א.
מעמד נפש ייחודי מאוד הוא להתפלל 'הושענות' בהושענא רבה תוך כדי שאחרוני חטופינו מחולצים ונושעים מידי ציפורני הרשע.
חלפו שנתיים ימים. הערבות צמאות ובוכות, ושערי שמיים נפתחים. יום של פדות.
קול מבשר מבשר ואומר.
ב.
אך הקשיבו היטב ליום הזה. זהו יום של דין, לא של חסד. יום של חיתום. והמעמד שאנו נמצאים בו כרגע הוא מעמד של דין.
אנו מתפללים שנצא שוב זכאים בדין, מתוך עומקים ומעמקים של ניסיונות וקשיים שהחיים כאן מזמנים.
ביום של דין, כל הדברים תלויים ועומדים.
הבנים שבים, הפדויים שבים ברינה, אך המעגל הלאומי טרם נסגר. אנחנו בצומת דרכים, לִזכוּת או לשֵבט.
אנו מתפללים על השנה הבאה עלינו לטובה שהפדות של היום המיוחד הזה תהיה סימן להמשך תקומתנו בארץ, לעקירת רשעי ארץ ולהצמחת חיים
ג.
גם ביום המיוחד הזה אנו זוכרים שאור וחושך משמשים בערבוביה. טרם זכינו לגרש ולהשמיד מפנינו אויב, לעקור את הרֶשע משורשיו ולהושיב את ישראל בטח. עם הצלת אחינו, הֶעצַמנו לדאבוננו גם את הרוע שיקום שוב עלינו.
אור וחושך בערבוביה.
והדברים תלויים ועומדים, מה יגבר.
ד.
לכן, יחד עם כל השמחה הגדולה אנו זוכרים שאנו ביום דין. ואנו מתפללים על השנה הבאה עלינו לטובה שהפדות של היום המיוחד הזה תהיה סימן להמשך תקומתנו בארץ, לעקירת רשעי ארץ ולהצמחת חיים.
אם לא נזכה לכך, וחלילה ניפול כעת לרפיון ועייפות – יֵצא שכרנו בהֶפסֵדנו (שחרור רוצחינו), והרע הזה יקום עלינו בתוך בתינו.
ואם אכן נזכה לכך ונזקוף קומתנו בגבורה, נילחם ביתר שאת על חירותנו – גם הֶפסדֵֵנו יֵצא בשכרנו, וקול הבשורה שנשמע היום יהיה סימן לקול גדול המבשר ואומר על השנה הבאה עלינו לטובה.
ה.
אז ביום הזה נקיים "גילו – ברעדה". נתפלל לישועה, לצאת זכאים בדין הזה, להיות דבקים ביוצרנו, גיבורים בדרכֵּנו, נחושים במעשינו. ונזכה שגם הנסיגות שבדרך יצטרפו לתקומה המחודשת, שאנו כל כך מחויבים לה וגם ראויים לה בשנה הזו.
חג שמח!