א. הטעות ההיסטורית
מעט אחרי שבגין נבחר לשלטון בשנת 1977, הוא התראיין לתקשורת וטבע את הביטוי "לא נבחרנו לרשת, נבחרנו לשרת". בביטוי הזה הוא בא לומר, כי לא יֵצר של שלטון ושליטה מוביל אותו אלא רצון לשרת את עם ישראל.
אך הסיסמה התמימה והקליטה הזו, שכל כך התאימה ל'הדר' הבית"רי, הפכה את בגין הלכה למעשה לדמות אצילת נפש המנסה לפעול בהגינות בתוך מאורת שודדים. זוהי אמירה מדהימה בנאיביות שלה.
השמאל, שהפסיד בבחירות, לא התבייש להמשיך לרשת את תפקידי הניהול במדינה, גם בלי שזכה באמון הציבור. בהפקרת מכלול תפקידי הניהול הבכירים במדינה טרפדה ההתנהלות הזו של בגין את יכולתה של מפלגת השלטון הימנית לממש את רצון הבוחר וליצור בפועל מדיניות אחרת.
כך התרגל הימין במשך שנים רבות לנצח אמנם בקלפי, אך לנהל קרב אבוד נגד כל המנגנונים הציבוריים שנשארו בידי השמאל. התוצאה הייתה, שלא את עם ישראל שירתה מפלגת השלטון, אלא את השמאל, שהמשיך לרשת ולהוריש הלאה את השלטון דרך מכלול תפקידי השירות הציבורי.
כך התרגל הימין במשך שנים רבות לנצח אמנם בקלפי, אך לנהל קרב אבוד נגד כל המנגנונים הציבוריים שנשארו בידי השמאל
ב. במה כל צד במפה משקיע את עצמו
אולם הבעיה איננה רק בהחלטה של בגין עם עליית הימין לשלטון לפני כמעט יובל. הבעיה מתחילה משאלה הרבה יותר יסודית: במה ובמי כל צד במפה הפוליטית נוטה להשקיע את עצמו, את מחשבותיו, כשרונו, זמנו וגם הונו.
הימין נוטה מאוד להשקיע את עצמו בשלושה מעגלים חברתיים מרכזיים: התא המשפחתי, הקהילה – לרבות בית הכנסת ומוסד הלימודים – והמעגל הלאומי-פוליטי, הכולל בעיקר את הפתק בקלפי ואת הקשר עם נציגי הציבור. אין צורך להכביר מילים על הערך של כל אחד מהמעגלים האלה.
השמאל אינו מצטיין בשלושת המעגלים האלה. הוא כבר לא נוטה לנצח בקלפי, הוא לא מקדש את המשפחה כמו הימין, ופחות חי בתוך מסגרת של קהילה. מאידך גיסא, הוא משקיע הרבה מאוד מהונו ומזמנו באקטיביזם חברתי ופוליטי, בהרבה מאוד תחומים בעלי השפעה מכרעת על החברה והמדינה: אקדמיה, פקידות ציבורית, עמותות, ארגונים, מיזמים חברתיים, ועדות וועדים, מועצות ציבוריות, תקשורת המונים, פרסום וקמפיינים, ועוד ועוד. שימו קלפי בכל אחד מהמקומות האלה ותקבלו תוצאה שונה לגמרי מהתוצאה הרשמית הארצית.
לא ניתן להמעיט בחשיבותם של כל המעגלים והתחומים האלה.
כשתפיסה פרוגרסיבית מייצרת דומיננטיות בהכשרה המקצועית באקדמיה, בנורמה השלטת בפקידות הציבורית, במאות ואף אלפי עמותות בעלות הון כספי בלתי נגמר, ברוב גופי התקשורת הממוסדת וגופי הפרסום, כל הרצף הזה יחד מייצר דומיננטיות שהיא הרבה פעמים גדולה יותר מכוחה של ממשלה נבחרת.
מכבש הכוח הזה מייצר לחץ חברתי מתמשך על כל המגרש, ויתרה מזו – הוא בונה מרכזי כוח בתפקידים הבכירים האמורים לנהל בפועל את המדינה.
המשקל של כל הדברים האלה, שהשמאל כל כך משקיע בהם, הוא פעמים רבות גדול הרבה יותר מאשר של הפתק בקלפי.
ג. כיצד באמת מתנהלת מדינה
רבות דיברנו בקבוצה זו על הבריונוּת שבניסיון להכתיב מדיניות בצורה כוחנית, באמצעות שימוש בסמכות של מוסדות לא נבחרים כגון מערכת המשפט ואכיפת החוק והפקידות בכלל. זאת על אף שהמערכות הציבוריות אמורות ליישם את המדיניות של השלטון הנבחר. הרי כך אמורה לעבוד מדינה שהריבון בה הוא העם!
כדי לתקן את המצב הזה, לא מספיק לדרוש בזכותה ובחובתה של ממשלה נבחרת להוביל דרך. הציפייה שעצם הדרישה הצודקת תספיק כדי לשנות את המציאות מיסודה – מתעלמת מהטבע האנושי, ועוד יותר מזה, מהטבע הישראלי הדעתני.
גם אם נצליח לנטרל בריונות וכוחנות זדונית, קשה לצפות מאנשים ליישם במקצועיות ובמסירות מדיניות שהם אינם מאמינים בה. לכן המינויים והתרבות הניהולית חייבים להתאים לתוצאה בקלפי.
הציבור הגדול שניצח בקלפי ושנבחרי הציבור שלו הקימו ממשלה, צריך להיות מעורב הרבה יותר ביישום של מדיניות ימין יהודית ציונית הן בשירות הציבורי והן במכלול הלחצים החברתיים הנוצרים על ידי ארגונים אזרחיים בתקשורת, בכנסת וברחובות.
חברים! אין דרך לעקוף או לייתר את הצורך להפשיל שרוולים ולהשתלב במעגלים של מעורבות ציבורית אזרחית, הן דרך השירות הציבורי והן דרך מיזמים אזרחיים. רק באמצעות מעורבות כזו במכלול שדות העשייה המרכזיים תיווצר לאט לאט מסה קריטית, שתטה את הכף ותשנה את פני המדינה ומוסדות החברה.
התהליך כבר התחיל. המודעות הולכת וגדלה. הימין נכנס לזירה. אך עוד דרך ארוכה לפנינו, והפער הבלתי נתפס בין מספרן של עמותות ימין לעמותות שמאל והיקף פעולתן יוכיח. זהו אחד האתגרים המעשיים החשובים של הדור הצעיר.
אין דרך לעקוף או לייתר את הצורך להפשיל שרוולים ולהשתלב במעגלים של מעורבות ציבורית אזרחית, הן דרך השירות הציבורי והן דרך מיזמים אזרחיים
ד. תודעה, אומץ וקבוצות השתייכות
לא מספיק להיות מעורבים. צריך גם הכשרה, לימוד, ידע, תודעה, עמוד שדרה ואומץ לב. לא מספיקה יכולת אישית, יש גם צורך בקבוצות השתייכות חזקות בתוך מעגלי העשייה השונים. אי אפשר שפרקליט ציבורי שהוא איש ימין לא ירגיש בודד, כשהוא מוקף באנשים שהמובן מאליו שלהם הוא עיתון 'הארץ'. רבים שנכנסו למקומות האלה התאימו את עצמם ושינו את עורם. עד שתיווצר מסה קריטית של שינוי, אנו זקוקים לסביבה שתחזק את הדרך שלנו ותחדד את המחשבות שלנו.
אתם צעירים? דרככם המקצועית עוד לפניכם? יש לכם רצון ויכולת להיות מעורבים יותר ולהשפיע על זהותה היהודית של מדינת ישראל? – תלמדו מקצועות כאלה, תחפשו משרות כאלה, ותתחברו לתוכניות ולקבוצות שיעזרו לכם לשמור על זהותכם. השלב הבא בהשבת מדינת ישראל לזהותה מונח לפתחכם!
אם אתם חשים שזה נוגע לכם, אתם מוזמנים להירשם לתוכנית בנושא זה שאני שותף בה, בלחיצה כאן.
