א. בכל מלחמה ישנם דמויות, תמונות, רגעים וקולות, שייחרתו לדורות. לעיתים הם יבטאו גבורה, ולעיתים כישלון צורב. גם ממלחמת התקומה הנוכחית ישנם כאלו. כזאת היא תמונת האם שירי המגוננת כלביאה פצועה על שני ילדיה הרכים אריאל וכפיר, בפנים מבועתות, בעת נפילתם בשבי האויב השפל.
אמנם פניה מבועתות, אך היא אינה מאבדת את החשבון הכולל. היא מחבקת את שני ילדיה ומזכירה את אותה תמונה בה נפלו חיילי מוצב המזח בשבי, מחובקים בספר תורה במלחמת יום הכיפורים.
ב. מלחמה היא אירוע שבו פרטים רבים מספור, יקרים ואהובים – נפגעים, נהרגים או נפצעים. אך המלחמה היא בראש ובראשונה סיפור כללי של אומה הנלחמת כקולקטיב. הפרטים הינם איברים השייכים לגוף אחד, 'כאיש אחד בלב אחד', וכל פרט יקר וחשוב יותר ויותר דווקא כשהוא חלק מסיפור לאומי בעל מורשת אחת ועתיד גדול.
ג. במלחמה אמנם מובלטים הפרטים באופן טבעי, ודאי כמו באירוע המצמרר הזה, אך בל נתבלבל, המלחמה היא סיפור לאומי כולל. הירצחם של בני משפחת ביבס הוא נוראי ומזעזע לא רק כסיפור אישי של אם ושני ילדיה. שירי מבטאת את האומה הישראלית לכל אורך דורותיה, המחבקת את ילדיה גם ברגעים הכי קשים וכואבים. אמנם זוהי שירי בתמונה, אך דמיינו את עם ישראל כולו בתוכה.
כולנו חשים כאב דוקר אך אסור לנו להתפרק. במלחמה לא מתפרקים, "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים"
ד. תמונת שירי ביבס האצילית מחובקת עם ילדיה היא התמונה ההופכית ביותר לתמונת אויבנו.
לא, אין אנו דומים לאויבנו בשום פנים ואופן. שום דמיון.
התמונה הזו היא תזכורת למפלצות בעלות רחם המחנכות את ילדיהן לג'יהאד וגאות בכך, במקום חינוך לעידון החיים, לחסד, למוסר ולצלם אלוקים שבאדם.
ה. למרות התפילות והציפיות לחזרתם הביתה חיים ושלמים, לצערנו, אין באמת משהו מפתיע, רק כואב מאוד. אנחנו הרי מכירים את אויבנו מימים ימימה. לא מדובר בתקדים היסטורי מפתיע, ההיסטוריה הקרובה והרחוקה שלנו מלאה בסיפורי זוועה כאלו.
לכן, כולנו חשים כאב דוקר אך אסור לנו להתפרק. במלחמה לא מתפרקים, "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים".
ו. התחרות הלאומית העוסקת בדיכאון, מריטת עצבים, פריטה על נימי הרגש הדקים והמשך דכדוך לאומי, אינה מעידה על מיקוד נכון בעת הזאת. היא משרתת את אויבנו המשחק בנו. לא 'פוליטיקלי קורקט' לדבר כך אבל דווקא כעת ראויים דברי אמת להישמע. הכאב גדול אך הוא מצטרף לכאבן של משפחות רבות ושל האומה כולה. וכאילו בכדי להזכיר לנו שהסיפור אינו פרטי, כדאי לזכור שגופתו של חטוף נוסף חוזרת הביתה. עודד ליפשיץ הי"ד. אל תשכחו אותו, גם הוא מושב ארצה.
ז. כשהרגש סוער הבלבול גובר. הרבה חשבונות, שאלות ותהיות עולות בעת הזאת, ולכל אלו עוד יהיה מקום, אך לא עכשיו. לא כעת.
אדם מאוזן מכוון ומנתב את רגשות הזעם שלו רק אל מקום אחד – כלפי האויב. הוא האשם והוא ישלם. והשם יקום דמו דרך שליחיו הנאמנים והמסורים – חיילי צה"ל הגיבורים.
אנו שייכים לעם שהזיכרון טבוע בו. אנו זוכרים את הסיפור הלאומי הרחב, הכולל, מי אנו ומה חיינו, מהי מטרת קיומנו ומיהם אויבנו. לא ניפול למבט הצר והקטן כפי שרוצים אויבנו
ח. שובה של הנקמה. נקמה לאומית אינה התפרצות בלתי נשלטת של רגשות. נקמה לאומית המבקשת לעשות צדק ואמת היא ראויה, הכרחית וקדושה. "אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע". נקמה לאומית צודקת ברצחנות של אויבנו הופכת אותנו לטובים יותר, ולא, לא נהיה כמוהם.
ט. מטרת אויבינו לפצל ולפלג בינינו, לעורר בנו זעם וכעס איש כלפי אחיו. במיוחד כלפי נבחרי הציבור. כלפי חוץ זה נראה כאילו הם מצליחים בכך. אך בעומק הכל עוד יתהפך על ראשם. הצרות והזוועות רק הפכו אותנו לדבוקה לאומית מאוחדת ולוחמת.
י. תסתכלו עליהם, על ילדי ביבס הג'ינג'ים כפיר ואריאל עם העיניים הטובות. הם אמנם הילדים הפרטיים של שירי הי"ד וירדן יבדל"א, אך הם כמו ילדים השייכים לעם ישראל כולו שהתפלל עליהם וחש אותם כאיברים מגופו. הילדים הללו מזכירים לנו מישהו אחר שגם היה ג'ינג'י, ועליו נאמר "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי".
ואף יותר מזה נאמר עליו: "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם!".
אנו שייכים לעם שהזיכרון טבוע בו. אנו זוכרים את הסיפור הלאומי הרחב, הכולל, מי אנו ומה חיינו, מהי מטרת קיומנו ומיהם אויבנו. לא ניפול למבט הצר והקטן כפי שרוצים אויבנו.
נכאב חרישית אך נזקוף את גבנו. ונזכור!
