"אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף."
על המציאות לומדים מהניסיון. נתניהו הוא המנהיג המדיני הגרוע ביותר של עם ישראל, חוץ מכל מנהיג אחר של עם ישראל שהיה באלפיים השנים האחרונות.
כל קומת מנהיגות שתיבנה אחרי עידן נתניהו, צריכה להיבנות מתוך הערכה כלפיו ולמידה ממנו, אחרת לוקים בדמיונות או בגאוותנות ובוז לעם.
ו. ביקורת ארסית מבזה מימין כלפי נתניהו בד"כ מעידה על דבר נוסף: שטחיות בהבטה על המציאות. 'אילו רק היה כובש את עזה מחדש. אילו רק היה מעיף את בג"ץ', ועוד ועוד.
יש פה לקות של חוסר הבנה עד כמה הפרוגרס הרסני ועד כמה הדיפ-סטייט חזק. או לחלופין, יש פה החלטה להסתכל על העולם דרך פריזמה אחת ויחידה – ארץ ישראל, או מערכת המשפט, או השמדת חמאס, וכו', בזמן שרה"מ צריך לדאוג לכל אלה ביחד.
המאבק נגד נתניהו הוא מאבק נגד בוחריו. אם מחר הוא פורש, השמאל ישנא את המחליף פי מאתיים. הנושא הוא לא הדמות, הנושא הוא הלגיטימציה לרוב היהודי לקחת חלק במשחק הדמוקרטי
ז. נכון! נתניהו לא הצליח לפרק את הדיפ-סטייט, כמו גם אחרים, אבל בניגוד לאחרים הוא הראשון שלא כרע ולא השתחווה בפניו, שזה הדבר היחיד שגרם לזוהמת הדיפסטייט להתפרסם.
"וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה".
בלי המודעות הציבורית שיש לנו רק עכשיו, שום מנהיג לא היה יכול לצאת למלחמה נגד הדיפ-סטייט ועדיין לקבל גב מציבור מספיק גדול.
ח. 'יפתח בדורו כשמואל בדורו'. המאבק נגד נתניהו הוא מאבק נגד בוחריו. אם מחר הוא פורש, השמאל ישנא את המחליף פי מאתיים. הנושא הוא לא הדמות, הנושא הוא הלגיטימציה לרוב היהודי לקחת חלק במשחק הדמוקרטי.
ט. אנחנו רואים את ההיסטוריה נרקמת מול עינינו, במזרח התיכון ובעולם כולו.
מי שמוביל את עם ישראל בפן המדיני הוא נתניהו. על שמו תהיה קרויה התקופה הזאת, כי הוא כרגע הפנים והראש שהעם בכללותו בחר בהם להיות המייצגים שלו.
היחס אליו, גם ובעיקר בעולם, מבטא את היחס אלינו.
י. המבט על נתניהו כמשל מעיד יותר מכל על צורת החשיבה של המביט, ורק כשהצורה עמוקה וגדולה אפשר לסלול את הדרך באחריות, בע"ה, לקומה הבאה של עם ישראל.
