א. הליברליזם הוא תנועה מטלטלת. הוא נותן לאדם משהו מאוד משחרר ועוצמתי, עצמאי ומשגשג. אבל הוא בעל אידיאולוגיה רזה. יחד עם יתרונותיו, הוא מרוקן מהאדם דברים כל כך עמוקים וחיוניים כמו משמעות עמוקה וגדולה לחיים, מחויבות, שורשיות, שייכות ויעוד, משהו גדול יותר מעצמך להאמין בו. והדברים האלה, מסתבר, פשוט אי אפשר לחיות בלעדיהם. בשלב כלשהו, בדרך כלל אחרי שהליברליזם כובש עוד פסגה מהממת, הליברל יתחיל להרגיש שרימו אותו, שמשהו גדול וחשוב מאוד חסר לו. זה יכול להוליד מצד אחד שיבה גדולה לשורשים שלו. וזה אכן משהו שקורה בעידן פוסט ליברלי.
אבל מי שלא התעורר ולא עשה פרסה לכיוון השורשים שלו, עלול להפוך את הליברליזם עצמו לדת קנאית מאוד. ואז קורה דבר אירוני. אנשים המזדהים כליברלים הופכים לאחרוני הבריונים הקנאים, המנהלים מסע צלב כנגד הזהות והשורשים של עצמם, וכנגד אלה הנושאים אותם, תוך שימוש בשפה ובמעטפת הכי ליברלית כדי לתאר את מעשיהם. והם נבהלים עד עמקי נפשם מתנועת השיבה לזהות ושורשים שמתרחשת לנגד עיניהם.
ב. החברה המערבית כבר ביקרה בכמה סבבים כאלה במאה הקודמת, כשאחרי שיאים של שגשוג ליברלי חלקים מהאליטות במערב שקעו בהערצה לדמויות מאוד אפלות כמו סטאלין, מאו, ואף טרוריסטים איסלאמיסטיים. אין מי שתיאר זאת במאה ה20 יותר טוב מאשר ג'ורג' אורוול ("חוות החיות", "1984"), שהתחיל כסוציאליסט שדאג לרווחת עובדים, וסיים במאבק נגד קבוצות אליטה בשמאל באחת הנבואות הנוקבות וקולעות על ליברלים ההופכים את משנתם לדת קנאית.
הוא כתב למשל לפני כשמונים שנה ("מתחת לאף שלך", הוצאת דביר): "מה אתם משיגים בכך שאתם נפטרים מדברים בסיסיים כמו פטריוטיות ודת? אתם לא נפטרתם בהכרח מהצורך להאמין במשהו… כל הנאמנויות והאמונות הטפלות שנראה שהאינטלקט כבר גירש, יכלו לחזור במהירות במסווה שאין דק ממנו. הקומוניזם של האינטלקטואל האנגלי הוא דבר שדי קל להסביר אותו. זוהי הפטריוטיות של העקור משורש".
אבל מי שלא התעורר ולא עשה פרסה לכיוון השורשים שלו, עלול להפוך את הליברליזם עצמו לדת קנאית מאוד
מי שעקר עצמו משורשיו מחפש בית פטריוטי חדש, והוא מוצא אותו בלהט להאשים את עמו בכל רוע ולחתור תחת זהותו שלו.
עוד הוא כתב שם על הנטייה של אליטות בשמאל לנסות "להגן על הדמוקרטיה בשיטות טוטליטריות. אם אוהבים דמוקרטיה, חייבים למחוץ את אויביה. …ההגנה על הדמוקרטיה כרוכה (לדעתם) בחיסול כל עצמאות מחשבתית. בטיעון הזה השתמשו כדי להצדיק את הטיהורים ואת ההאשמות השקריות ברוסיה הקומוניסטית". ג'ורג' אורוול לפני 80 שנה, בימים ההם בזמן הזה.
ג. כעת נראה שהחברה המערבית נמצאת כבר 20 שנה במסלול התנגשות כזה, הגורמת לאותו חלק שהפך את הליברליזם שלו לדת קנאית להקצין מאוד, ולהפנות בריונות פוליטית כלפי קבוצות ימין בתוך עמם, תוך הצדקה עצמית שהוא נלחם מלחמת קודש בפאשיזם ודיקטטורה ועוד תיאורים מופלגים שאף פעם אין להם קצה וסוף. כבר היינו שם, לא פעם ולא פעמיים.
אין מה להתפלא שארגוני המחאה, בכירים לשעבר במערכת הבטחון, בכירים בתקשורת, טוענים על כל החלטה של ממשלת הימין במלחמה שהכל נועד אך ורק לצרכים פוליטיים ציניים של שליטה. אין אויב, רק אויב מבפנים. המשך המלחמה הוא לשם שליטה. הפסקת האש היא לשם שליטה. וכמובן, כל צעד לכל כיוון נועד בכוונה להרוג את החטופים (וכאן נכנסים שלל סברות כיד הדמיון למה הממשלה רוצה בכוונה להרוג את החטופים).
אין מה להתפלא שהם לא מסוגלים אלא לראות כל צעד ושעל במימוש מדיניות ימין כלי להפיכה משטרית/ביטול הבחירות/עליית משטר של איראן/טיהור אתני/משטר פאשיסטי/גזעני/עליונות יהודית ועוד ועוד.
ואין מה להתפלא על גנרלים לשעבר שפתאום מסתכלים על עמם בבוז ושנאה, ועל האויב בהבנה, ועל המוסר המזויף האנטישמי של האג בהערצה.
משבר הליברליזם, התנועה ההדרגתית חזרה לשורשים וזהות יהודית, הקצנת הליברליזם והפיכתו לדת פרוגרסיבית של מלחמת קודש בכל מי שרואה את הדברים אחרת, מביא אותם אל הקצוות האלה.
הם לא ליברלים. הם כבר הפכו לפטריוטים של העקורים משורש.
ד. אנשים רבים חשבו שהרפורמה המשפטית היא סוגיה ספציפית שניתן לשים בצד ולהמשיך את החיים במסלולם בסוגיות אחרות חשובות ומרכזיות: ניצחון במלחמה, שיפור הבטחון בכל הגזרות, טיפול בפשיעה בחברה הערבית, פיתוח הנגב והגליל, הצמחת הכלכלה ועוד ענייני חברה ורווחה.
אך מסתבר שזעקות 'פאשיזם', 'איראן', ועוד כיוצא בזה, הם מהותיים ליחס של הדת הפרוגרסיבית לימין, גם כשמגרדים באף. כל החלטה בכל סוגיה מסונפת אוטומטית לרוע עלי אדמות. בכירים במערכת אכיפת החוק עלולים להידרדר למעשים מאוד מסוכנים ואפלים.
מי שמדבר על נקיטת צעדים לפיוס המחאה, על הסכמה רחבה, לא מבין את האירוע בו אנו נמצאים. אין ספק שיש הרבה אנשים במחנה השמאל שלא נדבקו ברוח הזו ואיתם ניתן לייצר דינמיקה אחרת. אך זה לא יעצור את מסע הצלב של הדת הפרוגרסיבית ונציגיו בעמדות כוח והשפעה בתקשורת, מערכת הבטחון ואכיפת החוק.
חלקכם עלולים להיבהל ולראות בדברים האלה תיאור של מבוי סתום. זו לא הכוונה. יתכן וחלק מהאנשים האלה ינסו ליצור משבר חוקתי, להוביל אותנו לכאוס, ולנקוט בגישה של 'תמות נפשי'. אבל צלחנו דברים קשים יותר.
מי שמדבר על נקיטת צעדים לפיוס המחאה, על הסכמה רחבה, לא מבין את האירוע בו אנו נמצאים
יש כאן תהליך בירור מאוד נוקב בו זהות יהודית צומחת מחדש מתוך משבר הליברליזם. לא נצא מזה נגועים בכל הקללות שהפרוגריסיבים מקללים את זהותם היהודית שורש מחצבתם.
אלא הממלכה תצמח ותגדל, ותהיה לא רק יהודית וציונית, אלא גם משגשגת וחופשית.
נתפלל שכמה שיותר מהם יתעשתו וישארו עמנו, ינתבו את כוחותיהם וכשרונותיהם לטובה.
בשביל זה הם צריכים לא רק להרגיע את נפשם ולהשתחרר מהסחרור הפרוגרסיבי, אלא כנראה להתחבר מחדש אל זהותם אותה הם זנחו ונטשו.