אז איך מקדמים באמת אחדות בעם ישראל?
מה סדר הפעולות והתנאים לכך?
מה הכשל הנפוץ ביותר של 'סוכני האחדות' המוכרים סביבנו?
א. חכמי הסימטריה
'חכמי הסימטריה' מתרחקים כביכול מכל מחלוקת. הם חושבים שסימטריה סוללת את הדרך לאחדות. הם לא מעורבים, הם לא בצד מסוים, הם מכילים את כולם באופן סימטרי.
לדידם, האחדות דורשת היאחזות בטיעונים מוסריים סימטריים.
'כולם מאשימים את כולם באותן טענות, אז כנראה כולם צודקים באותה המידה', אומרים חכמי הסימטריה.
אין בעולם שום אחדות או פיוס ללא בהירות מוסרית. זה נכון בכל מערכת יחסים, ובכלל זה בין קבוצות בחברה
ככה הם מנסים לסיים את המחלוקת, לנתק מגע ממנה לאחר שגיהצו אותה בסימטריה נקייה.
חלילה מלהתלכלך במחלוקות פוליטיות. הם מתבוננים מעליהן במבט חומל, מכיל ואמפתי, מבט סימטרי.
הם לא מתעניינים יתר על המידה בפרטי המחלוקת, הרי ממילא לכל דבר יש שני צדדים.
ובכלל, אנחנו בעידן הפלורליזם, ומזמן ההכלה החליפה את הצדק, האמפתיה החליפה את המשפט.
חכמי הסימטריה נמצאים בתחומים רבים: קציני מילואים, פעילים חברתיים, אנשי מחנה המרכז-שמאל, ואפילו בני ישיבות, מחנכים ורבנים מסוימים, המשאירים את הצדק והמשפט לדיוני בית המדרש, ודי להם בזה. בחוץ שולט הפלורליזם המכיל והאמפתי, המגן על עצמו היטב במילים של אחדות ואהבת ישראל.
אך חכמת הסימטריה היא פתרון מגוהץ של עצלים. היא לא פותרת דבר ולא מקדמת אחדות. כי שיפוט מוסרי סימטרי איננו שיפוט, ושימוש בו כדי לקדם אחדות הוא שגיאה קשה המעמיקה את הקרע.
ב. בהירות מוסרית ומשפט צדק
אין בעולם שום אחדות או פיוס ללא בהירות מוסרית. זה נכון בכל מערכת יחסים, ובכלל זה בין קבוצות בחברה.
בהירות מוסרית יודעת להיכנס לקרביים של החיים, לזהות בריונות ודורסנות, עוול ועוולה, להתבונן ולנתח במידת המשפט והצדק ולהכריע.
ללא בהירות מוסרית אין אחדות. הנצחת בריונות ועוול תחת מעטפות של סימטריה חייכנית, תפרק לרסיסים כל מערכת יחסים.
וכשרוצים לייצר תהליכים של פיוס, מתחילים קודם בתיקון העוול. מתחילים קודם בצדק.
בהירות מוסרית יוצרת קודם כל צדק. צדק מביא לכבוד הדדי. וכבוד הדדי מביא לפיוס ואחדות.
ג. כבוד הדדי בהנהגת המדינה
המחלוקת שלא יכולה להתגהץ איננה על תפיסות שונות של קבוצות בחברה כשלעצמן, דתיים וחילונים, ימין ושמאל, שמרנים וליברלים. ממש לא.
המחלוקת שלא יכולה להתגהץ היא על עצם הזכות השווה להנהיג דרך ולהשפיע עליה, על הזכות שלנו כציבור להישמע.
המחלוקת שלא יכולה להתגהץ היא על דריסת הציבור ונציגיו על ידי קומץ שאין לו בושה או שובע, של קבוצה המונה פעילי מחאה, אנשי תקשורת, שופטי בג"ץ ופקידים משפטיים ומספר מעגלים סביבם, שהניכור העמוק שלהם מן הציבור ואף מן העם היהודי מנחה את התנהגותם.
המחלוקת שאיננה יכולה להתגהץ היא על הפיכת הציבור לנתינים של קבוצה קטנה מאוד שלא נבחרה מעולם, המתייחסת לציבור כמו לחתולי רחוב או שמא חיות בספארי – אנשים שאין צורך להתחשב בדעתם או להתבייש מהם.
העוול הזה יתוקן. התיקון הוא השלב המקדים להשבת הכבוד ההדדי, שהוא התנאי לאחדות ולאהבה.
ומי שמתעקש לאחוז בקרנות המזבח של הדורסנות הפוליטית של הציבור, יצטרך להיתלש מהן.
כמובן, תהליך זה צריך להיעשות ביישוב הדעת ובמנוחת הנפש, בסבלנות וברוגע. אך הוא צריך להיעשות, לא להתגהץ.
זה איננו מבוי סתום. הדרך לפיוס בעם ישראל סלולה, הרבה יותר מאשר מה שהתקשורת מאפשרת לומר
ד. ועדות חקירה ומשפחות שחושבות אחרת
המחלוקת סביב ועדת החקירה היא אחד הסימנים המעידים על הכלל.
אנו מבקשים שתהיה זו ועדה משותפת של נציגים של נבחרי הציבור משני צידי הבית.
לא נסבול את הבוז הזלזלני בדרישה השוויונית הזו, ואת ההתעקשות שהגוף הכל כך שנוי במחלוקת, בג"ץ, יעצב את אופי הוועדה.
לא נסבול את הבוז והזלזול החוזר ונשנה במשפחות שכולות שחושבות אחרת. נתעקש על כבוד הדדי, שרק בעקבותיו נדבר גם על אחדות.
ה. אז איך זה יקרה בסוף
אז איך האחדות תיכונן לבסוף? איך המריבה תשקוט?
קודם כל, זה יקרה וזה קורה, כי העם הזה הוא אחד, וזה חזק יותר מכל מחלוקת.
ומי שיחליט לפרוש מהציבור, לרטון ולקלל כי איומיו נדחו, כי לא דיברו בסימטריה ולא ניסו לרצותו, זו החלטתו הפרטית בלבד.
זה איננו מבוי סתום. הדרך לפיוס בעם ישראל סלולה, הרבה יותר מאשר מה שהתקשורת מאפשרת לומר.
ובלבד שלא נעניק משקל יתר לקומץ שאינו מכבד את הציבור, על אף מעמדו הרם ועמדות הכוח שצבר לעצמו.
בכל מערכת יחסים, וקל וחומר בעם ישראל – כשמתעקשים, ללא גיהוצים 'סימטריים', על הסדר הנכון, שלפיו: קודם כל צדק, ואז כבוד הדדי, ומתוך כך פיוס – האחדות הולכת ונבנית על יסודות איתנים ואמיתיים.
לשם פנינו מועדות. לשם הדרך סלולה.