הדיון על ועדת חקירה ממלכתית איננו דיון נקודתי על הדרך להגיע לחקר האמת בתהליכים שהובילו למלחמה. הדיון הזה הוא מיקרוקוסמוס של הדיון על הרפורמה המשפטית. ובכלל, הוא מכיל את כל מרכיבי הדינמיקה הציבורית כאן בשנים האחרונות: ניכוס, השתקה, תעתוע, בריונות, הלבשת דיון פוליטי בכסות מקצועית, הצגת קונצנזוס שקרי, התעלמות ממי שחושב אחרת, ייחוס הפילוג לנבחרי הציבור ועוד.

המשותף לכולם הוא השתקת המחלוקת העניינית על אודות הדרך, וניסיון להכריע אותה במניפולציות, בדורסנות ובבריונות.

נצלול קצת פנימה:

א. ועדת החקירה. הבעיה העיקרית עם הדרישה לוועדת חקירה היא המסגור. מי השופט והחוקר ומהן תפיסות עולמו? איננו מוכנים לכך ששופטי בג"ץ ישפטו את האירוע הזה או יקבעו מי ישפוט אותו; הם רחוקים מלהיות ראויים לכך. אותם עצמם צריך לחקור ולשפוט. אך יתרה מזאת: הם ומי שימונה מטעמם אינם מסוגלים לשפוט את האירוע כי זווית המבט שלהם נגועה בתפיסות עולם מפוקפקות. עיוורון ה-7.10 קשור באופן עמוק מאוד בתפיסות עולם בחברה הישראלית. החקירה רחוקה מלהיות רק חקירה מנהלית. אין לשופטי בג"ץ שום יתרון על שום אזרח אחר בשיפוט תפיסות העולם שהנהיגו את ראשי מערכת הביטחון וממשלות ישראל בשנים האחרונות. תוצאות החקירה יהיו השלכה ישירה של תפיסות העולם השונות בחברה הישראלית.

המשותף לכולם הוא השתקת המחלוקת העניינית על אודות הדרך, וניסיון להכריע אותה במניפולציות, בדורסנות ובבריונות

ב. הצגת העמדה הפוליטית כעמדה המקצועית האובייקטיבית. אילו דבריהם של זועקי ועדת החקירה היו כנים, והם באמת רוצים לחקור מנהלית את האירוע ללא הטיה פוליטית לצד אחד – הם היו מסכימים להצעה שהוועדה תמונה על ידי הקואליציה והאופוזיציה יחדיו. אבל הם מנסים להשליט דעה אחת בלבד ולהציג את תפיסת עולמם כדרישה המקצועית האובייקטיבית. הם קוראים לפוליטיקה שלהם 'עמדה אובייקטיבית נטולת פוליטיקה'. לכן הם פועלים בהשתקה ובאלימות להצגת אפשרות אחת בלבד: ועדה שתמונה על ידי שופטי בג"ץ.

תחת כסות של חקירה אובייקטיבית הם מנסים להזמין את התוצאה מראש – זאת שתגובש מתוך השקפת העולם השנויה מאוד במחלוקת של שופטי בג"ץ.

ג. ניכוס בריוני של קבוצות בחברה. 'מועצת אוקטובר' מציגה את עצמה כמי שמייצגת את המשפחות השכולות ואת אלה שנפגעו מהמלחמה. בפועל היא מייצגת קבוצה קטנה מאוד מתוכן, אך בשיטות של תעתוע ובריונות היא מנכסת לעצמה כביכול את קולן של כלל המשפחות.

זו השיטה. בחזית הם מייצגים את עצמם כמשפחות ששילמו את המחיר הנורא מכל.

בפועל, כמעט כל משפחה במדינת ישראל יכולה למצוא את עצמה באחד הפרמטרים ולהצטרף

אינני שופט את זעקתה של אף משפחה ואינני מתיימר להחליט עבורה על האופן שבו היא מבטאת את צערה ואת דעתה. אך אין לה זכות לנכס אליה את קולן של משפחות אחרות על ידי ניפוח מספרי, ואין לה זכות לנצל לרעה את מתינותן ושתיקתן ולדרוס אותן.

חנוך דאובה הוא קצין מעוטר שנלחם ב'חרבות ברזל'. יש לו זכויות רבות כלוחם ומפקד. דווקא בגלל זה מקומם במיוחד הניסיון שלו לנכס את חיילי צה"ל ולקדם את העמדות הפוליטיות שלו בשם תפקיד מדומיין שהמציא לעצמו: 'יו"ר פורום לוחמי חרבות ברזל'. הוא לא מייצג את לוחמי 'חרבות ברזל'. הכותרת והעמדה הזו היא בריונית וחצופה, והיא כל כך מאפיינת את הדרך שבה פועלים כאן ארגוני המחאה בכל כך הרבה תחומים בחברה!

הניכוס הבריוני הזה הוא אחד המקורות הראשיים לפילוג בעם.

השקפות פוליטיות שונות צריכות להיות גלויות ושקופות, הן צריכות להיות נידונות בכיכר העיר ולהיות מוכרעות בקלפי

ד. "הם מפלגים בינינו". אחת הדרכים המניפולטיביות לדרוס את מי שחושב אחרת היא להפוך אותו לבובה המופעלת כביכול על ידי הממשלה שנועדה 'לפלג בינינו'. במקום להקשיב למי שיושב מולם בשולחן ולהבין שהוא חושב אחרת, הם משתיקים אותו על ידי האשמת הממשלה בעצם המחלוקת על דרכם. במקום לראות את הממשלה כמי שמייצגת את קולות הבוחרים, הם רואים את ציבור הימין שחושב אחרת כאילו הוא מוסת על ידי הממשלה. היחס הציני והבזוי הזה למי שיושב מולך בשולחן וחושב אחרת גם הוא אחד ממקורות הפילוג, והוא נעשה, למרבה הציניות, תוך האשמת אחרים בפילוג.

יו"ר הרבעון הרביעי שמתיימר לייצג פוליטיקה מאוזנת מציג כאן פוליטיקת שמאל על מלא בכסות מאוזנת,

תוך האשמת מי שרוצה ועדה מאוזנת בפוליטיקה. עוד דוגמא לעיקרון שהצגנו במאמר.

למה הוא מתעסק בפוליטיקה של הכנעת הצד השני?
זכותו הלגיטימית להציג עמדות שמאל, אך לפחות שנדע במה מדובר

ה. לסיכום: השיטות שתוארו כאן הן שיטות עבודה של כאוס חברתי.. מה שאנחנו רואים בסרטון הוא דוגמה טובה לשיטה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בשנים האחרונות, שיטה שהולידה בעצמה את הצורך החיוני ברפורמה: ארגוני שמאל הופכים דיון פוליטי התלוי בהשקפות עולם וצריך להיות מוכרע על ידי הציבור, לנושא מקצועי/משפטי שבו עמדת השמאל היא לשיטתם העמדה המקצועית היחידה האפשרית, ניכוס קולות אחרים בחברה בידי ארגונים משומנים המתיימרים לייצג את כולם (החיילים, המשפחות השכולות, משפחות החטופים, הרופאים, העובדים הסוציאליים וכו'), והשתקה בריונית של מי שחושב אחרת. אין דבר יותר משסע ומפלג מהתנהלות כזו.

השקפות פוליטיות שונות צריכות להיות גלויות ושקופות, הן צריכות להיות נידונות בכיכר העיר ולהיות מוכרעות בקלפי. אין מקום להתחבא מאחורי גלימות של שופטים או של רופאים, המייצגים כביכול את העמדה האפשרית היחידה, ומכוער ביותר לנכס את חיילי צה"ל ומשפחות הנופלים כולם בזעם צדקני כדי לקדם את עמדתך הפרטית בלבד.

ו. תחילת התיקון היא די פשוטה. תמר תשובה (בסרטון) עשתה מעשה חשוב של תיקון: היא העמידה את עצמה מולם, השמיעה קול אחר, ולא נתנה שישתיקו אותה וינכסו אותה. הם לא יכולים לעמוד מולה ולדבר בשם המשפחות השכולות והלוחמים. הם צריכים להסתכל אליה בעיניים ולהכיר בדעתה כלגיטימית. תהיו תמר תשובה, בכל מקום שתהיו. תהיו אמיצים בכל מקום שתהיו. זה לא ילבה את המחלוקת, זה ימתן אותה ויוציא ממנה את תופעות הבריונות הפוליטית שחדרו אל תוכה.