העולם סביבנו משתנה – סדרים חדשים נבנים, זהויות מתעצבות מחדש, והעם בישראל צומח מתוך משברים. בתוך כל אלה, גדילתנו הלאומית מתעצבת אל מול מתנגדים ומשבשים, אך הסיפור הגדול של התחזקות הזהות היהודית והלאומית יישאר לדורות.
'ימים היסטוריים' אינו ביטוי מליצי סתמי או מילים ריקות כדי לתאר תחושות סובייקטיביות.
אנו נמצאים בימים היסטוריים משום שהרבה עוגני חיים וצורות חשיבה שהיו לנו עד לא מזמן מחליפים את משמעותם ומשתדרגים. מבית ומחוץ.
(גם בחירת טראמפ לנשיא ארה״ב מעידה על כך; העולם הפרוגרסיבי התערער).
כך עולם שלם הולך ומשתנה מול עינינו ממש, ועולם אחר הולך ונבנה.
כשאומרים ‘עולם', אין הכוונה לממד הפיזי, אלא עולם במובן של סדר חוקים מסוים.
כמו ש'עולם הבישול', 'עולם הילדים' או 'עולם המוסיקה' הם עולמות המבטאים סדר וחוקיות מסוימים.
סיפרנו לעצמנו כל מיני סיפורים על מי אנו ומה חיינו, מה כוחנו ומהן מגבלותינו, לאן נשואות עינינו והיכן נתונות מחשבותינו.
ופתאום אנו מגלים שאנחנו שייכים למרחבים אחרים לגמרי של זהות ומשמעות.
בימים האלה, בתוך הרעש והמהומה, באופן פלאי ובלתי מתוכנן לגמרי – אנו גדלים.
וגדילה כרוכה בכאב.
כשלילד קטן צומחת שן, הוא בוכה וכואב. ברגעים האלה יש שיתמקדו בכאב ובבכי הגלוי, ויש שאמנם יזדהו עם הכאב, בוודאי, אך גם ישימו לב לקומת החיים החדשה ההולכת וצומחת.
ברגעים הלאומיים הגדולים האלה ייזכרו גם כל מיני דמויות ומערכות שלא התעלו לגודל השעה ולא הצטרפו ל׳זרם המרכזי הגדול׳.
בשעה הגדולה הזו בולטים מאוד כל מי ש'פועל עם א-ל', ומצד שני כל מי שמפריע ומתרכז במגמות הפוכות.
מי שמציק לראש הממשלה במשפט הזוי תוך כדי מלחמה, ומי שעוצר נגָד מילואים אחראי ומסור, ומי שמפגין וצורח כאחוז טירוף ומאיים במלחמה נגד בני עמו, ומי שמנסה בכל כוחו לאבד את צורתנו הלאומית ולטשטש את זהותנו, ומי שבאלימות ובלוליינות ורבאלית לא מאפשר תיקון עמוק של מערכות המשפט, התקשורת, הביטחון וכו׳ – כל אלה, בפעולתם הנגדית, מבליטים את גודל השעה. כהבדל שבין מר למתוק, בין גנות לשבח ובין אור לחושך.
אמנם ישנם מחמיצי שעה רבים; אך בשעה הגדולה הזו, כמו בשעת הדלקת נרות החנוכה, כדאי להתמקד קודם בסיפור הגדול ורק אח״כ בפרטים הקטנים.
הסיפור הזה חזק יותר ויישאר פה לדורות. בע״ה.
חנוכה שמח ושבת שלום!
