א.
"שלום, מר ריקרדו קלמנט מרחוב גריבלדי?"
"מדבר"
"מדברים מ'המוסד'. אנחנו יודעים מי אתה, מר אייכמן"
"אהה סליחה, זו וודאי טעות, אהה להתראות"
"רגע רגע מר אייכמן! אל תנתק. אנו מעוניינים להביא אותך אלינו למשפט"
"זה בדיוק הדבר שאיני מעוניין בו!"
"לא הבנת מר אייכמן הנכבד. אנו מעוניינים להביא אותך בתור התובע"
"התובע?! של מי?"
"שלנו. יותר נכון של חלקים מאיתנו. אני אסביר הכל. אנחנו צריכים אותך מר אייכמן, כדי להוכיח לעצמנו שאנחנו לא כמוכם. שאנחנו לא כמו האויבים שלנו. המחשבה שאנחנו עלולים להיות כמוכם היא בלתי נתפסת. לכן אנחנו מחפשים איזו תחושת טהרה ונשגבות רוחנית מוסרית. לא יכול להיות שמה שיעניין אותנו זה רק הישרדות"
"נשגבות רוחנית?! אתם הרי עם התנ"ך! אתם העם הכי חזק נפשית ורוחנית, הכי עדין נפש, הכי חכם, עם האמונה הכי עמוקה וחזקה שמיליארדי נוצרים ומוסלמים כבר אלפי שנים מנסים לחקות, כל האידיאולוגיה שלנו בגרמניה הייתה להחליף אתכם ולהיות העם הנבחר במקומכם, הפיהרר אמר זאת במפורש, אבל מול מכונת המוות היעילה והמתוחכמת בתבל אתם קמתם, אולי בזכות האלוהים הזה שלכם, אני לא יודע, והכל התהפך לנו בפנים. המשפחה הישראלית זה שם דבר כבר אלפי שנים בעולם. החינוך היהודי. יש לכם מסורת עשירה, חגים, אופטימיות וטוּב לב ולא פחות מזה גבורה מוחלטת מול אומות רשע. פיתחתם תורה שלמה על תיקון המידות הפנימיות, בזמן שאחרים עסוקים בלהתלונן על כל השאר ולשרוף את העולם. והשבת! יש לכם שבת ש…"
"טוב! זה מספיק מר אייכמן, לא צריך לדרוך על הפצעים. כל מה שתיארת הוא נכון אבל אין אותו לכל החלקים בעם. אצלנו ספציפית שואבים את הנשגבות הזאת, את התחושה שאנו לא כמו אויבינו כך: הם מנסים להרוג אותנו? אז אנחנו נסכן את עצמנו כדי לא להרוג אותם. הם טובחים בנו ללא צדק? אז אנחנו נביא אותם לשפוט את הילדים שלנו. האמת, לא בדיוק את הילדים שלנו, יותר של חלקים אחרים בעם, אבל את הרעיון הבנת"
"טוב… אתם היהודים באמת מתוסבכים. אתם לא חושבים שיש לכם יותר מידי זמן פנוי? איך תמיד אמרנו לכם – העבודה משחררת, תִכבד העבודה ואל ישעו בדברי שקר"
"תודה מר קלמנט, אנחנו נחשוב על זה. נתראה בבג"ץ, שמרנו לך חניה ליד המעלית. תגיד שהגעת דרך סוזי"
עד כאן תיאור ממש לא דמיוני לצערנו של מה שקורה היום.
נמשיך בבירור החשוב.
"תודה מר קלמנט, אנחנו נחשוב על זה. נתראה בבג"ץ, שמרנו לך חניה ליד המעלית. תגיד שהגעת דרך סוזי"
ב.
משפטי הנוח'בה
'טריק נחמד עשית פה עם ההשוואה לאייכמן, אבל בסוף חוק זה חוק!'
אמר כבר מי שאמר, "אני רק מילאתי חוקים"… אז כן, המוסר הוא מעל החוק. החוק הוא אמצעי כדי ליצור סדר בחברה שבה כל אחד תופס קצת אחרת את המוסר.
אבל! החוק אמור להיות ייצוג של המוסר הלאומי ושל הנכסים הזהותיים והתרבותיים של העם.
כיום החוק נגזל כי מי שמפרש אותו הם אנשים שהעם קָץ בהם ויש שאינם מייצגים אותו, ואת סמכותם הם שומרים באלימות ממסדית. (עיינו ערך המרד סביב הרפורמה).
כיום יש למעשה שתי מדינות לעם אחד. כלומר, שתי מערכות אכיפה-תביעה-ושפיטה שונות לפי הצד הפוליטי של הנידון.
העם הוא המקים מדינה ויוצר את החוק לשם קיומו ויעוד זהותו, ואין לשופטים מנדט להילחם בעם בזמן מלחמה קיומית.
הדבר דומה להבאת אדם צמא לגיגית מים, ואז הטבעתו בה. לא לכך המים נועדו.
עם שנלחם על קיומו, ריבון לקבוע את חוקי חייו!
והעם הזה לא מעוניין לשפוט את בניו אלא להכרית את אויביו!
צריך להיות אדם ישר ופשוט כדי להבין זאת.
לצערנו כשאין זהות ומוסר יהודי מנסים להחליף הכל בדת משפטית, של הגמוניה הסגורה בפני העם.
דוגמא:
בקום המדינה דרגת הרב הצבאי הראשי בצה״ל הייתה אלוף, וכיום הורד לדרגת תא״ל. וכך מי שהיה מוקד הזהות הצבאית-יהודית-כללית הונמך לתפקיד סיפוק צורכּי הפרט הדתי תחת אגף כוח אדם.
לעומת זאת, הפרקליט הצבאי, הועלה שתי דרגות, מאל"מ לאלוף, ובאופן סמלי לקח את כיסאו של הרב על השולחן המטכ"לי.
אין ואקום במציאות.
ג.
האדם מחפש משמעות
'הם עושים את זה בשבילנו! שנהיה מוגנים מהאג'
זה לא נכון.
לא רק כי שנאת ישראל שבהאג חוכּכת ידיה בהנאה ודווקא מקבלת תיאבון וחיזוק מוסרי ממופעים כאלו.
זה לא נכון כי זה הרבה יותר עמוק. אני זוכר על עצמי מה זה כש׳הבור ריק ואין בו מים׳.
הייתי שם. יהודי באמת לא יכול להרגיש שהוא סתם חיה הישרדותית בעולם. הוא חייב להרגיש ייעוד גבוה יותר, כמו ששִׁנְּנוּ רבים מהמפקדים הבכירים שפגשתי בעזה את סיסמתו של הרמטכ"ל – 'אנחנו נילחם אך נישאר בני אדם'.
כלומר, יהודי חייב להמציא לעצמו דת. יש לה גם הלכות כמו: 'אסור להכריע את הרשע', ויש לדת ניסיונות באמונה – 'צריך להוכיח שאתה מוכן לסכן את חיילי צה"ל בשם 'ערכים".
זה הרבה הרבה יותר עמוק ולכן הרבה יותר מסוכן. אידיאולוגיות מומצאות זה הדבר המסוכן ביותר בהיסטוריה. תראו מה עשו הקומוניסטים הפרוגרסיביים.
הפרוגרס מאמין כי חדש יותר משמעו נכון יותר, והיהודים מאמינים כי הנצחי יותר משמעו נכון יותר.
יהודי, שבמקום להיות חלק מהגמוניית ווקסנר, למד פרשת שבוע, יודע שדווקא מה שמשאיר אותו 'בן אדם' זה שהוא זוכה להשבית את הרשע.
חברה שיודעת לצאת לרחוב על משפט כזה כשצריך, היא חברה בריאה שחשוב לה גם להיות ריבונית על חייה
ד.
המחלוקת הקיומית
ממי אתה חושש יותר – מיהודים או מערבים?
זאת השאלה שעירית לינור, החדה והשנונה, וגם חברת הקבוצה, נוהגת לומר, שהימין והשמאל בארץ נחלקים בה.
בדיוק בגלל זה מתעקשים באולפני התקשורת ובנאומי קציני המטכ"ל לחזור ולשנן לנו – המלחמות שלנו הן לא קיומיות. האיום הקיומי האמיתי זה רפורמה משפטית, החלפה חוקית ולגיטימית של שר ביטחון והתעוררות העם בבית ליד.
זה חשוב להם מכיוון שכל אידיאולוגיית השמאל היא במהותה פריווילגית. הרי אם אתה מבין שעַם ישראל הוא במצב של 'עִם הגב לקיר', אז כל אידיאולוגיית השמאל פורחת ומתפוגגת באוויר.
תחשבו על זה לפעם הבאה.
אז כן, אנחנו במלחמה קיומית, והיא לא נגד חיילים יהודים.
הכי קשה בלהיות שמאלני – זאת המציאות. וכדי לשמֵר רלוונטיות חייבים להכחיש אותה.
לסיכום,
נכון, אנחנו נמצאים בתוך מופע אבסורד מוטרף. צריך לנשום עמוק, לזכור תמיד שכל חֳלָאֵי הרוח שיש לנו במערכות המדינה, עדיין טובים אלפי מונים מהגלות שהרגע יצאנו ממנה לאחר אלפיים שנה ועל כך אנו אומרים כל יום לקב"ה – תודה תודה תודה.
בתגובה למשפט הראווה הזה עם ישראל זקוק להראות שהוא לא מכיל יותר רשע כזה. מלחמה לא מנהלים כמו אירוע פלילי גדול, אלא, במלחמה הטוב מתעורר להכריע את הרע.
חברה שיודעת לצאת לרחוב על משפט כזה כשצריך, היא חברה בריאה שחשוב לה גם להיות ריבונית על חייה.
בשדה תימן ובית ליד נפל דבר – עם ישראל יצא מהבית ודרש את הריבונות על חייו מאת אלו המתחפשים לשופטיו.
מעולם, ואני עוקב שנים אחרי השמאל, עוד מהיותי חלק מהם, מעולם לא ראיתי אותם נלחצים מפעולה כל כך קטנה.
מסתבר שהתחלנו לגעת בנקודה.
בהצלחה!
