כפי שאנחנו עושים כאן הרבה פעמים, השאלה שאנחנו מעלים איננה רק בעד מה אנחנו ונגד מה,
אלא היא קודם כל פירוק לגורמים; מה עומד מאחורי הצהרות ה80-20 ופוליטיקה של הסכמות;
האם זה ישים; מה היא מגלה ומה היא מסתירה.
אחרי שנפרק את האמירה, נרכיב מחדש ונציע מתווה.
הדברים הללו נכתבו בכתבה על נפתלי בנט כבר ב-2012 ב׳דה מרקר׳
א. פוליטיקה זה לא הצהרת כוונות אלא סדרי עדיפויות.
בדיוני סלון, באמת לא מפתיע לגלות שאפשר להסכים על הרבה דברים עם הרבה אנשים. הרי רוב האנשים הנורמלים הם בעד כל מה שטוב ונגד כל מה שרע.
רוב האנשים יספרו שהם בעד מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה משגשגת ודואגת לחלשים, דואגת לביטחון, מטפלת בפשיעה וזכויות האזרח, מצמיחה את הכלכלה וכו'. יש מי שמתנגד?
גם אם נוריד שאיפות אלה לפרטים, נגלה שניתן להשיג הסכמה די רחבה לגבי מה שרוצים שיהיה פה.
אבל כל זה נכון במפגשי קפה ומאפה, תחת הפלורסנט, או על פק"ל קפה עם חבר מהמילואים.
אך בפוליטיקה שולט כלל אחר לגמרי של 80-20.
80% מהפוליטיקה אינם השאלה מה רוצים, מה טוב ומה רע באופן כללי, אלא סדרי עדיפויות בעולם רווי אילוצים וניתוח נכון של הבעיות והפתרונות בעולם רווי משתנים, נעלמים ופרשנויות.
כשנגיע ל80% אלה בפוליטיקה, נראה את ההסכמה הרחבה של ה-80% נמוגה עד שמה שיישאר יהיה אולי סוג הבורקס במזנון הכנסת.
שם תבוא לידי ביטוי תפיסת העולם הערכית שלנו באמת, וממילא סדרי העדיפויות הערכיים שלנו.
כשיורדים לקרקע המציאות, השאלה היא איזה משקל נותנים לכל דבר, מה הכי חשוב לך.
בעיסוק הפוליטי עצמו צריך להתנהל בתוך מכלול של אילוצים ולחצים מהרבה מאוד כיוונים ומעגלים, ולהחליט היכן להפעיל את מרכז הכובד על חשבון דברים אחרים שעליהם נוותר. וצריך להחליט לא רק מה רוצים, אלא איפה לוחצים כדי להשיג את זה בעולם עם אינסוף משתנים ונעלמים.
לכן ברוב השאלות לא רק שלא תהיה הסכמה רחבה של 80-20, אלא בקושי נמצא שניים שמסכימים זה עם זה.
פוליטיקה של הסכמות רחבות זה חללית שמתנפצת ברגע המפגש שלה עם קרקע המציאות של כדור הארץ.
80% מהפוליטיקה אינם השאלה מה רוצים, מה טוב ומה רע באופן כללי, אלא סדרי עדיפויות בעולם רווי אילוצים וניתוח נכון של הבעיות והפתרונות בעולם רווי משתנים, נעלמים ופרשנויות
ב. הסיסמה של '80% מסכימים' מטעה מסיבה נוספת. 80-20 זו חלוקה כמותית.
גם החומר הגנטי של אדם ושימפנזה זהה בכמעט מאה אחוז… כל השאלה היא אלו דברים נמצאים ב20%? לעיתים אלו הדברים החשובים ומכריעים ביותר.
השאלה היא האם לחתור לנצחון והכרעה או לחפש פרטנר פלשתיני להסדרה נמצאת ב80% או ב20%? האם יחס הפצ"רית ללוחמים נמצאת בטווח ה-80% או ב-20%? לעיתים ה-20% נמצאים בצמתים המכריעים ביותר של החיים.
אם נתעלם מזה כדי לעסוק רק במה שמסכימים, כנראה שיהיה מישהו אחר שאף אחד לא בחר בו שיחליט בשבילנו, ולא לרוחנו. אם נבחרי הציבור לא יכריעו בצמתים האלה רק כדי לעסוק ב80% המוסכמים, יהיו מאות פקידים, משפטנים, שופטים, כלכלנים, מנהלי משרדים, אלופים, ראשי מערכת הבטחון וראשי ארגוני עובדים שישמחו להחליט בשבילנו בסוגיות הבוערות של ה-20%, בזמן שנבחרי הציבור יחגגו את עיסוקם 'המאחד' רק במה שמחבר ומוסכם.
ג. האם הפקידוקרטיה היא חלק מההסכמות הרחבות?
אבל יודעים מה? נניח שצלחנו את כל הבעיות האלה, והצלחנו לעסוק ב80 אחוז שמסכימים, והצלחנו להכניס לשם את השאלות החשובות והמרכזיות ולהסכים עליהן הלכה למעשה. האם ה80% כוללים גם את אופן הטיפול בפקידים ושופטים שמבטלים בלהטוטנות את אותם 80%? האם גם זה חלק מה80%? או שזו רק הצעת הגשה שכפופה לחסדי שומרי הסף ירום הודם? האם המכונים 'שומרי הסף' הם מה80% או מה20%? האם השופטים שמרחמים על מחבלים זה מה80% או מה20%?
האם משהו נשאר מה80-20 הזה חוץ מעוד סיסמה שיווקית ריקה?
הקואליציה האחרונה שניסתה ללהטט סיסמאות כאלה הייתה המקוטבת ביותר אי פעם והתפרקה מהר
ד. הפתרון לקיטוב איננו 'להתעסק רק במה שמסכימים', וגם לא 'פוליטיקה של הסכמות רחבות', אלא דווקא כן להתעסק במה שלא מסכימים, לדון ולהתווכח בצורה מכובדת, לא לעשות דמוניזציה, להשאיר מקום לשכנוע ופשרות, להסכים שלא להסכים, ובסוף כמובן לכבד הכרעות דמוקרטיות.
אפילו בתוך קואליציה רגילה צריכים לעשות כך כל הזמן, ובקושי רב מצליחים לייצב ממשלה. לעיתים נדירות נזכה לראות גם הסכמה רחבה בשאלות מרכזיות.
חברה צריכה בהחלט לדעת לתת מקום למרחב המשותף המוסכם. ואפילו הכנסת והפוליטיקה המפולגת בטבעה, צריכה, לצד קבלת הכרעות דמוקרטיות, לתת מקום למרחב המשותף המוסכם. אך אין מסמך שיצור הסכמות רחבות כשזה מגיע לסדרי עדיפויות. הקואליציה האחרונה שניסתה ללהטט סיסמאות כאלה הייתה המקוטבת ביותר אי פעם והתפרקה מהר.
מוטב לאמץ את העצה שלימדו אותי כשהתחתנתי:
תלמדו לריב ותלמדו איך לנהל את הריב נכון ולהישאר יחד. זה כנראה מבטיח יותר ממסמכים מתוקים של הסכמות רחבות והצהרות ערטילאיות על 80-20 שמתפרקות ברגע ירידתן למורכבות האמיתית של סדרי העדיפויות, הלחצים והמתחים של הפוליטיקה.
