הקדמה:
השתתפותם של אנשים פרטיים ומוסדות בעלי תפיסה לאומית באירועים בכיכר החטופים מעידה כפרט המעיד על הכלל על האופן בו מצליח השמאל לסדוק את המחנה הלאומי במרחב הציבורי שוב ושוב.
במקום להדק שורות ולחזק את החומות התודעתיות ביחס לנושא הלאומי הכי חשוב מאז הקמת המדינה – ניצחון במלחמה, מפוזרים הכוחות לרסיסים בתואנות ציניות שונות וכך נחלשת יכולת העמידה הלאומית.
אז אם בחרתם כבר ללכת לכיכר החטופים לאירוע הקפות שניות או לכל מיזם אחדות כזה או אחר, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
האם אתם חשים שאתם יכולים לחלוק בכיכר על דרכם בפומבי ועדיין להתקבל באחוה?
א. האם אתם מכירים את הכוחות העומדים מאחורי הכיכר? – ראשיו, מנהליו והאג׳נדות שלהם? אתם יודעים אילו פרויקטים הם קידמו בעבר?
ב. האם אתם מודעים לשיטות פעולתם?
למסריהם היומיומיים? לקווים האדומים שאין להם?
האם אתם מודעים למניפולציות, כגון:
ג. האם אתם חשים שאתם יכולים לחלוק בכיכר על דרכם בפומבי ועדיין להתקבל באחוה?
ד. האם אתם מודעים למשאבים האדירים של מטה משפחות החטופים ולאופן בו מחולק התקציב?
ה. האם אתם באמת מכירים את 'פועלה' המרכזי של כיכר החטופים?
האם אתם מודעים לכך שזו לא רק זירת כאב אנושי, אלא גם חמ"ל תודעתי, בעל סדר יום מובהק שמטרתו להניע לחץ ציבורי ולערער לגיטימציה לשלטון?
ראוי להצדיע לאנשים רבים שלא נכנעו ללחץ החברתי או לכאלה שלמרות השתתפותם, הודו בטעותם ואף פרסמו זאת
ו. האם אתם מזהים את הפער בין המיתוג לאמת?
האם "אחדות" היא באמת ערך שמנחה את המקום או מסך עשן שמסתיר קמפיין נגטיבי, שמטרתו פוליטית מובהקת?
אם אין לכם מענה סדור לשאלות הללו ועדיין בחרתם ללכת לשם, מחילה, אבל אינכם רציונליים. וכעת שאלו את עצמכם האם יש עוד תחומים בהם אתם מתנהל כך, ומדוע.
ואם אתם מודעים לתשובות לשאלות אלו ועדיין בחרתם ללכת לשם, יתכן שהנושא הוא יותר פסיכולוגי וסוציולוגי.
ראוי להצדיע לאנשים רבים שלא נכנעו ללחץ החברתי או לכאלה שלמרות השתתפותם, הודו בטעותם ואף פרסמו זאת.
אתם עדיין חושבים אחרת? זכותכם כמובן.
אך מול המראה ענו על השאלות הללו ואל תסתפקו במלמול סיסמאות ריקות.
דור חדש ובוגר מבקש מענה ראוי ולא יסתפק בפחות מכך.