"מהו אמן, לדעתכם? רפה שכל שיש לו עיניים בלבד אם הוא צייר, או אוזניים בלבד אם הוא מוזיקאי…? להיפך, הוא גם ישות פוליטית… הציור לא הומצא כדי לקשט בתים. זהו כלי מלחמה, שנועד למטרות התקפה והגנה נגד האויב".

כך טען פיקאסו, שהיה קומוניסט, ובכך סימן לנו כיצד עלינו לתפוס את פעולת האמן באופן בוגר.

כיצד משפיעה האמנות על תפיסות העולם ועל הפוליטיקה והמדיניות בישראל?

ראשית, לאמנים ולאמנות יש כוח רב לכל הפחות לתאר את המציאות. אך גם הרבה מעבר לכך – לעצב אותה. דור דור ואתגריו, משבריו ויוצריו.

מה קורה למי שלא שוחה עם הזרם? לא רק שאין הוא זוכה לכבוד, יוקרה ופרנסה המתלווים לפרסים, יש עליו גם סנקציות – כיאה למחנה המעודד בחירוף נפש את חופש הביטוי והיצירה

א. פרסים

פרסים מספקים יוקרה ופרנסה לאמן הזוכה בהם. כאשר יצירות רבות הזוכות בפרסים מבטאות אנטי לאומיות, אנטי יהדות ואנטי ציונות, השדר העובר לעוסקים במלאכה ברור: מעוניין בקידום? אתה יודע מה עליך ליצור.

וכך, האמן שמהדהד מסרים כאלו מקבל יוקרה ופרנסה, ובנוסף – נוצרת דחיפה לעסוק בתכנים כאלו עוד ועוד. שם פשוט 'מרוחה החמאה', כמו שאומרים.

מעבר לפרסים, אמנים מקבלים שכר על הופעות וכן תמלוגים על השמעת יצירתם. בדרך הטבע, תחנות רדיו המייצגות פלח מסוים מאוד של האוכלוסייה מהדהדות את חבריהן לפלח, ומעבר לקידום האישי שלהם – דואגות שדבריהם יחלחלו בחברה הישראלית. כך נוצר חיבור בין אידיאולוגיה לסוציולוגיה.

לדוגמה, השיר "אם יש גן עדן" שנכתב בעקבות ספר בשם זה (ועובד לסרט 'בופור') מציג את לוחמי ישראל כחלשים, מפוחדים, שרק רוצים לחזור הביתה, למקום הפרטי והבטוח שלהם. השיר "חכי לי שאחזור" של להקת 'אתניקס' מתאר את המערכה בלבנון כתלושה מההגנה על מדינת ישראל: "נמאס לי לתקן עולם בארץ יריבה". זאב נחמה, סולן הלהקה, סיפר כי "צה"ל בדיוק יצא מלבנון כשהשיר יצא, ואני חושב שזה היה אלדד קובלנץ שאמר 'רבותיי, זה שיר היציאה מלבנון', וכך הוא קידם אותו בגלגל"צ".

האם קובלנץ או זאב נחמה שותפים לאחריות על תוצאות הנסיגה מלבנון? תחליטו אתם.

ב. הוקרה

אמנים מ'הצד הנכון' של המפה הפוליטית זוכים להוקרה ולמעמד במערכות הציבוריות.

כך למשל, לאחר פטירת יהונתן גפן ז"ל, הוציא משרד החינוך קובץ שיעורים לזכרו, אף שגפן היה אדם שנוי במחלוקת. בין היתר הוא הילל את דן בן אמוץ על מעשים החורגים מגבול המוסר והטעם הטוב, בלשון המעטה (חפשו בגוגל), והצטלם לבוש חולצה שעליה כתוב: ״כל מה שמחבל מתאבד צריך הוא חיבוק״.

האם זו הדמות שילדי ישראל צריכים לגדול לאורה? תחליטו אתם.

שיריו של רוני סומק, איש 'הקרן לישראל חדשה' וממייסדי מפלגת 'יש עתיד', נלמדים כחלק מתוכנית הלימודים בתיכון. כך גם יצירותיה של לאה איני, החושבת שהשואה היא תירוץ של מדינת ישראל 'להתעמר בפלסטינים' וליזום מלחמות.

ג. חרם

מה קורה למי שלא שוחה עם הזרם? לא רק שאין הוא זוכה לכבוד, יוקרה ופרנסה המתלווים לפרסים, יש עליו גם סנקציות – כיאה למחנה המעודד בחירוף נפש את חופש הביטוי והיצירה (בציניות, כן?), והגדולה שבהן: חרם. וכך נעמי שמר, שהיא מגדולי היוצרים בעת החדשה – האם נתקלתם בשיר שלה בחומר הלימודים המחייב במדינת ישראל? האם היא זכתה לכבוד ולהערכה שלהם היא ראויה?

יותר מזה. נעמי שמר, שאהבה את בני עמה ולא את בני האויב, עברה חרם בעצמה. חרם אישי וחרם מקצועי. יצירותיה של שמר היו לצנינים בעיני חבריה לעט. "ארץ ישראל, כשהיא ריקה מיהודים – היא בשבילי שוממת וריקה", אמרה בתגובה לעמוס עוז, שהקשה כיצד היא כותבת על ירושלים העתיקה המלאה ערבים "כיכר השוק ריקה".

"כריש", שירה של שמר שדימה 'הסכם שלום' בין הסרדין שמוכן לתת הכל לבין הכריש שבולע אותו, לא זכה להשמעות ברדיו.

מגוחך שממשיכי דרכו של המחנה המחרים כותבים בעצומה: "זה הזמן להשמיע את קולנו". זהו ביטוי מדויק למונח 'התקרנפות': אָבְדַן תְּחוּשַׁת הַמּוּסָר וְהַבִּקֹּרֶת הָעַצְמִית.

ד. ובחזרה לימינו

אילן שילוח, מהאנשים החזקים בעולם הפרסום בישראל ומראשי המחאה הקפלניסטית, צייץ כך על הזמר עידן עמדי, לאחר שהאחרון תקף את עמדת האמנים המחלישה את האומה בעת מלחמה: "בהצלחה לעידן עמדי, שמסתבר שהוא כהניסט שונא יהודים וערבים". לא פחות. האם יש כאן גם איום מרומז על עמדי, המתפרנס גם מפרסום? ימים יגידו. רק אל תהיו מופתעים.

זכרו, לא כל כך פשוט להפריד את היצירה מהיוצר. היוצר מבטא את עולמו הפנימי. הוא לא דף חלק. הוא לא 'בלי אג'נדה' ואינו אובייקטיבי

ה. תקווה והתפכחות

עם ישראל מגלה כיום עמידות מרשימה ובגרות, למרות הניסיונות הנלוזים להנדס את תודעתו.

הוא דוחה על הסף את דבריהם של אמנים שהיו פעילים לפני אי אלו עשורים, וכבר מזמן איבדו את יוקרתם יחד עם תפיסת המציאות שלהם.

אתה יכול להיות בעל קול יפה, צייר מחונן או נגן מעולה, אך טיפש גמור בסוגיות מוסריות ואחרות.

 אין קשר בין הדברים.

הזמר אלון אולארצ'יק היה אמור להופיע באירוע של קק"ל – הקרן הקיימת לישראל, הקופה הכחולה שבה יהודי העולם אספו פרוטה לפרוטה כדי לגאול את אדמות ארץ ישראל לפני עשרות שנים.

הציבור התקומם על הרעיון, שביד אחת אולארצ'יק יחתום על עצומות נגד מדינת ישראל וביד השנייה יגרוף רווחים מהקופה הכחולה.

הלחץ העממי עבד, ואולארצ'יק ואמנים נוספים התנצלו (חלקית).

אז או שהם לא קראו את מה שחתמו עליו, או שהם חזרו בתשובה מהירה ומרשימה…

מעניין אם החתימות על מנשרים פוליטיים אנטי-לאומיים הם מעשה אוטומטי של קבוצת השתייכות. תחליטו אתם.

ו. לסיכום

כדאי שנשים לב אילו יצירות אמנות אנחנו צורכים ולאילו אמנים אנו נותנים במה. מהו התוכן המובע ביצירה? איזה עולם תרבותי הוא מבטא ומנחיל?

זכרו, לא כל כך פשוט להפריד את היצירה מהיוצר.

 היוצר מבטא את עולמו הפנימי. הוא לא דף חלק. הוא לא 'בלי אג'נדה' ואינו אובייקטיבי.

הקשר של האמנות והאמנים עם העם והארץ מתחיל להיפרם. ראוי שהאמנים יבואו מתוך קשר עם העם ולמען העם, ומי שבז לו, בוודאי בשעת מלחמה, שלא יצפה שהעם יכבד ואף יממן אותו.

היצירה, הספרות, השירה והאמנות בכוחן להיות כלים חשובים בעיצוב תודעה בריאה המבטאת לאומיות, ציונות ויהדות.

תקומתנו תבוא לידי ביטוי בע"ה בכל תחומי האמנות ועל ידיה.