מסופר בשם אדריכל בריטי ידוע סיפור על שלושה פועלי בניין העומדים על פיגום ועובדים. שואלים כל אחד מהם מה הוא עושה; הראשון עונה: ״אני מניח לבנים, שורה על גבי שורה״; השני עונה: ״אני בונה קיר״; השלישי עונה: ״אני בונה קתדרלה״. האם הם עושים אותו דבר?
מתוך הספר ׳מה לאומי בביטחון הלאומי׳
שאלת החזון, הסיפור הגדול שלאורו נבנה כל המפעל הפרטי, וקל וחומר הלאומי, היא שאלה פרקטית מאוד.
ברגעי קושי ומשבר, המצריכים גיוס משאבי נפש אדירים, חוזרים לשאלה היסודית: עבור מה כל המאמץ הזה?
לכן, לכאורה, השאלה היא במקום. מהו החזון? מהי האסטרטגיה? מה בונים פה? קיר לבנים פשוט או בניין מפואר?
נשיב במספר הערות על השאלה 'מהי האסטרטגיה'?
א. השואל, בדרך כלל מהשמאל, לא מעוניין באמת לקיים דיון על חלופות אסטרטגיות. הוא מעוניין שהאסטרטגיה שלו תתקבל. בכוח. אין כאן שום קריאה לדיון ענייני, מכבד ומקשיב, אלא איום. אמצו את האסטרטגיה שלי!
זה נכון גם ביחס לסוגיות לאומיות אחרות בהקשר המשפטי, החברתי והחינוכי. הצעה אחת היא ראויה, משמאל כמובן, והשאר פשיסטיות, גזעניות, חשוכות ושאר ירקות.
ב. והאסטרטגיה של איש השמאל הרי ידועה – אוסלו על סטרואידים. גירוש יהודים, יציאה חד צדדית מכל נקודת חיכוך, מדינה פלסטינית, נטישת חבלי מולדת ועוד.
והכל על סמך בריתות, חוזים והסכמים הכתובים על הקרח, בגיבוי גורמים בינ״ל כמובן. ללא שום הפקת לקחים מנסיון העבר המדמם.
לכאורה, השאלה היא במקום. מהו החזון? מהי האסטרטגיה? מה בונים פה? קיר לבנים פשוט או בניין מפואר?
ג. משאבי הנפש, היכולת להתמודד עם משברים ואתגרים, הולכים ומתמעטים כשחושבים שבסך הכל אנו בונים קיר סתמי. והאסטרטגיה בהתאם.
ומשאבי הנפש הולכים וגדלים כשאנו תופסים את פועלנו כבניית בית מפואר בעל תוכן וחזון. וגם כאן – האסטרטגיה בהתאם.
ד. טוב. ובכל זאת, מה איש הימין מציע? השאלה הרי עדיין במקומה.
אז אפשר להניח כל מיני חלופות, אבל המחשבה ש'אם רק נהדק היטב איזו תפיסה לאומית יהודית היא תתקבל כראויה לדיון בזירה הלאומית והבינ״ל' היא מגוחכת.
העניין הזה קשור לדברים החשובים שנשלחו פה אתמול על ידי בן. לפני שאני דן עם בר הפלוגתא משמאל בענייניות, קודם כל כדאי לקום מכיסא הנאשמים.
ולעיתים תמרון הנראה כזגזוג, ללא הצהרות פומפוזיות שרק יגבילו אותך, הוא מעשה חכם דווקא ולא ההיפך.
ה. האסטרטגיה ארוכת הטווח של המחנה הלאומי יכולה להיגזר מכל מיני תפיסות. החל מחזון משיחי של בנין בית המקדש, שאליו נשאו עיניים דורות על גבי דורות, וכלה במציאות חיים ביטחונית פשוטה הנשענת על עוצמה וכוח. ועוד כוח.
ומפני שהנושא הזה מורכב, ושעם ישראל חלוק בכך, נותר לעיתים, לכתחילה לגמרי, לאפשר לנו לחיות בבטחה ולתת לחיים הישראליים להתברר בנחת. ללא שום כפייה.
דומה הדבר לילד מתבגר, הרי שום כפייה לא תעזור. הוא צריך להגיע בעצמו למסקנות ביחס לחייו ולעתידו. רק אל תכפה עליו כלום. תן בו אמון והטוב ינצח.
דרושים כוח, עוצמה, בהירות מוסרית, הבחנה בין אמת לשקר, עיסוק צבאי בהשמדת הרוע בתקיפות ללא בלבולי מוח של ראיית האויב כשותף לשלום
ו. לעיתים, ב׳הפוך על הפוך׳, כמו בסוגיית האסטרטגיה כך גם בנוגע ל׳אחדות׳.
דווקא הקריאות לאחדות בכוח הופכות לאלימות מאוד. הן קוראות בשמות גנאי מכוערים לכל מי שיסרב להן. נסו ומאוד תצטערו.
אבל הסירוב לקריאות האחדות הללו נובע דווקא מחוסר רצון לקבע ולמסגר את עם ישראל בצמצום מעליב.
זוהי מסגרת חונקת, לא מגדילה ומפתחת.
לעם ישראל יש חזון ענק, וכל קריאה לאחדות סביב ערך פחות מכך היא החנקת האומה. אך מה נעשה שאין עדיין הסכמה על כך? נאפשר לחיים להתנהל בנחת, מתוך אחווה וידידות ולא בכפייה ובצמצום.
ז. ולפני כל אסטרטגיה מתוחכמת כדאי לאמץ דברים פשוטים מאוד:
דרושים כוח, עוצמה, בהירות מוסרית, הבחנה בין אמת לשקר, עיסוק צבאי בהשמדת הרוע בתקיפות ללא בלבולי מוח של ראיית האויב כשותף לשלום.
ח. לעיתים המדבר גבוהה גבוהה על אסטרטגיה, נראה כבונה קתדרלה; בפועל הוא בונה מרפסת רעועה בפרויקט תמ״א 38 מט לנפול.
בנחת, בעוצמה. באמת. מכוח הזכות ובזכות הכוח.