א. מוקד הסחרור והקיטוב
פעמים רבות כתבנו על בעיית העומק בזירה הציבורית. כדי שהציבור על דעותיו השונות יוכל להשיט יחד את הספינה הנקראת מדינת ישראל, קול הבוחר צריך להיות דומיננטי בקביעת כיוון הספינה. אך כבר עשרות שנים ישנה קבוצה, שהיא מצד אחד בעלת כוח רב מאוד במוסדות מדינה לא נבחרים, ומצד שני בעלת תחושת זרות ולעיתים אף ניכור מן הרוב היהודי המבטא עמדות לאומיות יהודיות מסורתיות. קבוצה זו היא בעלת אוריינטציה הרבה יותר ליברלית-פרוגרסיבית-גלובליסטית. קבוצה זו בנתה רשת של כוח, שסחררה, בקצב הולך וגובר, את כל הדינמיקה הציבורית בין קבוצות בישראל.
אם אנשים בעלי תפיסות עולם שונות אינם נפגשים בקלפי כשווים, הזירה הציבורית נכנסת לסחרור נורא המלווה בכל הקיטוב שאנו רואים היום. הקיטוב איננו תוצר של ויכוח קולני בין קבוצות גרידא, אלא של אי מפגש בין קבוצות אלה בזירה הציבורית בעמדה של זכות הדדית לקדם מדיניות.
ההטיה הפוליטית הבוטה של קבוצות הכוח במוסדות הלא נבחרים מוכרחה להיפסק. עם ישראל צריך להיות בן חורין לומר את דברו.
השמחה איננה על נפילתה האישית בחייה הפרטיים, אלא על נפילתה של לבנה במערכת המבוצרת הזו, שמחוללת כאוס בעם ישראל
ב. המערכות המשפטיות כמוקד הקיטוב
כשאנחנו מדברים על מוסדות מדינה לא נבחרים בעלי הרבה מאוד כוח, הכוונה לראשי מערכות הביטחון, ובעיקר המטכ"ל, אמ"ן, שב"כ, בכירים במשרדי הממשלה ובגופים ממשלתיים שונים, אך מעל כולם – הגופים המשפטיים. בית המשפט העליון, משרדי הייעוץ המשפטי ופרקליטות המדינה, הם הגופים בעלי הכוח הרב ביותר. ויתרה מזו, ההטיה הפוליטית שלהם היא בעלת פוטנציאל הכאוס הגדול ביותר. אלה הגופים שהניטרליות והא-פוליטיות שלהם הן קריטיות לחברה מתפקדת, והפיכתם לגופים המובילים את החתירה תחת השלטון הנבחר, ובעצם נגד העם בישראל, יצרה כאן תוהו ובוהו. מי שמדבר על קיטוב ולא מדבר על זה, הוא מתעתע ומרמה את הציבור.
כשאבן מרכזית בתוך מערכת סבוכה זו נופלת, זהו צעד חשוב מאוד בהחזרת מדינת ישראל לדרך הישר.
יש כאלה שהגיבו לנפילת הפצ"רית באמירות בסגנון "בנפול אויבך אל תשמח", או שיש להיות רגישים ואמפתיים. תגובה מסוג זה היא אוטיזם ציבורי. השמחה איננה על נפילתה האישית בחייה הפרטיים, אלא על נפילתה של לבנה במערכת המבוצרת הזו, שמחוללת כאוס בעם ישראל.
ג. דרך התיקון
פעמים רבות הצבנו כאן את הבעיה הזו מזוויות שונות, וכדאי גם לסרטט קצת את דרך התיקון. התיקון מתחיל לא במעשה אלא במודעות ציבורית. אלפי אנשים שמחפשים את הטלפון האבוד של הפצ"רית עם אלפי שיתופים ברשתות החברתיות – מקדמים מודעות ציבורית. נהיה יותר ויותר מובן לַכול, שהגופים המשפטיים האלה, האמורים להיות נקיי כפיים יותר מכל גוף אחר (וכך הם הקפידו להציג את עצמם), נגועים בעומקם בריקבון שהלך והתעצם יחד עם הבריונות, היהירות וההתנהלות בחוסר סמכות, שאותה החביאו מאחורי המילים 'עצמאות מערכת האכיפה'. רוב עם ישראל מבין שהטלפון של הפצ"רית מסתיר כנראה דברים אפלים. זה שלב חשוב בפיתוח המודעות הציבורית. אלפי ועשרות אלפי אנשים שמדברים על כך, זה פיתוח המודעות הציבורית. זהו שלב הכרחי, ואולי החשוב יותר. הוא יוליד את ההמשך.
התיקון מתחיל לא במעשה, אלא במודעות ציבורית
השלב השני, העיקרי, הוא הלחץ הציבורי לשנות את ההרכב האנושי של ראשי כל המערכות האלה. כמובן, תמיד נצרכים חוקים ותקנות כדי להשיב את הכוח לבוחר, אך מעל הכל מדובר בשינוי ההרכב האנושי. אנשים בתודעה של דיפ-סטייט תמיד ימצאו את הדרך לעקוף את הבוחר. צעד צעד, מינוי מינוי, שלב אחרי שלב, יש להחליף אותם באנשים המכבדים את הבוחר ולא מתנשאים עליו, שמכבדים את עם ישראל ולא מזלזלים בו.
לאט לאט, נושאת המטוסים הזו שנקראת השירות הציבורי תיטה לכיוון נכון. קודם כל יפסיק השירות הציבורי להוות מכשול בפני הדיון וההכרעה הציבורית החופשית. משם נעלה על דרך סלולה, שתאפשר בירורים על דרכנו כעם בפיוס ובהסכמה.
בשעות אלה הודיעו על מינוי פצ"ר חדש, אדם שאיננו מוכר לרוב רובו של הציבור. כיצד נמדוד האם המינוי הוא צעד קדימה בדרך? ודאי שעמדותיו ותפיסת עולמו הלאומית, הציונית והיהודית חשובים ביותר. אך הנה מדד בסיסי וראשוני יותר: העצמאות שלו מקבוצות הכוח המנסות לשלוט ללא סמכות בדרכה של מדינת ישראל, הניתוק שלו מאותו מועדון משפטנים התופסים את עצמם כנעלים מוסרית מהציבור ומהעם, והראייה שלו את עצמו כשליח ציבור הנאמן לקול הבוחר ולנבחרי הציבור. ברוח זו הוא צריך לפרש ולאכוף את החוק. זו עדיין לא גאולה, אך זה צעד קטן וחשוב קדימה לעבר השפיות.
