א. בעקבות הרצח המזעזע של ילדים קטנים שנלקחו מאימם, עלתה וצפה סוגיית הנקמה. התחושה הטבעית רוצה לנקום ברצח הנוראי הזה, אך אז צפים קולות שאומרים ״אולי זו התפרצות זעם לא בריאה״. הדיון המוסרי הזה נעשה ביתר שאת בתוך העם פנימה.
בהכללה: הימין רוצה לנקום, והשמאל מסביר שנקמה זה דבר רע ולא תמיד צריך לפעול מתוך אינסטינקטים, במיוחד לא לאומיים. באופן פשוט, השמאל רואה בלאומיות כוח שיכול להביא לרצח המונים ושחיתות, ולכן הוא מדכא כל רגש לאומי וממסגר אותו תחת המושג ״פאשיזם״. כל פרץ לאומיות לדעתו יוביל בסופו של דבר לרוע. האג׳נדות האלו נוכחות מאוד במערכת המשפט, האקדמיה והתקשורת, והן כמובן זלגו לתוך הצבא. לכן בכירי צה״ל מאוד זהירים במלחמה מול האויב.
הימין (בהכללה) רואה בלאומיות חלק מזהותו ומקור אושרו. החיבור לעם, ללאום, לסמליו, וכמובן למסורת ישראל – נותן לו כוח ותקווה, וכל פרץ לאומיות מבחינתו זהו אינסטינקט בריא ולא משהו שצריך לרסן. בריסון הלאומיות הוא לא רואה רק את פירוק הלאום, אלא גם את פירוק הערכים. אנחנו לא מהאו״ם, והמוסר שלנו קודם כל נובע מהעובדה שאנחנו עם אחד עם שורשים וייעוד.
התורה אומרת באופן ברור שעם ישראל זהו קולקטיב אחד, עם ערכים נצחיים, שהנקמה הלאומית לא רק מותרת, אלא נצרכת. יש לא מעט פסוקים שבהם נצטווינו לנקום כנגד אויבינו. זהו הדבר הכי מוסרי שיש, הנקמה היא השבת הצדק לעולם. מי שמפקיר את ילדיו ונשיו שנאנסו ונרצחו על ידי האויב, הוא לא אדם מוסרי ואציל אלא אדם מושחת שפוגע בצדק העולמי, ויגרום לרוע להשתולל ולרצוח שוב.
אם יש אמת, יש טוב ורע ויש מקום לנקמה. אם אין אמת, אז לא יודעים אף פעם מי צודק ומי טועה ולכן אסור לנקום.
התורה אומרת באופן ברור שעם ישראל זהו קולקטיב אחד, עם ערכים נצחיים, שהנקמה הלאומית לא רק מותרת, אלא נצרכת
ב. פעיל השמאל גיל דיקמן (בן דודה של כרמל גת הי"ד, שנחטפה ונרצחה) מצטט משירו של ביאליק ׳על השחיטה׳: ״וארור האומר נקום״. ביאליק כתב את השיר הזה ב-1903 אחרי פוגרום קישינב, אירוע שגרם לתחושת חוסר אונים גדולה של היהודים שאין מי שיציל אותם. כשביאליק אומר ״ארור האומר נקום״ אין הכוונה לנקמה רגילה אנושית, שכן הוא אומר ״נקמת ילד קטן, עוד לא ברא השטן״, אלא הוא לא יודע מה הפתרון ומהו התיקון והוא מקווה ש״יקוב הדם את התהום״. הסיבה שביאליק מרגיש את חוסר האונים הזה של הצדק, היא בגלל שלא היו לנו מדינה וצבא ולא יכולנו באמת לנקום, כי אם היינו נוקמים, הגויים הרשעים היו מבצעים רצח המונים גדול יותר, ממנו חשש כל יהודי בגלות. אך עכשיו, כאשר בחסדי שמיים יש לנו מדינה ויש לנו צבא שיגן עלינו, מצווים אנו לנקום, לא מתוך תחושה בהמית, אלא מתוך תחושה אצילית של אהבת הטוב ושנאת הרע, אהבת עם ישראל ושנאת האויב הרצחני. רק כך ישוב הצדק לעולם ולא יהיו עוד רציחות וחטיפות.
ג. הנקמה לא צריכה להתבצע באופן פרטני, אלא על ידי הדרג המדיני והביטחוני בצורה אחראית, עם כמה שיותר סיכון חיי האויב וכמה שפחות סיכון חיי יהודים. וטוב עשו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כ״ץ שהחזירו את המילה ״נקמה״ לשיח הציבורי.
נקמה פרטית לא, נקמה לאומית כן. לא נקמנות אלא נקמה.
כדברי דוד המלך: ״אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ, הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. עַד מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ. יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ. וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב״.
דוד המלך דורש צדק. ״כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב״.
ככל שנתחבר לעם ישראל ולזהותו מדורי דורות, ונאמין בצדקת דרכנו המוסרית ללא פקפוקים וספקות על כך שאנחנו הרעים, כך בע״ה נשיב את הצדק לישראל ולעולם כולו
אך דוד המלך לא רק מסיים בפניה לה׳ אלא הוא פועל, הוא נלחם את מלחמות ישראל, שהוא רואה בהן מלחמות ה׳ והשבת הצדק העולמי לטובת האנושות כולה.
מתוך כך נגזרת תפיסתו הצבאית והמוסרית: ״אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם״.
ד. ככל שנתחבר לעם ישראל ולזהותו מדורי דורות, ונאמין בצדקת דרכנו המוסרית ללא פקפוקים וספקות על כך שאנחנו הרעים, כך בע״ה נשיב את הצדק לישראל ולעולם כולו.
זוהי בשורת חיינו ומהות תפקידנו.