דרושה תפיסה פוליטית מאוד מסוימת כדי לראות את הקיטוב החברתי כשורש בעיותינו.
דרושה מידה רבה של עצימת עיניים כדי לייחס את הקיטוב שכן קיים להקצנה בשני חלקי העם ולהתנהלות קיצונית של נבחרי הציבור שלו.
דרושה מידה רבה של עיוורון ושיכרון כדי לחשוב, שהסכמות בין אנשים בתוך ארגון אזרחי הן פתרון לבעיה.
א. מי מחבל בהסכמות רחבות?
בואו נעבור לדוגמה על כמה נושאי ליבה שהיו מאוד חשובים לימין בשנים האחרונות, ונראה כיצד הם הידרדרו לכאוס ולקוטביות.
למשל, כשהתחילה בעיית ההסתננות המאסיבית דרך גבול מצרים, הייתה הסכמה רחבה על כמה חוקים ופעולות שנועדו להשיב את המסתננים לארצם ואף למדינות אחרות. הימין לא הזדקק להכניע את השמאל. אבל בג"ץ לא התרשם מהסכמה רחבה זו והכניע את העם.
או, למשל, כשח"כים ערבים מסוימים החלו תומכים שוב ושוב בטרור נגד ישראל, הייתה בכמה הזדמנויות הסכמה רחבה חוצת מחנות לפסול אותם מריצה לכנסת. גם מההסכמה הרחבה הזו בג"ץ לא ממש התרשם.
הנה אך לפני שנתיים, בעיצומן של המחאות נגד הרפורמה, הכנסת העבירה בהסכמה רחבה מאוד חוק המאפשר גם ליישובים יהודיים גדולים להפעיל ועדות קבלה כדי לשמור על צביונם, דבר שהיה אחד הכלים הקריטיים להרחבת ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב. כמה פקידים האחראים על מקרקעי ישראל לא התרשמו מהסכמה רחבה זו, ודאגו לסרס אותה באותיות הקטנות של הבירוקרטיה.
התפוצצות סיפור הפצ"רית והסלידה סביב התנהלות המערכת המשפטית היא כמעט קונצנזוס בישראל. מי מחזיק את המריבה כעת? קליקה משפטית קטנה וחזקה, בגיבוי ערוץ תקשורת.
אלה רק דוגמאות ספורות לבעיות יסוד בעשור האחרון, שדווקא לא היו בהתנגשות 'ראש בראש' בין שני חצאי העם, אלא בין העם לבין אליטה פקידותית ומשפטית שלא ממש סופרת את העם. אז מי ומה יצרו את הקיטוב?
פיוס פוליטי מתחיל ונגמר במצב שנציגי ציבור שונים יודעים שמה שיסגרו ביניהם יהיה סוף פסוק
ב. הסכמות רחבות של סמינרים
הרפורמה המשפטית נולדה לא בגלל קיטוב בין נבחרי ציבור בכנסת שלא הצליחו להגיע להסכמות, אלא בגלל קבוצה קטנה בעלת הרבה מאוד כוח במערכת המשפט והפקידות, שבמשך שנים ארוכות לא ממש התרשמה מההחלטות של נבחרי ציבור בכל הרכב שהוא.
אז מה נותנת הבשורה אם קבוצה מסוימת של אזרחים, שאינם נבחרי ציבור, שאינם עומדים תחת לחצים פוליטיים מורכבים כלשהם, הצליחו להגיע להסכמות בנושאים אחדים?
האם הם מייצגים את חלקי העם?
האם הם מתייחסים בכלל לשורש הבעיה?
האם הם כתבו מתווה ריאלי כיצד יטפלו בהחלטה פקידותית או משפטית שתדחה או תמסמס את ההסכמות הרחבות היפות שלהם?
יש שיגידו, שאכן בתנועת 'הרבעון הרביעי' הקדישו משאבים למציאת נוסחה בהסכמה רחבה לרפורמה ביחסים שבין הרשויות. משום מה לא ראיתי שהתייחסו לשאלה – מה יעשו כאשר יועמ"שים או הרכב שופטים בבית המשפט העליון יבטלו את 'הרפורמה בהסכמה רחבה' שלהם.
משום מה נראה שהם שכחו, שעוד בימי המחאות הובאו לשולחן פשרות בסגנון דומה על ידי פרופסורים למשפטים כגון יובל אלבשן. הן נדחו לחלוטין על ידי הנהגת ארגוני המחאה, פורום המשפטנים שלה, וכמובן על ידי מערכת המשפט עצמה על זרועותיה. אז לשם מה הם עמלו כל כך?
ג. ההתעלמות מהמקטבים
מה עוד נשכח תוך כדי מסיבת ההסכמות הרחבות לריפוי הקיטוב?
שוכחים שכל אותם ארגוני המחאה, חוסמי הכבישים, המטרידנים והבריונים, המסיתים למלחמת אזרחים, וכמובן הגורמים המשפטיים והפקידותיים הבכירים התומכים בהם – לא הביעו כל נכונות למשהו שנקרא 'הסכמות רחבות', עד לרגע זה. אז איך בדיוק מסיבת ההסכמות של הרבעון תפתור את בעיית הקיטוב?
אדרבה, ככל שיותר ויותר אנשי ציונות דתית נשפכים אל תוך התנועה הזו בהתלהבות של מעין אחדות היסטורית מחודשת בין מפד"ל למפא"י – כל אותן קבוצות שמטרללות את הרחובות כבר חמש שנים, עם רוח גבית ממערכת אכיפת החוק והתקשורת, החלטיות יותר ברצונן להתנער מתנועה זו. אז חוץ משחזור היסטורי של סמינריוני 'גשר', איזה פתרון לקיטוב הם מציעים?
ד. נבחרי הציבור הם לא הבעיה, הם הפתרון
הציור הזה של 'נציגי הציבור מקטבים ומפלגים, אנחנו נבנה מודל אחר של נציגי ציבור שיודעים לדבר ולהגיע להסכמות', הוא לא פחות מתרמית. היכולת לשוב ליחסים שפויים בין המחנות ברמה המעשית והפוליטית תלויה קודם כל בהוצאת הבריונים שלא נבחרו מהבחישה הפוליטית.
כי פיוס פוליטי מתחיל ונגמר במצב שנציגי ציבור שונים יודעים שמה שיסגרו ביניהם יהיה סוף פסוק.
אין דבר יותר מקטב משופט ה'תופס צד' באופן שיטתי.
אם נצלח בעיה זו, נגלה שלמרות כל הלחצים והמורכבות הפוליטית, נבחרי הציבור דווקא יודעים להסתדר מצוין, לכבד הכרעות דמוקרטיות, להגיע להסכמות, להידבר ולהתפשר. אולי כדאי לכל הפחות לנסות את זה לפני שקבוצה קטנה מקימה לעצמה כנסת חלופית, ובתנאים אופטימליים של שולחנות עגולים מספרת לעולם שהיא מגיעה להסכמות ופותרת את הקיטוב.
תבהלת הקיטוב שייכת לשפת 'החוזה החברתי' של השמאל הליברלי
ה. לאן פנינו
שורש בעיותינו איננו קיטוב בין שני חצאי העם. הקושי שלנו הוא בכך שזוהי תקופה של חילופי משמרות. אליטה ישנה נאחזת בקרנות המזבח ומצליחה להפחיד חלק מהעם, ולשכנע אותו שרק היא מסוגלת לשמור על הדמוקרטיה/ החופש/ השגשוג וכדומה.
נמשיך להתקדם כעם. לאט ובטוח. נתעקש שאת ההחלטות יקבלו העם ונציגיו הנבחרים.
אחדות תהיה בין אלה המרגישים זיקה לזהות המשותפת שלנו כעם.
תבהלת הקיטוב שייכת לשפת 'החוזה החברתי' של השמאל הליברלי.
אחדות בעם ישראל מתקיימת מתוך הבנה שאיננו חיים כאן מכוח חוזה חברתי אלא מכוח ברית, ללא קשר לדעות ולהסכמות עם החלטות כאלה או אחרות. כשנגיע לכך תירגע תבהלת הקיטוב, ונתפנה לראות שעם ישראל חי, צומח ומתקדם.