הימים הם ימי קיץ תשפ"ד, כשמונה חודשים לאחר תחילת המלחמה, ואני באמצע סבב בעזה. מנסה לייצר בין הסבבים שגרה לייצוב המשפחה והעבודה שלי – עצמאי בעל משרד לתכנון בהנדסה אזרחית.
המדינה מלאה ביוזמות חברתיות מרגשות כאלה ואחרות לסיוע ופינוק ללוחמים, ובפרט למילואימניקים.
פלח מכובד מהיוזמות כָּלל התייחסות נקודתית לסוגיית בעלי העסקים העצמאיים, שההתמודדות שלהם בשילוב של מילואים ועסק – מורכבת ביותר.
יום אחד התקשר אליי קרוב משפחה ואמר לי כך:
"תקשיב. אני שולח לך קישור, תמלא, תוך כמה ימים אתה מקבל בין 5,000 ש"ח ל-10,000 ש"ח, מענק לבעלי עסק עצמאי. אתה חייב למלא, זה אשכרה כסף על הרצפה".
לא חשבתי פעמיים, הייתי זקוק לכסף הזה, ונכנסתי לקישור.
הלוגו שהיה על הדף שנפתח בפניי לאחר לחיצה על הקישור היה של עמותה בשם 'עוטף לעסק'. לא ייחסתי לשם העמותה חשיבות רבה, מילאתי את הפרטים שלי ושלחתי.
לא עבר יותר משבוע וקיבלתי מייל המבשר לי כי אושר לי המענק הכספי והוא ייכנס לי לחשבון הבנק.
עברו עוד כמה ימים ואכן, 9,000 ש"ח נכנסו לי לחשבון הבנק.
הכסף, כפי שהופיע באתר הבנק, הועבר מהסוכנות היהודית.
אנחנו כבר מכירים את השיטה ויודעים היכן מצוי כסף כמעט ללא הגבלה
המהירות שבה הכסף הועבר והסכום הגדול שנכנס כמעט בלי שהעסק שלי נבחן בפרמטר רציני כל שהוא – עוררו את חשדי שמדובר כאן בארגון משומן עם כסף רב. גם החיבור לסוכנות היהודית היה תמוה בעיניי.
אנחנו כבר מכירים את השיטה ויודעים היכן מצוי כסף כמעט ללא הגבלה.
לא לקח לי יותר מכמה דקות של חיפוש בגוגל כדי להבין, שעמותת 'עוטף לעסק' היא לא אחרת מעמותת בת של 'החמ"ל האזרחי' מבית 'אחים לנשק'.
במסגרת היוזמות האזרחיות של 'אחים לנשק' לאחר פרוץ המלחמה קמה העמותה לסייע, בין השאר, לבעלי עסקים במילואים.
מאותו רגע לא התלבטתי כלל.
למרות הפיתוי והכסף הרב שקיבלתי ללא מאמץ, ניסחתי מייל ל'עוטף לעסק' ובו כתבתי להם כי שום סיוע אזרחי לא ילבין את מעשיהם, שהובילו במישרין לאסון בשמחת תורה כפי שאני מבין זאת.
במקביל ביקשתי מס' חשבון בנק להחזרת המענק.
לאחר מספר שעות קיבלתי טלפון מעובד הסוכנות. הוא הציג את עצמו כאדם 'משלנו' ואמר לי: "קח את הכסף. מה עדיף, שיגיע למישהו אחר? נותנים לך – קח, עדיף שאתה תקבל".
בנוסף סיפר לי כי המייל ששלחתי בבקשה להחזיר את המענק עורר מהומה גדולה בעמותה.
איני יודע אם זה נכון, אך אני מניח שהחזרת סכום כסף משמעותי בנחרצות נתפסת כמעשה מפתיע.
לא נעתרתי להמלצתו של עובד הסוכנות, למרות הפיתוי.
ההימנעות מטובת ההנאה הזו אולי פגעה בי, אך היא נעשתה בלב שלם השווה כל הון שבעולם
הסירוב לקבלת המענק הזה נבע אצלי משני מניעים:
ראשית, קבלתו הייתה מחלישה אצלי את ההתנגדות לארגון ולמעשיו, כי הם הרי סייעו לי בשעת הקושי שלי. כל אדם ישר יודה שכשכסף מעורב, המחשבה נעשית מעורפלת והאדם נוטה לתת לגיטימציה כללית לנותן הסיוע.
שנית, וזה העיקר – חשתי שמול ארגון שכזה חובה עלינו להביע מחאה חריפה.
הארגון הזה צריך לדעת שזה מה שאנחנו, הציבור הרחב מן היישוב, חושבים על צעדיו המקוממים; הוא גרם נזק אדיר למדינת ישראל ופגע בביטחונה. גם אם המחאה היא קטנה ומקומית – הכרחי שתיאמר.
בראש ובראשונה למען שמירת חירותו של המוחה עצמו, עוד לפני משמעות הפעולה באופן רחב.
חברה חפצת חיים לא יכולה לסלוח מבלי שיתקיימו מסע התנצלות נרחב, חרטה כנה וקבלה לעתיד – על כך שלעולם, אבל לעולם, לא יחזרו על מעשיהם.
אי אפשר לסלוח על מעשים שכאלה גם לא תמורת כסף רב ויוזמות חברתיות כאלה ואחרות. כסף לא יכול לקנות אותנו.
בימים האחרונים, עם פרסום הכתבה בערוץ 24, התברר שוב המובן מאליו – 'אחים לנשק' ותנועות סרבנות נוספות הובילו במישרין לאסון שמחת תורה התשפ"ד.
כל שותפיהם לדרך, כל אלו שנפגשו איתם לפני שחזרו בהם, שלא מחו כנגדם ושישבו איתם ל'מעגלי שיח' – טעו קשות בניווט. הם לא קראו נכון את המפה. וכחברה שכך פעלו בה, עלינו לעשות חשבון נפש אם אנו חפצים בתיקון אמיתי.
ההימנעות מטובת ההנאה הזו אולי פגעה בי, אך היא נעשתה בלב שלם השווה כל הון שבעולם.
שום תרומה כספית לא תוכל לכפר על העוול ושום כסף לא ינצח את האמונה הגדולה בעם ישראל ובחירותו.