א. אדם באשר הוא אדם מגיע לרגעי השיא של חייו כפי שהוא.
לא מושלם. עם חסרונות, קשיים תודעתיים, פיזיים ועוד. הצליעה מובנית בחיינו, איננו מלאכים.
רצית להגיע לחתונתך לאחר הכנות רוחניות מסוימות ולא הספקת? לא נורא, הפק לקחים והמשך הלאה.
כך גם האומה. למלחמה ההיסטורית הזו הגענו כפי שאנו. עם בעיות ידועות ומפורסמות בתחומים רבים שלא זו העת לפרטן.
אבל כך נראים החיים. שום דבר לא מתנהל לכתחילה, כפי שהיה ראוי להיות. אלא קצת, או הרבה אחרת. תמיד ישנו פער כלשהו בין המצוי לרצוי.
הנקודה היא עמדת המוצא. ההבנה שהבירורים שאנו נמצאים בתוכם הינם חלק מתהליך לידה גדול ומתמשך של האומה החוזרת לעצמה אט אט לאחר שנות ריקבון גלותי ותודעתי
ב. במצב הזה דרושה זהירות גדולה לא לחוש תחושת חמיצות מיותרת ומסוכנת ולא להדהד אותה בפרהסיה, דווקא עקב היותך אדם אכפתי, שמא נדביק את הציבור כולו במורך וחולשה חס ושלום.
יכול אדם לומר ביחס לבנו: ״אח, אם רק היה מקשיב לי ועושה מה שאני, ההורה, אמרתי לו, הכל היה נראה אחרת…״ ותחושת הפספוס והחמיצות הזו עלולה ללוות את כל חייו במרירות.
כל אדם מתמודד עם המשפט הזה ועם המחשבה שהדברים יכלו להיראות אחרת אם רק…
ג. אבל החשבון בחיים הרבה יותר מורכב. כמו באדם הפרטי וכמו באומה, ישנם תהליכים שעלינו לעבור בדרך לעצמאות ולחירות. אי אפשר להכניס תוכנת הפעלה ברגע אחד ולצפות שהדברים ישתנו מיידית. לכל אחד יש את הדרך המיוחדת שהוא צריך לעבור כדי לעמוד על אישיותו. ושוב, כמו באדם הפרטי כך גם באומה.
״אבל זה רק בגלל שהוא לא מקשיב…״. גם חוסר ההקשבה לכאורה הוא חלק מהחיים. לא פשוט.
ד. תאמרו, ״והרי גם פה בבמה זו אתם מבררים, מבקרים ודוחפים, אז מה ההבדל?״
הנקודה היא עמדת המוצא. ההבנה שהבירורים שאנו נמצאים בתוכם הינם חלק מתהליך לידה גדול ומתמשך של האומה החוזרת לעצמה אט אט לאחר שנות ריקבון גלותי ותודעתי.
והתהליך הזה מורכב, מייסר וכואב. נדרש לעשותו בשום שכל, לעיתים במחאה גדולה ונמרצת כשהיא נדרשת, וכשיש אפשרות להזיז דברים. ומנגד, זהירות מאפשרות של מרמור על דברים ש״אם רק היינו עושים אז…״
ה. הדבר מסור פעמים רבות אל הלב. אך גם לשכל כמובן. אם הינך חושב שעל ידי מחאה נמרצת כלפי ילדך תסייע לו בגילוי כוחותיו הגנוזים, ודאי פעל כך במרץ. אך אם המחאה הזו נופלת על אוזניים ערלות, שקול וקבל החלטה אמיצה ואמיתית, יתכן ואין בכך שום טעם.
בין אם זה נובע מאופיו, תכונותיו, חסרונותיו ואפילו יצריו. ככה החיים עובדים. חפש תחבולות ושא עיניך לשמיים בתפילה.
׳לכל זמן ועת׳ זהו יסוד גדול בחיינו. ולא זה הזמן והמקום לפרטו.
ו. הקדושים שנפלו אמש, הי״ד, נפלו עקב סיבות רבות שניתן לנתחן באיזמל מנתחים עדין וללמוד ולהפיק לקחים להבא. זו ודאי חובתנו ללא הנחות.
בסדר.
אבל אדם מאמין יודע שיש אדון לעולם. למרות כל הניתוחים והתחקירים, בסוף יש גם רצון אלוקי שכך דווקא יקרה ולא אחרת, וכעת עליו להכיל את שני המצבים האלה בנפשו.
מצד אחד הפקת לקחים קרה וברורה ללא שום טיוח ועיגול פינות, ומצד שני, דופק נמוך והבנה שלא הכל בידיים שלך. היה רגוע ושמור על קור רוח.
זו עבודת חיים מורכבת מאוד לכל אחד מאיתנו.
הינכם גורי אריות ולפידים גדולים המצטרפים לשרשרת ארוכה ארוכה של בניה של האומה הזו שבעצם חייהם הביאו אור גדול לעולם
ז. האמירה הבזויה של אנשים חסרי אחריות ורגישות האומרת ש״הם נפלו לשווא״ מגיעה משמאל ובאופן מפתיע לעיתים גם מימין.
השמאל הרואה פגם יסודי במלחמות באשר הן, ולא משנה ההקשר והנסיבות, ומהימין שמבקר את שיטת הלחימה ובצדק לעיתים, אך בהיסחפות מיותרת המאבדת את החשבון שהוצג פה. לעיתים הקצוות נפגשים במפגש קצת מביך. האחד כי הוא טועה, והשני כי הוא צודק. יותר מדי.
שני ההפכים הללו, שני הצדדים של אותה מטבע מחזיקים תפיסה אוטופית שסכנה רבה לצידה ועלולה לפגוע בחוסננו הלאומי.
ח. מה שלא נעשה במשך שנים רבות, קשה מאוד לעשות תוך זמן קצר ובתוך מלחמה.
אי אפשר להזיז את ספינת המשא הלאומית בהטיות חדות. למרות תיקונים רבים שנעשו, את המערכות הלאומיות ייקח עוד שנים לתקן.
אז מה?!
וכי בגלל זה לא נביט על החסד הגדול המורעף עלינו במנות גדושות?
ט. חס ושלום. לא לשווא נפלתם לוחמים יקרים של האומה הזו. עפר לפיו של כל מי שמעז כך לטעון בטיפשות. רק מבט חומרי ושטחי יכול להביט כך על הדברים.
הינכם גורי אריות ולפידים גדולים המצטרפים לשרשרת ארוכה ארוכה של בניה של האומה הזו שבעצם חייהם הביאו אור גדול לעולם.
י. וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.
וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ.
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.
הצליעה מובנית בחיינו, נתמודד איתה באומץ וננצח. כל האומה כולה יחד עם חיילי נצח יהודה.