️1. כיצד קורה שאנשים שהיו בעברם אנשי ימין, הופכים להיות אנשי שמאל לאחר הגעתם לתקשורת?
כיצד קצינים התקפיים, שכל הווייתם וגאוותם הייתה חיסול מחבלים, התחילו, אחרי שעלו בסולם הדרגות, לעסוק ב״איום הפנימי והשסע בחברה הישראלית״?
קצין יכול להיות מפקד חטיבה או אוגדה 'עם סכין בין השיניים', ולפתע הוא מתחיל 'לזהות תהליכים' שכאילו דומים לגרמניה הנאצית בחברה הישראלית, או לדבר כל הזמן על 'המדרון החלקלק' של התהליכים האלה, אף שאין זה קשור כלל לתפקידו כגנרל.
אחרי שהבנו את עוצמתו של מעצב התודעה הקרוי 'קבוצת השתייכות', צריך להבין כעת כיצד קורה הדבר בפועל.
כיצד עוברים קבוצת השתייכות, ואיך ׳טיפולי ההמרה׳ מתבצעים?
וכך, בתהליך איטי אך שיטתי, יחלחלו תפיסות אנטי דמוקרטיות אלה כארס בגוף בריא
2. במדינת ישראל ובארה"ב קיימים 'מכוני מנהיגות' למיניהם, המציעים למשתתפיהם חזון גדול, רעיונות גדולים, ובעיקר – השתייכות למועדון יוקרה.
ומי מאיתנו לא רוצה להתחבר לאנשים חשובים ומשפיעים?
לאחרונה קמה סערה סביב מינוי הפצ"ר, לאחר שהתגלה שעבר הכשרה של קרן וקסנר. בתגובה לגלגו אחרים, שכמה שבועות בתוכנית הכשרה לא יכולים לשנות את דעותיו של אדם. מה הוא כבר הספיק ללמוד שם?
הזלזול הזה מבטא בעיקר חוסר הבנה של מהי 'קבוצת השתייכות' ועד כמה היא משפיעה.
בתוכניות ההכשרה הללו העיקר אינו התוכן הנלמד, אלא החיכוך עם קבוצת מועדון היוקרה המייצר קבוצת השתייכות, ומתוך כך נוצרות קטגוריות חשיבה חדשות.
ה'נטוורקינג' (רישות עסקי), המפגש עם אנשים בעלי השפעה, קושר את האדם ל'קבוצת איכות' בעלת תפיסת עולם שונה, וכך מתחילים ׳טיפולי המרה׳. ללא איומים, ולאו דווקא על ידי העמקה בטקסטים מכוננים. רק באמצעות ההצטרפות לקבוצת השתייכות 'יוקרתית' המקנה לך זהות ושאיפות.
וכך, חניכים רבים נכנסים לשם כשהם בקטגוריית ה'נייחים' – מחוברים ללאומיות, למסורת ישראל, למולדת, ויוצאים משם 'ניידים' – גלובליסטים, מחוברים ׳לעולם הגדול׳, עם ערכי מוסר אוניברסליים, ליברליים-פרוגרסיביים ו'הומניים'.
3. למי מכוני ההכשרה האלה פונים?
הפנייה נעשית בעיקר לאנשים בעלי השפעה. קרן וקסנר, מכון מנדל או תוכנית 'מעוז' פונים – כל אחד בתחומי ההתמקדות שלו – לבכירי מערכות הביטחון, לבעלי תפקידי מפתח במשרדי ממשלה, למנהלים, לאנשי חינוך, לראשי תנועות נוער (גם דתיות) ול'מובילי דעת קהל'.
הם מציעים הכשרה יוקרתית כדי להיות 'מנהיג'. ומי מאיתנו לא רוצה להיות מנהיג? מי מאיתנו לא מעוניין להשתתף בהכשרה שיש בה אנשים חשובים ובעלי השפעה? היוקרה היא שם המשחק.
אנשים המגיעים למכונים אלו, אינם מגיעים בדרך כלל עם ביקורתיות חדה ועם יכולת התמודדות עם התכנים הנלמדים. ובעיקר לענייננו – גם המוכשרים שבהם אינם מכירים בדרך כלל את כוחה והשפעתה העוצמתית של קבוצת ההשתייכות.
4. מה קורה לאנשים שעוברים במכוני ההכשרה האלו?
ראשית הם עוזבים, נפשית בעיקר ולאו דווקא פיזית, את קבוצת ההשתייכות הקודמת שלהם. הם מתחברים לאנשים בעלי יוקרה והשפעה. החיבור איתם גורם לעיתים לתחושת 'אליטיזם'.
ואז, קטגוריות החשיבה שלהם מתחילות להשתנות בהדרגה.
כי התוכן המועבר במקומות האלו ודרכי העברתו נהגים על ידי טובי המוחות. במתק שפתיים, תוך הסתמכות על מקורות לא מגוונים כלל, יוסבר שם שהפוליטיקאים ונבחרי הציבור הם מושחתים וחסרי כל ידע ומומחיות. ואילו הפקידים, מערכת המשפט, מערכת הביטחון והאקדמיה – הם האנשים האחראיים והמקצועיים. שומרי הסף, כידוע.
וכך, בתהליך איטי אך שיטתי, יחלחלו תפיסות אנטי דמוקרטיות אלה כארס בגוף בריא.
בנוסף, יעסקו שם בשסעים שבחברה הישראלית ובאחראים להם, שהם כמובן נבחרי הציבור, ובכך שזהו האיום הכי גדול שיש על המדינה, יותר מחמאס ומאיראן.
בתחילת המלחמה, לאחר שהתגלה שאוניברסיטת הרווארד, שבמסגרתה מתקיימת התוכנית של קרן וקסנר, אינה מגנה את מעשי חמאס – כתב רענן אביטל, מנכ״ל קרן וקסנר בישראל, מאמר שכותרתו: "קרן וקסנר הדגימה מהי ציונות כשעזבה את הרווארד לאחר 35 שנים". ממש מעשה אצילות מרשים.
רגע, אבל מה בדיוק למדו בכירי מערכת הביטחון במשך 35 שנה בתוכנית הזו ובאוניברסיטה הזו? תנחשו לבד.
שום ועדת חקירה לא תחקור את זה. וקרן וקסנר ממשיכה עד היום את התקשרותה עם המדינה.
הקרנות ומכוני ההכשרה מקשרים את החניכים לקטגוריות החשיבה שהם רוצים בהן, דרך המפגש האנושי. וכך, במקום לעסוק בחיסול חמאס מתעסקים בדמוקרטיה הישראלית, ובמקום לעסוק בעוולות מערכת המשפט מתעסקים בפוליטיקאים
5. הקרנות ומכוני ההכשרה האלו לא מציעים רק ידע יבש, שאיתו אפשר להתמודד באופן לוגי תוך ויכוח נוקב ופתוח.
זכרו, מרחב הגמישות המקסימלי שיאפשר המארח – ראש המכון – יוכל להתקיים רק עד למקום שבו האג'נדה שלו יוצאת כאשר ידה על התחתונה.
הקרנות ומכוני ההכשרה מקשרים את החניכים לקטגוריות החשיבה שהם רוצים בהן, דרך המפגש האנושי. וכך, במקום לעסוק בחיסול חמאס מתעסקים בדמוקרטיה הישראלית, ובמקום לעסוק בעוולות מערכת המשפט מתעסקים בפוליטיקאים.
לא מעט אנשים דתיים המחפשים עניין, יוקרה ואף שיפור כלכלי הולכים אף הם למכוני ההכשרה האלו, כולל ראשי תנועות נוער, ולאחר מכן מנחילים את תפיסת העולם ה'נאורה' לחניכים שלהם.
גם בכירים במערכת הביטחון חוזרים 'נאורים' יותר מאוניברסיטה יוקרתית בארה״ב, שם הם 'מגלים את העולם האמיתי' ומתנתקים לחלוטין מקבוצת ההשתייכות המקורית שלהם ומנורמות המוסר הקודמות שלהם.
6. המבחן הוא עצום ואינו קל.
היוקרה המתלווה לתוכניות שכאלו היא רבה, ולעיתים כבר כמעט אין ברירה אלא להשתתף בהן כדי לשפר את תנאי המשכורת או לצאת מהבדידות החברתית, וכי משרד החינוך או משרד הביטחון לוחצים.
בכל מקרה דרושה בדיקה קפדנית – לא רק של ראשי התוכניות ותוכני הלימוד, אלא בעיקר של החותם המוטבע בהתנהלות של בוגרי המכונים הללו לאורך זמן.
בקיצור, חפשו קבוצת השתייכות לאומית ומחוברת למסורת ישראל, ולא 'אקדמית'-כביכול ואנטי לאומית. זו היוקרה האמיתית.
מאמר המשך:
