---
title: מפורום התקווה לפורום הגבורה
author: אודי בן חמו
date: 2024-05-06
url: https://www.solelim-derech.co.il/nationalism/779
---

# מפורום התקווה לפורום הגבורה

<p><strong>הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ../ הגבורה והתקווה</strong></p>
<p>סוף סוף הוא נולד לאחר ציפייה ארוכה וממושכת.<br />
כמה דמעות וכוחות נפש נדרשו לכך. שמחה מתפרצת ובריאות כובשת.<br />
<strong>אט אט הוא עמד על רגליו בעצמאות והתמונה הזו היתה מרשימה ומרנינת לב</strong>. הוא גדל בחופשיות, במרחבי הארץ המוריקים. בנגב, בשפלה ובהר.<br />
<strong>&quot;לנער הזה פיללנו&quot;, אמרו כולם.</strong><br />
הוא היה הבטחה גדולה ומושא לתפילות רבים. כולם נשאו אליו עיניים.<br />
<strong>הוא היה משוחרר ומאושר.</strong><br />
אך לאט לאט החלה להתפשט רוח רעה, רוח של ספק, של תהיה ועצבות של מתבגרים.<br />
<strong>מי אני ? מה תפקידי בעולם ? לאן מועדות פניי ?</strong></p>
<p>לא רק הנער יפה התואר נחטף, המדינה נחטפה. הלאומיות גם, היהדות הולעגה. הזהות טושטשה.<br />
כמה כאב, צער ועלבון. חילול ה' הם קראו לזה.<br />
המשפחה הקימה, יחד עם משפחות נוספות, את <strong>&quot;פורום התקווה&quot;.</strong><br />
פורום של אנשים הבוחרים בחיים. בתקווה.<br />
<strong>&quot;לא נוותר על זהותנו. לא ניכנע לשטיפת המוח והנדסת התודעה. נחלץ את המדינה מהבוץ התודעתי בה היא מפולשת מתוך תקווה בת שנות אלפיים (חמשת אלפים שנה) לשוב לארץ בה דוד חנה&quot;.</strong> כך אמרו.<br />
הם נלחמו כאריות, יצאו למרחב הציבורי ואיבדו את פרטיותם מאונס שיש בו רצון פנימי, הם הופיעו בבמות ציבוריות והשפיעו על רבים.<br />
מלאי תקווה וראיית תמונה רחבה.<br />
מאוד רחבה.</p>
<p><strong>כמה השפעה של טוב, של חסד, של ראיית טובת הכלל, כמה התגעגענו לרוח התקווה הזו.</strong><br />
<strong>אך אז התברר שהגיבור הקדוש נפל, נרצח. דמו חולל. הי&quot;ד.</strong><br />
אל מלא רחמים.<br />
<strong>מתפילה לרפואתו, עברו לאשכבה לעילוי נשמתו.</strong></p>
<p><strong>וכך, תוך כדי שהלב מלא בכאב, תוך רגעים ספורים, ממש ללא מחשבה, בטבעיות מתבקשת, הם נדרשו לעבור מ&quot;פורום התקווה&quot; ל&quot;פורום הגבורה&quot;.</strong><br />
הם לא היו צריכים לעשות שום פעולה מאומצת.<br />
במקום בו נולדו צומחים גיבורים, על כך הם גדלו, בלי מילים גבוהות, בלי נאומים חוצבי להבות.<br />
הם פשוט היו שם כל הזמן, ב״פורום הגבורה״, מלאי חיים תוססים.<br />
<strong>הם בעצם היו כל חייהם בפורום התקווה ובפורום הגבורה גם יחד שהתלכדו להם בטבעיות.</strong><br />
<strong>וסיפורם, הוא סיפורו של עם גדול. עם עתיק בעל חזון ענק המביא מזור ותקווה לאנושות כולה ונאזר בגבורה עצומה כדי להוציא את הנשמה הלאומית מבית האסורים התודעתי אליו נקלעה. בע״ה.</strong><br />
מכוחכם, חברי פורום הגבורה והתקווה, נצא מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה.<br />
בקור רוח, בסבלנות ובמאמצים משותפים.<br />
<strong>לאורכם נסלול את הדרך.</strong></p>
<p>כך, בצאת יום השואה מסתבר שהצפירה הינה צפירה המעידה על אבל וצמיחה יחד. משבר קשה המוליד חיים. ״בדמייך חיי״.<br />
<strong>משפחות פורום תקווה ומשפחות פורום הגבורה, מצדיעים לכם !</strong><br />
צפו בחדר היולדות בבית החולים אסותא באשדוד היום, בעת הצפירה.<br />
כל סיפור חיינו ב14 שניות.<br />
<strong>עם ישראל חי !</strong></p>