ערוצי התקשורת, העמודים הראשיים של העיתונים, ערוצי הרדיו והתאגיד, כולם יישרו קו הסברה אחיד כדי לטרפד את המינוי.
אזרח תמים עלול לחשוב בטעות, שרוב מוחלט של אזרחי המדינה הם נגד המינוי הזה – משום שזה מה שהוא שומע בתקשורת. אולם היא, כידוע, אינה מייצגת את רוב העם.
א. ’ניגוד עניינים׳
ראשית, הבעיה של השמאל הפרוגרסיבי עם המינוי של זיני היא לא בגלל שלראש הממשלה יש ״ניגוד עניינים״ בפרשייה הזו. אילו היה ממנה מישהו מרשימת המומלצים של רונן בר לא הייתה שום ״סערה ציבורית״ (אגב, גם היום רק מיעוט קטן מאוד נמצא בסערת רגשות, אך משום היותם בעמדות מפתח – מכנים זאת ״סערה ציבורית״. מדובר במיעוט החי בתודעת רוב).
כאשר מונה אייל זמיר לרמטכ״ל, לא הייתה סערה ציבורית בטענה שראש ממשלה לא יכול למנות רמטכ״ל שבין השאר יחקור את מחדלי 7 באוקטובר בצבא. למה עכשיו כן?
עלינו ללמוד להעמיק ולהביט פנימה, מעבר לידיעות התקשורתיות.
במידה רבה זה מה שהוביל לטבח שמחת תורה, כי כשהשב"כ עסוק ב'הגנה על הדמוקרטיה' אין מי שיגן על הביטחון
ב. שליטת השמאל הפרוגרסיבי
השב״כ נשלט תודעתית במשך שנים על ידי גורמי שמאל רדיקליים.
ראו את ה'לשעברים' שלו: נדב ארגמן מופיע בקביעות במחאות קפלן האלימות, יורם כהן מתראיין נגד הממשלה ומציג לראווה את תפיסתו ביחס לדמוקרטיה, ועל יובל דיסקין לא נרחיב פה. כל זה לא במקרה.
השב״כ הוא ארגון סודי, ולכן אין בו שקיפות. הוא מתנהל במחשכים. אולם חדרו אליו כל מיני קרנות זרות שהטמיעו בו תפיסות עולם משלהן, על כך שתפקידו המרכזי הוא ״להגן על הדמוקרטיה״, כשהדמוקרטיה פירושה שלטון בג״ץ ולא ריבונות העם.
ההדלפות שפורסמו מדברי ראש החטיבה היהודית בשב״כ חשפו רק טפח מהשנאה שלו למתנחלים ולדתיים (״לזרוק אותם בלי משפט לתא עם עכברים״).
חשוב להדגיש: יש בשב״כ רבים ומסורים שעושים עבודת קודש, אך הבכירים הם בתודעת שמאל פרוגרסיבי וניכור למסורת ישראל ולהתיישבות ביהודה ושומרון.
מתוך היותם אנשי שמאל, הם רואים בממשלה הימנית ובנבחרי הציבור איום על הדמוקרטיה.
במידה רבה זה מה שהוביל לטבח שמחת תורה, כי כשהשב"כ עסוק ב'הגנה על הדמוקרטיה' אין מי שיגן על הביטחון.
האירוע הדרמטי המתרחש כעת הוא, שהשמאל הפרוגרסיבי עומד לאבד ״שומר סף״ שעד כה פעל בניגוד לערכי רוב העם ונגד נבחרי הציבור. זהו המסגור האמיתי, וכל השאר הוא מסך עשן.
אם נתניהו היה ממנה ראש שב״כ מ'המחנה הנכון’, כל טענת ״ניגוד העניינים״ הייתה מתנדפת כלא הייתה.
ג. 'חוסר הסכמה לאומית'
טענה נוספת להתנגדות למינוי הובאה על ידי הרמטכ״ל לשעבר, ח״כ גדי איזנקוט. הוא טען שמינויו של זיני לראש השב״כ נעשה ב״חוסר הסכמה לאומית״.
ממתי מינוי של ראש השב״כ צריך הסכמה לאומית? היכן זה כתוב בחוק? לפי החוק, מי שממנה את ראש השב״כ הוא ראש הממשלה.
לא התקשורת, לא האקדמיה ולא היועמ״שית. בנוסף, לא ראש הממשלה לבדו ממנה את זיני אלא נדרשת הסכמה של כל הממשלה, מדוע זה לא נקרא "הסכמה לאומית"?
כשבנט ולפיד מינו את רונן בר לראש השב"כ, כן הייתה הסכמה לאומית? זוהי מכבסת מילים, המציגה כל צעד של השמאל כממלכתי ומקצועי, וכל מה שהימין עושה כקרע בעם וכפוליטי.
זכרו, כל מינוי של ראש שב״כ נעשה על ידי ראש ממשלה, ולכן מטבעו הוא ממלכתי ו״פוליטי״ כאחד.
לסיכום: המינוי של זיני הוא ממלכתי, מקצועי ובהסכמה לאומית רחבה.
ד. השמדת ערכים
אחת השיטות של השמאל הפרוגרסיבי בזמנים שידו על התחתונה היא ״לפרק את החבילה״, כמו האם המתחזה במשפט שלמה, האומרת שצריך לחתוך את התינוק לשניים – ״גזורו״.
כך פתאום לגיטימי לקרוא לסרבנות ולפגיעה בביטחון.
וזה מה שיעבור השב״כ: השמדת ערכים זדונית.
מהרגע שזיני ימונה להיות ראש השב״כ, הוא כבר לא יזכה להיות ״שומר סף״. התקשורת 'תיזכר' שתפקידה הוא בעצם לבקר כל היום את ראש השב״כ ולהטיל עליו את האחריות המלאה לכל כישלון ביטחוני. בניגוד לרונן בר, שלכבודו יצאה קריאה ציבורית שיישאר בראשות השב״כ ולא יפקיר את האזרחים. ואז האירוניה התאבדה.
כל מחדליו המזעזעים של רונן בר נשכחו בתקשורת ברגע שהוא נלחם נגד הממשלה. הכל פוזיציה ואינטרסים, ללא שום מוסר.
כבר בימים אלו מודלפות שיחות של זיני מפורום מטכ״ל, העושות ׳השמדת ערך׳ לא לזיני אלא לפורום שאמור להיות חשאי ומכובד. המטרה של שליטת השמאל הפרוגרסיבי מקדשת את האמצעים, ולכן השמדת ערך לאומי היא כלי לגיטימי במאבק שלהם.
האירוע הדרמטי המתרחש כעת הוא, שהשמאל הפרוגרסיבי עומד לאבד ״שומר סף״ שעד כה פעל בניגוד לערכי רוב העם ונגד נבחרי הציבור. זהו המסגור האמיתי, וכל השאר הוא מסך עשן
ה. מינויים
הציבור הימני והדתי טען במשך שנים כלפי הממשלה והעומד בראשה, מדוע אינם ממנים אנשי ימין. כתבתי על כך בעבר מאמר שנקרא ״איך נוצר הדיפסטייט ואיך מטפלים בו?״ (אפשר למצוא באתר שלנו).
אחת הסיבות לכך היא, שברגע שממנים פקיד בכיר המזוהה עם עולם הערכים הלאומי – גם הממשלה מותקפת וגם הפקיד. זהו לחץ כבד מאוד שמעטים האנשים היכולים לעמוד בו.
מדובר בהכפשות בתקשורת, בחיטוט בחיים האישיים, בסריקת כל תולדות החיים במיקרוסקופ, בסילוף ובחצאי משפטים.
רק השבוע התקשורת יצרה בזדון מצג, כאילו לזיני לא אכפת חלילה מהחטופים. מי שלא עבר את הסיוט הזה לא יבין אותו.
האזרחים התמימים מעולם לא יצאו להגן על המינויים המוצדקים. הם ישבו בכורסה וציפו מנבחרי הציבור לפעול לבדם.
אך באווירה הקיימת זה בלתי אפשרי. נבחר ציבור לא יכול להיבחר בקלפי רק פעם בארבע שנים. במציאות שיש בה ערעור יומיומי על נבחרי הציבור ועל הפקידים שהם ממנים, נדרש גם אשרור מחודש של הבחירה. אי אפשר עוד לשבת במזגן בכורסה.
ו. מאבק נחוש
על המינוי הזה כולנו צריכים להילחם. לא רק מפני שזיני ראוי לתפקיד הזה מצד עצמו, אלא בגלל האיום על הדמוקרטיה. אי אפשר שמיעוט רדיקלי ינהל כאן את השלטון.
המינוי הזה חשוב לא רק בגלל הדמוקרטיה והמשילות אלא גם בגלל הביטחון. השמאל הפרוגרסיבי הזיק לשב״כ ולתפקודו הרגיש מרגע שהכניס אליו פוליטיקה, מרגע שהחליט שעיקר תפקידו הוא 'הגנה על הדמוקרטיה' על פי הפירוש הרדיקלי של אהרן ברק.
כל אחד כאן הוא מערך הסברה מקומי שצריך לפעול בנחישות במרחבי ההשפעה שלו נגד הלוחמה הפסיכולוגית המופעלת נגד אזרחי מדינת ישראל.
מי שיכול לדבר – שידבר,
מי שיכול לכתוב – שיכתוב,
מי שיכול למחות – שימחה,
מי שנמצא ברשתות – שיפעל.
