א. בשנה ורבע האחרונות חווינו הרבה נפילות, החל מהטבח בשמחת תורה, דרך אסטרטגיה קפואה של המטכ"ל ועד החייאת החמאס בתספוק שוטף שעזר לו לקום על הרגליים, ועוד. לצד זה חווינו עליות גדולות, גבורה עליונה שלא ראינו דוגמתה, נצחונות גדולים בצפון, ועוד. במשך כל התקופה האחרונה חושך ואור מעורבבים יחד. עסקאות עם השטן, שחרור אלף מחבלים, ויתור על השמדת הקמים לכלותנו ונסיגה הם נפילות קשות המעיבות מאוד על השמחה של הצלת החיים. אבל הכוחות הגדולים שהופיעו וצמחו כאן בשנה האחרונה, הם כאן כדי להישאר. הם ימצאו את דרכם בצורה כזו או אחרת אל ההנהגה הצבאית והפוליטית, אל העשייה. נכון לכעוס, אך לא להתייאש. לא נשוב אחור. מה שקנינו בדם, ביזע, בדמעות ובנשמה ישראלית גדולה הוא קניין גמור בנפשנו ובעבור המשך דרכנו.
ב. אחרי כל זה, הנה מה שחסר:
את החיים, הדופק והחירות של יהודי אחד שחטוף בידי האנשים הכי אכזריים עלי אדמות אנו יודעים להרגיש היטב. גם של עשרות יהודים כאלה. אך לא מספיק הרגשנו את החיים והדופק והחירות של עם שלם, של הדורות שהיו ושיהיו. את הצרה של הרגע הרגשנו, אך לא מספיק הרגשנו את הצרות הצרורות שיתרקמו רגע אחרי שהחטוף יחזור. את ההצלה של מעטים הרגשנו, אבל מעֵרך הניצחון של עם שלם על הרוע המתפשט בעולם הסחנו את דעתנו. וכמו בתודעת גלות – את הערבות על יהודי בצרה הרגשנו, אך את אפשרות גאולת עם ואדם החמצנו.
התודעה הלאומית שלנו עדיין מנמנמת בין שינה ליקיצה.
עוד חזון למועד עד שנדע להחזיק את הדברים האלה לא רק בהברקות עם עליות ומורדות, אלא לאורך זמן.
גם הרבה אנשים שמתנגדים היום לעסקה מופקרת לא הצליחו להחזיק חשבון של חתירה לניצחון לאורך זמן בשנה האחרונה, ובמקום להיות מפוקסים ומרוכזים בחוסן הלאומי נפלו אל חולשות ומצוקות הרגע, וכעת נזכרו להתעורר כשהתוצאה הקשה הצפויה מונחת לפניהם.
המלחמה שלנו להבטחת ביטחונו של כל אחד ואחד בישראל קשורה בשרשרת עם קיומו, חירותו וזקיפות קומתו של עם ישראל בכללותו, ואלה קשורים בשרשרת עם ייעודנו ושליחותנו למאבק על הטוב בעולם, למעננו ולמען העולם. כל השרשרת הזו צריכה להיות איתנה כדי לעמוד בניסיונות קשים שהרוע מעמיד בפנינו.
לא ננעלו שערי תחבולה ולא ננעלו רחמי שמים. עדיין יש בידינו כוח, בתפילותינו ובמעשינו, להפך הכל לטובה
ג. במשך כל הדורות, מהכניסה הראשונה לארץ בימי קדם, דרך העליות הראשונות של הציונות המתחדשת, ועד לפני 20 שנה, היה ברור לעם ישראל שחבל עזה הוא חלק בלתי נפרד מעצמנו ובשרנו. זה אחד המקומות הראשונים שאליו הגיעו העולים בעלייה הראשונה בסוף המאה ה-19. הם בנו התיישבות משגשגת בכל חבל עזה, שהחזיקה מעמד עד פרעות תרפ"ט. זהו גם מקום שבו פיתחנו חבל ארץ משגשג וחלומי גם בדור הקודם, עד חורבן גוש קטיף.
תחושת השייכות הלאומית למקום הזה היא הבסיס והתנאי לשינוי האסטרטגי שאנו מצפים לו גם בצורת הלחימה של צה"ל וגם ביכולת ההרתעה מול אויבינו. אלה דברים שלא רק נכונים מצד עצמם, אלא גם יכולים לייצר אלטרנטיבה להצלת עוד חטופים. ולא רק אחינו ואחיותינו חטופים. כל חבל הארץ הזה, שהוא ממש עצמנו ובשרנו, חטוף בידי רוע שפל. ויש זיקה בין הדברים. להפוך את חבל עזה מגיהנום לגן עדן זה עלינו, ורק עלינו. ואנחנו לגמרי יכולים לעשות את זה, אם נרצה.
ד. הסכמים אנושיים הם דבר מתעתע מאוד. העתיד הקרוב לוט בערפל, המחר והמחרתיים אינם ידועים לנו. המציאות יכולה להתהפך שוב ושוב. אנחנו לא יודעים כל מה שנמצא מאחורי הקלעים, וגם כוונות אנושיות הן דבר מאוד מוגבל.
לא ננעלו שערי תחבולה ולא ננעלו רחמי שמים. עדיין יש בידינו כוח, בתפילותינו ובמעשינו, להפך הכל לטובה. אז אחרי התחושות הקשות צריך להרים את הראש למאבק הבא ולהמשך הדרך.
