בבמה זו אנו משתדלים לנתח בשכל קר ונטול פניות – תופעות, אירועים ורעיונות.
איננו רגילים לשתף ברגשות אישיים, אך ברשותכם נחרוג מכך לאור האירוע ומשמעותו.
זכיתי לשמש כרב הגדוד באירוע המורכב של גדוד 605 וזכיתי לשהות עם לוחמי ההנדסה בעזה ובשטחי הכינוס.
השתתפתי השבוע בארבע הלוויות ובניחומי האבלים.
בשבוע המיוחד הזה שבו התערבבו תמונות וקולות מרגעים היסטוריים של ׳עם כלביא׳ עם נפילת קדושי ההנדסה, היה רגע אחד שגרם לי לשחרר את כל הבכי שנאצר בתוכי.
זה לא היה בטיפול בחללים וגם לא בהלוויות.
היה זה כשפורסם סרטון מהלווית מעיין ברוך פרלשטיין הי"ד מהישוב אשחר.
דווקא ברגע המצמרר הזה בחרו הוריו להשמיע את השיר ״ירושלים הרים סביב לה וה׳ סביב לעמו מעתה ועד עולם״.
ההורים אמרו שמעיין אהב מאוד את השיר הזה.
מעיין הי״ד לא היה דתי, וגם לא משפחתו, אבל זה היה השיר שהוא מאוד אהב.
הרגע הזה טלטל אותי לגמרי. בלתי אפשרי לתאר זאת במילים.
ברגע אחד מכונן הבנתי באילו לוחמים אצילי נפש אנו נפגשים.
מתחת למעטה החיצוני איתו אנו נפגשים מצויה נשמה גדולה, הצמאה לגודל, מחוברת לנצח ושואפת לירושלים המחברת ארץ ושמיים.
אמרתי להורים היקרים בניחום האבלים שהגוף של הלוחמים בעזה, אבל רוחם בירושלים.
כמה אצילות, כמה טהרה. לא נתפס באיזה דור אנחנו חיים. זוהי לא תיאוריה קרה – אלו חיים ממשיים.
שבעת הקדושים היו אנשים מאוד מיוחדים, כל אחד בתחומו.
העובדה שנפלו יחד כצוות הותירה רושם רב. הם היו חברים מאוד טובים ואנשים מאוד ערכיים.
כשנפגשים עם המשפחות רואים את בית הגידול המיוחד של הלוחמים הללו.
הם התגייסו אחרי מלחמת שמחת תורה, הם ידעו היטב לאן הם נכנסים ומהן הסכנות איתן יתמודדו.
הם רצו להתגייס לקרבי מרצונם החופשי ולהגן על עם ישראל ומדינת ישראל.
אני עובר בין הלוחמים כמעט בכל יום ואומר להם בכנות עד כמה אני מעריך אותם וכמה הם אנשים היסטוריים הנלחמים במלחמה היסטורית.
אני אומר להם שכאשר הם נכנסים לחדר צריך לעמוד, לא בגלל ערכם האישי, אלא בגלל ערכם הכללי והמצווה שהם מקיימים להגנת העם והארץ במסירות נפש.
צוות ההנדסה הזה הוא סוג של מיקרוקוסמוס של חלק נכבד בעם ישראל
וכמעט ללא יוצא מן הכלל הם תמיד נבוכים ומצטנעים ואומרים שהם סתם אנשים פשוטים.
וזה עוד יותר מרגש אותי ומוכיח את צדקת הטענה; כמה פשטות וצניעות יש בלוחמים הגיבורים האלו שעוסקים בדברים גדולים ועצומים ומרגישים אנשים רגילים.
צוות ההנדסה הזה הוא סוג של מיקרוקוסמוס של חלק נכבד בעם ישראל.
מפקד מחלקה מכפר יונה, שגדל להיות מנהיג ואדם שסוחף אחריו אנשים והיה החבר הכי טוב של אבא שלו.
לוחם דתי מרחובות שספג את ערכיו מהוריו וסבו מבגדד.
לוחם מאשקלון מהעדה האתיופית שספג את ערכיו מהעדה המיוחדת הזו ובעיקר את הצניעות.
לוחם מקרית ים, בן יחיד להוריו שעלו מברית המועצות עם חברים שהם כמו אחים והבטיחו בהלוויה להיות הבנים של ההורים שלו.
לוחם מאשחר שחולם על ירושלים.
לוחם ממזכרת בתיה שהתאמן מגיל צעיר כדי להיות לוחם ולתרום מעצמו.
ולוחם מאליכין שבן דודו שנפל בשמחת תורה היה החונך שלו, והוא רצה ללכת בעקבותיו.
הרשו לי להמליץ לכם, גשו לניחומי האבלים.
יותר ממה שמעניקים שם, בעיקר מקבלים.
מקבלים שם כוחות מרשימים ונפגשים עם מציאות חיה של חיים גדולים וטהורים.
ובעיקר נפגשים עם חלקים מהעם המופלא הזה ועם המשפחות שהעניקו לכולנו את מגש הכסף עליו ממשיכה להתקיים האומה.
תהא נשמת הקדושים צרורה בצרור החיים.