א. האנשים שאומרים שהם לא משרתים את המלך אלא את הממלכה, מתכוונים לומר שראש הממשלה הוא אדם מושחת ואגואיסט וכל החלטותיו הן לטובת השרדותו האישית, זכותם האישית לחשוב כך, אך איך הם בדיוק משרתים את הממלכה? מי היא הממלכה?
אם הממלכה היא עם ישראל, אז כידוע, בקלפי נקבע האינטרס הציבורי של העם.
אלו דברים פשוטים אך מרוב הנדסת תודעה נוצר הצורך לחזור על הדברים הפשוטים שוב ושוב.
לאחר הבחירות הדמוקרטיות, מטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה על קואליציה של רוב, והממשלה, למעשה הופכת להיות הריבון, דהיינו, הממלכה. פקידים, עיתונאים ובכירים לשעבר שאינם סרים למרות הריבון וחוקיו – אינם משרתים את המלך ולא את הממלכה, הם אנרכיסטים שדוגלים בפירוק המדינה. הביטוי הזה הפך להיות הסיסמא של ממשלת הפקידים (דיפ-סטייט), אנשים שלא נבחרו על ידי הציבור ומחליטים ליישם את האג׳נדה הפרטית שלהם, בניגוד לאג׳נדה של נבחרי הציבור, דהיינו הריבון.
חשוב לדעת, ברגע שבכיר בשירות הציבורי מחליט שהוא מקדם מדיניות שונה מנבחרי הציבור, הוא כבר לא שליח ציבור, הוא אדם פרטי או שליח של הארגון הפרטי שמקדם אותו, הוא לא משרת את עם ישראל. ולכן בכל פעם שתשמעו את הסיסמא הזו, פשוט תשאלו – מי הממלכה שאתה משרת? אם התשובה תהיה ״אנחנו הרוב״ – את זה נצטרך לראות בקלפי ביום הבוחר ולא בסקרים הממומנים שנוצרו ליצור ׳דעת קהל׳.
פרופסור רות גביזון ז״ל מסבירה לאהרון ברק מהי דמוקרטיה
ב. בעניין השיח על מות הדמוקרטיה ועל הדיקטטורה שאנו עומדים לקראתה, חשוב לדעת שהשיח הזה לא התחיל היום ולא לפני 10 שנים, הוא קיים כבר 50 שנה, מאז עליית מנחם בגין ז״ל לשלטון.
כבר אז פרסם השמאל כרוזים, מאמרים וקריקטורות על מות הדמוקרטיה, מפני שהדמוקרטיה, לשיטתם, אינה שלטון העם, אלא שלטון השמאל. וממילא כשהימין שולט, זו דיקטטורה, כי לדעתם הימין מסוכן והשמאל נאור. הערכים הנאורים כידוע נמצאים רק בצד השמאל הפוליטי, לכן הרכב בית המשפט העליון נראה כמו מפלגת מרצ.
אז מה השתנה ב-50 שנה האחרונות?
בעיקר מוקדי הכוח של השמאל במוקדי עיצוב התודעה ובמוכנות ׳לשבור את הכלים׳, כמו במשפט שלמה, לגזור את התינוק החי – את הצבא, ואת המדינה. השיח הלך והקצין, והמקומות שהשמאל שם בהם את כל כוחו – בית המשפט העליון והשב״כ, מאבדים את כוח שליטתם הפוליטי.
דעותיה של פרופסור רות גביזון ז״ל גרמו לה
לא להתקבל להיות שופטת בבית המשפט העליון
ג. מדוע ראש השב״כ אינו מוכן להתפטר?
הרי ברור לכולם, מימין ומשמאל, שראש השב״כ אחראי בצורה ישירה למחדל הביטחוני הכי גדול מאז קום המדינה, והוא גם אמר ״אני לוקח אחריות״. אם כן, מדוע הוא אינו מתפטר? זה קשור לסעיף מאוד מרכזי שהוכנס לתפקיד השב״כ – 7א: ״השירות מופקד על שמירת בטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין.״
מה הכוונה ״סדרי המשטר הדמוקרטי״? כפי שהסברנו, המושג ״דמוקרטיה״ אצל השמאל, פירושו ״שליטת השמאל״. אתמול פורסם בחדשות שראש השב״כ עשה מעקב אחרי המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל לבדוק אם נכנס לשם ״כהניזם״. למה הוא לא בדק אם נכנס לשב״כ קפלניזם? כי כל דבר שהוא אג׳נדת שמאל רדיקלי, מבחינתו היא לא פגיעה בסדרי הממשל הדמוקרטי. התפקיד ״הגנה על הדמוקרטיה״ (על פי פרשנות השמאל) הפך לחלק מהותי בתפיסת הביטחון של ראשי מערכת הביטחון – האויב אינו הטרור הערבי אלא ״הפגיעה בדמוקרטיה והשסע הפנימי״.
לדעתם, משלטון הימין אפשר להגיע בקלות לפאשיזם ונאציזם, לעומת שלטון השמאל, ממנו יוצא רק משטר דמוקרטי הדואג לזכויות אדם.
לכן הם לעולם לא ישלימו עם שלטון הימין, משום שמבחינתם זה אינו שלטון דמוקרטי, גם אם הוא יזכה ברוב קולות, וגם אם יהיה ראש ממשלה ימני ששמו לא נתניהו (נניח בגין…).
אגב, בסוף סעיף 7א כתוב ״והכל כפי שתקבע הממשלה״ – הקטע הזה בדרך כלל לא מופיע בתקשורת. מדוע? כי יש כאן אג׳נדה לקדם.
לדעתם, משלטון הימין אפשר להגיע בקלות לפאשיזם ונאציזם, לעומת שלטון השמאל, ממנו יוצא רק משטר דמוקרטי הדואג לזכויות אדם
ד. ומה עושים עם ׳השסע בעם׳?
שוב נשאלת השאלה למי אתם מתכוונים כשאתם אומרים: עם.
כשאומרים ׳שסע בעם׳, למי אתם מתכוונים? האם כשהיועמ״שית מתנגדת לקידום מדיניות זה שסע בעם?
האם כשראש השב״כ מסרב להתפטר ומחזיק בכוח את המשטרה החשאית תחת חסותו זהו קרע בעם?
האם כשחרדים, מתנחלים, נערי גבעות או תושבי פריפריה חשים אזרחים סוג ב׳ זהו קרע בעם,
או שמא רק מחאות קפלן זה שסע בעם?
הביטוי ״שסע בעם״ עובד לכל הכיוונים, אלא אם כן אינכם דמוקרטים ולא רואים באזרחי ישראל שווים.
לא רק השמאל קרוי עם אלא גם כלל ישראל, ולכולם יש כאבי בטן.
אז כיצד מתקבלות החלטות? פשוט מאוד, רצון העם נקבע בעזרת הבחירות בקלפי.
כך זה היה מאז ומעולם, רק שמאז עליית הימין לשלטון, הפרוצדורה הזו הפכה להיות לא לגיטימית עד כדי התערבות ראש המשטרה החשאית בסדרי השלטון.
גם הרמטכ״ל הקודם, כזכור, לא יצא נגד הסרבנות משום שהם ניסו לעצור את מה שהוא ראה כ״הפיכה משטרית ושינוי סדרי ממשל״.
כשכל ראשי מערכת הביטחון עסוקים בדמוקרטיה של המיעוט הנאור במקום בביטחון, אין מי שיעסוק בשמירת גבולות המדינה.
הפתרון ל״שסע בעם״ הוא הסברה רחבה והתעקשות על כללי משחק ברורים; שממשל דמוקרטי עובד לפי החלטת הריבון, כלומר, נבחרי הציבור – שהם נציגי העם.
הצבת גבולות אינה שנאה, אינה כפייה ואינה דיקטטורה – כך עובד משטר דמוקרטי וכך עובדת כל מערכת יחסים בריאה
ואם יש מישהו שעובר על החוק – מעודד סרבנות, אי תשלום מיסים וכו׳ אז פשוט מציבים לו גבולות ללא פשרות ומכניסים אותו לכלא (מתוך אהבת ישראל כמובן).
כך מדינת חוק דמוקרטית אמורה לעבוד, אחרת יהיו כאן כאוס ואנרכיה. ברגע שהגבולות יהיו ברורים, הפרוטקשן המתמשך הזה יעצור.
שיח בריוני גדל בגלל שמנהלים איתו שיח, כמו שניהלו שיח עם ראשי הסרבנות לפני הטבח בעוטף.
הצבת גבולות אינה שנאה, אינה כפייה ואינה דיקטטורה – כך עובד משטר דמוקרטי וכך עובדת כל מערכת יחסים בריאה.
מי שמתהדר בהיותו ״דמוקרט״ ראוי שידע להציב לעצמו גבולות בשיח ובמעשים כלפי הצבא והמדינה.
