שלום לכם, אני צביקה אבא של איתן, החטוף בעזה כבר מעל שנה. סבתי עליה השלום סיפרה לי שהיא וחברותיה הצליחו להסתגל לתנאים ולמראות הנוראיים של אושוויץ, אך אני לא מצליח להתרגל למצב המשפחתי שנקלענו אליו, והכאב וחוסר הוודאות רק הולכים וגוברים.
במצב זה עלי לבחור מדי יום לאן לקחת את החיים שלי, ואני משתדל לקחת אותם לכיוון אופטימי ופרודוקטיבי עבור עם ישראל. ואולי כל זה גלום בשם של הארגון שלנו, "פורום תקווה".
במהלך השנה החולפת, נתקלנו כולנו במסרים שנועדו לרתום את הציבור לתמיכה במשפחות חטופים, הדורשות ממדינת ישראל לשלם מחירים גבוהים עבור החטופים.
מסרים אלו, כחלק מקמפיין, לא נועדו לרתום אתכם לתמיכה בעסקה מופקרת, אלא רק למתן מאד את התנגדותכם.
למה שתתנגדו? כי משום מה אתם רוצים לחיות, ומעבר לפגיעה האנושה בהרתעה של מדינת ישראל, אתם גם יודעים שכל שחרור מאסיבי של מחבלים חזר אלינו כבומרנג ברצח של יהודים רבים. זו הייתה גם האסטרטגיה של אנשי התקשורת שהיו מעורבים בעסקת שליט – יצירת הזדהות רגשית עם המשפחה, שתקשה מאד על הציבור להתנגד לעסקה המופקרת שאני ורבים אחרים משלמים עליה היום את המחיר.
השבוע הושק סרטון חדש כחלק מהקמפיין לעידוד עסקת חטופים:
הסרטון עושה שימוש בהצהרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת ישראל – בהקראת שם המדינה וקריאת "Yes" לאחריה, רק במקום שם מדינה נקראים בזה אחר זה שמות של מספר חטופים (לא כולם!) ולאחריהם קריאת ה"Yes", לצהלות שמחה של אזרחים שונים בארץ.
במבט ראשון, סרטון חמוד ומרגש המדגיש את הערבות ההדדית ואת השמחה הציבורית והרוגע – לאחר מאות ימים של מריטת עצבים – שיגיעו עם השבת החטופים. הצפייה באנשים שמחים, מחייכים ורגועים, עושה לנו טוב ויוצרת חיבור בין העסקה ובין השמחה והרוגע שכולנו רוצים ביום יום. כלומר, עסקה = שמחה ורוגע, לא רק למשפחות אלא גם עבורך.
במבט מעמיק יותר, הסרטון חושף תפישת עולם שלמה ביחס לתפקיד המדינה והיחס בין הכלל לפרטיו.
הסרטון הופק בידי מקצוענים בעיצוב תודעה, וכאנשים מעמיקים אסור לנו להישאר עם הרובד החיצוני של הסרטון.
עלינו לחפש את המסרים העמוקים החבויים בו – אלו שאמורים להיטמע בנו כצופים.
מבט מעמיק יותר, הסרטון חושף תפישת עולם שלמה ביחס לתפקיד המדינה והיחס בין הכלל לפרטיו
לסרטון שתי מטרות לפחות:
א. הסרטון יוצר חיבור בין הקמת המדינה לשחרור החטופים. שחרור החטופים הוא הקמה מחדש של המדינה (סתם שאלה, אם המדינה תקום רק לאחר השבת החטופים, איזו מדינה בדיוק תשיב אותם?).
אחד המסרים הבולטים ביותר בשנה האחרונה היה "לא תהיה תקומה למדינת ישראל ללא השבת החטופים".
כלומר, תקומתה של מדינת ישראל תלויה בחייהם של 250 אזרחים. במילים אחרות, מדינת ישראל קמה עבור חייהם, רווחתם ואושרם של הפרטים, ואלה תפקידה ואחריותה הראשוניים של המדינה (שאלה: מה עם חייהם של הלוחמים? הרי לא התגייסו מרצונם לצבא מקצועי עם סיכון ידוע מראש. החוק מחייב אותם להתגייס ולהסתכן. באיזו זכות החוק מסכן את חייהם?…).
מדינת ישראל איננה הבמה ההיסטורית של עם ישראל בדור הזה, ובוודאי שאיננה "ראשית צמיחת גאולתנו" כמו שהדוסים אומרים.
מדינת ישראל היא בעצם חברת ביטוח גדולה שעליה לפצות את הלקוח גם במחיר קריסתה הכלכלית. וכמסר נוסף שהודהד בשנה האחרונה – "מדינת ישראל הפרה איתנו חוזה ולכן עליה לפצות אותנו."
ב. הסרטון בעצם מחזיר אותנו 76 שנים לאחור, ומגדיר רטרואקטיבית את מטרתה (הבלעדית) של מדינת ישראל – הצלת יהודים.
לא הצלת העם היהודי ומתן אפשרות לעם לצעוד במעלה גאולתו "להגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל" ככתוב במגילת העצמאות. אחריותה הראשונה של המדינה היא לא שתהיה מדינה וריבונות ללאום בארצו, אלא הצלת היחיד ודאגה לאושרו ורווחתו. כך חזרנו לשיח זכויות הפרט.
הסרטון הזה הוא מרכיב נוסף במלחמת התרבות בארץ, ומשרת את אלו כאן שרוצים להפוך את מדינת ישראל ממדינתו של העם היהודי למדינת כל אזרחיה – מדינה ללא חזון ובטח ללא שורשים ומסורת.
מדינה כזו היא באמת חברת ביטוח גדולה.
אם הכל נעשה למען זכויות הפרט, ובראש ובראשונה הזכות לחיות, מי ירצה לסכן את חייו עבור המדינה? מה עם אושרו, רווחתו וחייו שלו? אין תשובה.
שחרור מתוך גרימת מחנק ולחץ עצום לאויב – הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להשיב את כל החטופים, ובוודאי למנוע את החטיפות הבאות, לאור התעוזה וההרתעה שתשדר ישראל כלפי אויביה בעצם רצונה לגבות מחיר מהאויב, במקום לשלם לו ולחזקו
סוגיית החטופים היא חוד החנית של המאבק התרבותי. מדוע? שאלו נא את הקמפיינר שקמפיין החטופים אצלו הוא חלק מקמפיין מדינת כל אזרחיה, וזו תהיה כנראה תשובתו:
"עד המלחמה הנוכחית, בעת שגרה, ראינו (במיוחד בסוגיות של מעמד אישי ומשפחה) שהמדינה מחויבת ומשועבדת לפרט. גם בעסקת שליט ראינו זאת. אך עכשיו הגיע המבחן האמתי של המדינה: האם גם בעת חירום ומלחמה הפרט מעל הכל? אנחנו חייבים לנצח במאבק הזה!".
גם אנחנו רוצים לשחרר את כל החטופים. זו חובתנו. איני יכול לתאר לכם את החיים בצל העובדה שהבן שלנו חטוף ואיננו יודעים את מצבו. זהו פצע שאינו מגליד. דאגה של יום ולילה וחשש כבד מדפיקה בדלת. אך שחרור מתוך רדיפה אחר כל עסקה יציל אולי את החטופים הנוכחיים, כי חמאס מצדו לעולם לא ישחרר את כולם. הוא תמיד ישמור לעצמו "קלפים" לסחיטה ארוכה ומתמדת של מדינת ישראל. שחרור באופן זה יהווה זרז לחטיפות הבאות כפי שנוכחנו בעבר. לעומת זאת, שחרור מתוך גרימת מחנק ולחץ עצום לאויב – הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להשיב את כל החטופים, ובוודאי למנוע את החטיפות הבאות, לאור התעוזה וההרתעה שתשדר ישראל כלפי אויביה בעצם רצונה לגבות מחיר מהאויב, במקום לשלם לו ולחזקו.
סוגיית החטופים זו לא בעיה שיש לה מדינה אלא מדינה שיש לה בעיה.