בשבוע האחרון פורסם שמנהל תיכון ברמת גן מנע הקמת דוכן תפילין שתלמיד ניסה להקים.
בנוסף, מנהל התיכון השעה את הנער ואף החרים לו את התפילין.
בתגובה לכך החליטו כמה תלמידים להביע מחאה ויזמו מניין תפילת מנחה מחוץ לכותלי המוסד בשילוב הנחת תפילין וחלוקת ציציות לכל מי שחפץ בכך.
לכאורה, אפשר לנתח את האירוע הזה במבט תקשורתי-שטחי, לטעון שהנערים עשו פרובוקציה, שהם יכולים להניח תפילין בבית ואין צורך בעמדת תפילין בתיכון חילוני.
לגיטימי שכל בית ספר יתנהל על פי המדיניות שקבע.
אך במבט מעמיק יותר, אפשר לראות כאן תנועה עמוקה ופנימית של שיבת ישראל למסורת ישראל.
העובדה שהנוער החילוני היום מניח תפילין ולובש ציצית רווחת מאוד בכל מרחבי ארצנו. בערי המרכז ובערים המכונות ׳פריפריה׳ בדרום ובצפון.
בעיתון ׳הארץ׳ עורכים מדי פעם תחקירים על דוכני התפילין המתחילים לצוץ בתיכונים החילוניים ומוטרדים מאוד מההתחזקות הרוחנית, משום שהם רואים ביהדות בעיה.
אך ההתחזקות הרוחנית הזו היא תופעה שרק הולכת וגדלה, וכדאי לשים לב אליה ולשמוח בה.
היא נעשית בטבעיות, מתוך נשמה ומתוך זהות שנחנקה, וללא דחיפה וכפייה.
בתחילת שיבת ציון האחרונה התקבץ עם ישראל מכל העולם לארץ ישראל, כדי לבנות בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל.
התופעה הזו של קיבוץ הגלויות נקראת ביהדות ״גאולה״, אך הגאולה מחולקת לקומת החול, שהיא בניין הגוף הלאומי, ולקומת הקודש – שהיא השיבה למסורת.
אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית חשובה, עם נוער ערכי ומלא באידאלים של אהבת העם ואהבת המסורת
חשוב מאוד לפתח את הכלכלה ואת הביטחון, לבנות יישובים ולחזק את מדינת ישראל מבחינה חומרית.
אך בנוסף לכך, חשוב לחזק גם את מסורת ישראל. הזהות היהודית היא זו ששמרה עלינו לאורך הגלויות, והעיסוק בהקמת המדינה ובחיי החומר שלה קצת השכיח את ייעודה. אנחנו מדינה יהודית ויהדות צריכה להיות הדבר הכי מובן מאליו כאן.
הייעוד אינו סותר שום דבר מהבניין החומרי והלאומי, כשם שהנשמה אינה סותרת את הגוף, אלא מחיה אותו.
דרישת הנוער להרוות את הצמא הרוחני מראה שעם ישראל התבגר ודורש את הקומה הבאה – החזרה לשורשים.
יש הטוענים שצריך לחזק את המשמעת של הנוער, בלי קשר לאירוע הזה. ייתכן (מחילה, אבל מחאות קפלן גרמו לי לזעזוע גדול יותר מהתנהלות התלמידים מול המנהל).
כדאי וראוי שעולם המבוגרים יטה אוזן ויקשיב בענווה לצרכים הרוחניים של הנוער הזה ולא יחסום אותו.
אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית חשובה, עם נוער ערכי ומלא באידאלים של אהבת העם ואהבת המסורת.
הַרוו את הצימאון הזה! נפעל ברוחו של אליהו הנביא שבו פתחנו – המשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
אמן.
שבוע טוב!