הקדמה ראשונה
העולם בו אנו חיים רחוק מאוד מאיזון ראוי בין שכל לרגש; בין תפיסה פרטית לכללית. כללי לוגיקה פשוטים נעדרים לחלוטין מהשיח.
המשמעות היא פשוטה: גירעון שכלי קבוע בכל תחום, וודאי כשמדובר במדעי הרוח והחברה.
הרגש, האמפתיה, הסבלנות, ההכלה הם כמובן חלק מחיינו. אך באיזון הראוי.
הקדמה שניה
מבחינה חברתית, האליטה – שאמנם נמצאת בשלבי החלפה מתקדמים – עדיין שייכת לשמאל, ומהווה מגנט רב עוצמה.
לא פשוט להישאר בן-חורין במציאות כזו. כל אחד הרי רוצה להיות חלק מה'מקובלים' – אלה היושבים מאחור באוטובוס. כך נוצרת התופעה הכואבת של 'אנוסים', החוששים להביע את דעתם הלאומית והיהודית בפומבי.
הקדמה שלישית
'כל אחד והאמת שלו'. אין (כמעט) שום יכולת לשכנע בויכוח. הקריטריונים לקביעת מי הצודק ומי פחות הושחתו לגמרי, ולכן השיח כבר 'נגוע'. במצב כזה בלתי אפשרי לשכנע בטיעונים סדורים המעוגנים בעובדות ובניסיון אמפירי, היות וכל אחד מפרש אותם אחרת.
לא פשוט.
העולם בו אנו חיים רחוק מאוד מאיזון ראוי בין שכל לרגש; בין תפיסה פרטית לכללית. כללי לוגיקה פשוטים נעדרים לחלוטין מהשיח
מתוך הקדמות תרבותיות פשוטות אלו ייגזרו הכללים הבאים:
א. כל מפגש יתמקד בטיעונים שכליים, ברי-הוכחה, הנשענים על ניסיון העבר ומבוססים על תפיסות עולם. 'מותר' לדבר בתקיפות ולטעון כל טענה, ובלבד שניתן יהיה להוכיחה.
כמובן שראוי לשמור על נימוס ורגישות, והשאלה היסודית היא האם בכלל ניתן יהיה לשמור על כלל כזה.
ב. שיח המתמקד ברגשות ותחושות בלבד הינו מוקש. בדיון כזה, לאור מצב היסוד – בו יש גירעון שכלי – מי שייתפס ככאוב יותר יחשב צודק יותר. צביקה מור, למשל, אינו צודק בגישתו בשל היותו אבא של חטוף; הוא צודק, כי גישתו מבוססת ונכונה יותר בעיני. אבל זו רק דעתי. לא אכפה אותה על אף אחד, אלא אם הוא מעוניין לשמוע.
ג. האם למפגש יהיו השלכות לאומיות רחבות? אם כן, החשבון מקבל ערך אחר לגמרי, הדורש אחריות והחלת כללים שונים לחלוטין. זה כמו 'אפקט הפרפר', בו תנועה קטנה במקום אחד משפיעה באופן נרחב הרבה יותר במקומות רחוקים. כיצד יתפרש המפגש? איך ימוסגר כשיתפרסם לעיני הציבור? ועוד.
ד. אל תקבל ביזוי של סמלים לאומיים או של מנהיגות פוליטית אותה בחרת. אם, כדי להביע אמפתיה, אתה נדרש לשתוק כשמבזים את נציגך – אין זה מפגש ראוי (אם אתה חושב ברגע זה שכדאי לשתוק ולאפשר לביזוי להתרחש עקב עוצמות הכאב המוצהרות של הצד השני, שאל את עצמך האם יתכן מצב הפוך, כשתאמר מילים קשות על יצחק רבין או על שמעון פרס ז"ל בהקשר של אסון אוסלו, למשל). זכור! אמפתיה אינה לגיטימציה. וכן, אל תקבל שום ביזוי כלפי עם ישראל או חלקים ממנו.
ה. לפני המפגש, טרם חשיפה להשפעות רגשניות, חדד ביושרה את תפיסת עולמך. בוא בלב פתוח להקשיב, אבל נסה כל העת לחשוב – האם אתה משנה את דעתך עקב רגש הפכפך המציף אותך? או שמא אכן שוכנעת.
ו. אל תדרג בפירמידה סמויה את עוצמת הכאב. צא מתוך נקודת הנחה שלבר הפלוגתא שלך תמיד כואב יותר ממך. אך כאמור, לכאב אין משקל-יתר בקבלת החלטות לאומיות שקולות וגורליות.
ז. קבל את בר הפלוגתא שלך כאח, לא על תנאי. אך ודא שגם הוא מתייחס אליך באותה צורה – כאח, לא על תנאי. אל תיבהל מאיומים על עזיבה את הארץ אם הדרישות לא תתקבלנה. לא כך אמור להתנהל שיח.
אם כלפי עמדותיך, יהיו אשר יהיו, אין יחס מכבד ושווה ערך – כל המפגש הזה אינו ראוי מיסודו.
'מותר' לך לסרב להשתתף במפגש 'ניטרלי' כזה. זה לא הופך אותך לאויב האומה. שיקוליך לגיטימיים לגמרי, גם אם קשה להסבירם
ח. אל תיבהל מדיון נוקב, מחלוקת קשה ואף הרמת קול. בעולם הלימוד והתוכן של היהדות יש מדפי ספרים עצומים של מחלוקות. המחלוקת מבררת, מגבשת, מקדמת; היא בריאה בהיותה נתונה בכללי לוגיקה, כבוד והקשבה.
דווקא השיח הדוחה את המחלוקת המכובדת, ומדבר על הרגשות בלבד, מרחיק יותר ואף מייצר מצב שבו יש אינטרס לדבר רק על כאב ולא על עובדות ותפיסות עולם. 'מותר' להיות לא מנומס וצודק, ואסור להיות מנומס, רגיש וטועה.
ט. אל תֵּרָצֶה אף אחד. שוב, זה לא פשוט כשההגמוניה לא בדיוק בצד שלך. גם לא כדאי להיות תמים ונאיבי. לסוציולוגיה יש עוצמות לא פשוטות. היה מודע להן.
י. היה רציני. עשה שיעורי בית לפני מפגש. אם מישהו, למשל, ביזה את צביקה מור בטלוויזיה – דרוש התנצלות מקדימה בפומבי לפני שתלך.
למד על עברו של בן שיחתך, העמק בתפיסותיו, הצהרותיו – ובעיקר מעשיו. שאל למה הוא מתכוון בדיוק, כשהוא מדבר על 'אחדות', אהבת הארץ, ציונות ומדינה יהודית.
ולסיום, זכור!
'מותר' לך לסרב להשתתף במפגש 'ניטרלי' כזה. זה לא הופך אותך לאויב האומה. שיקוליך לגיטימיים לגמרי, גם אם קשה להסבירם.
ואם מישהו כך משדר לך, אז כנראה ש'סופו מעיד על ראשו'. ודי לחכימא ברמיזה.