בעבר הלא רחוק היו בעולם עבדים ואדונים. העבד היה תלוי באדון מנטלית לחלוטין וכל הזמן קיבל ממנו הנחיות.
נדמה כי תופעת העבדות נעלמה מהעולם, במיוחד אחרי עידן הנאורות והתפתחות הדמוקרטיה.
אך זה לא מדוייק.
תודעת האדנות והעבדות נשארה (למיטיבי לכת קראו: "הדיאלקטיקה של האדון והעבד"/ הגל).
הציונות הדתית דגלה תמיד באתוס של טרומפלדור: "אם צריך גלגל אני גלגל", אבל השמאל תמיד חשב "אם צריך נהג, אני נהג, וגם אם יש נהג- אעיף אותו..״
תודעת מפא"י הייתה שהמדינה/ הצבא/ מערכת המשפט וגם התקשורת כמובן, שלהם בטאבו.
ממילא, גם המוסר שלהם.
תודעה זו עדיין קיימת, למרות שהם לא בשלטון, כי שלטון הוא קודם כל בתודעה.
אם נער גבעות היה עושה מחאה אלימה הוא היה נעצר כי הוא העבד, הוא אורח במדינה.
לאיש שמאל מותר להיות אלים, כי אין כאן אלימות, זהו 'חופש ביטוי'. אם לוקחים לך את המדינה, מותר לך להיאבק (וזכרו, המדינה היא תמיד של השמאל).
נער גבעות שנלחם על ארץ ישראל, מבחינתם נלחם על ערך בזוי, לא רק שהוא עבד, הוא בעל הזיות משיחיות, ראוי להכניס אותו לכלא.
אבל אם לוקחים לאדון את השליטה, מותר לו הכל.
נעמיק עוד יותר-
אלימות פיזית נתפסת כמו המעשה הכי לא מוסרי שיכול להיות, אבל זה לא נכון. יש דבר בזוי יותר- להשתמש בחוק כדי לבצע פשעים.
"פושע קטן פועל בניגוד לחוק, פושע בינוני עוקף את החוק, פושע גדול משתמש בחוק..״
כלומר, האדם האלים הוא הפושע הקטן.
הפעלתי עליכם מניפולציה קטנה, כי האלימות שהייתה במאה שערים היא החלק הפחות מזעזע במחאות קפלן ו״אחים לנשק״.
האלימות האמיתית שלהם היא שלילת הלגיטימציה של הדתיים ושל הימין למשול. הם רואים אותם/אותנו כאנשים לא לגיטימיים. מייצרים אצלם את תודעת העבד.
הארגונים שמדברים על אחדות מתחלקים ל2- אלו עם תודעת האדון מוחים רק בנערי הגבעות ובימין כדי להפוך אותם ללא לגיטימיים.
הם לעולם לא ימחו בשמאל, כי צריך לכבד את האדון ולרצות אותו.
המדינה שלו.
ויש את ארגוני האחדות עם תודעת העבד.
הם ימחו בימין כדי לרצות את האדון, כדי שיאשר אותם וייתן להם לגיטימציה. הם יגידו לאדון- ״נזפנו בעבד, אל תכעס עלינו. אנחנו איתך, באמת..״
כל המקורות התורניים להצדקת פעולות המחאה נגד הימין מגיעים רק אחרי תודעת העבד (שכחתי לציין את ההאשמה הדתית הקלאסית "זה חילול השם!! האדון לא יאהב אותנו!").
יש סוג שלישי- של אנשים תמימים, להם נקדיש מאמר נפרד.
אבישי גרינצייג חשף לאחרונה מחדל סביב שופט עבריין שהשתמש בתפקיד שלו כדי לקדם את משרד עורכי הדין של הבת שלו. כיצד טופל ? כלום.
הוא מעל החוק.
הוא האדון, זוכרים? האדון קובע את המוסר ולא כפוף אליו.
אנשים אומרים לי "מי שמוחה כאן זה רמטכ"לים, ראשי שב"כ, וקצינים בכירים- אלו אנשים ערכיים". זה בדיוק הבאג התודעתי. התפקיד המקצועי לא מקנה להם ׳סמכויות-על׳ אחרי שהם השתחררו ממנו.
עבריינות של רמטכ"ל/אלוף לשעבר שממריד אזרחים לסרבנות, לא שונה מנער גבעות שעושה זאת.
להיפך, הוא מסוכן יותר. יש גם עבריינות של צווארון לבן (וגם בצבע זית), פשוט העבדים לא חיים בתודעה שהם יכולים לשפוט אותם.
המושג "דמוקרטיה" מעולם לא היה אצל השמאל שלטון הרוב, אלא שלטון אבירי המוסר. העבדים יכולים להצביע בקלפי, אבל לא לחוקק חוקים, אין להם לגיטימציה מהאדון להנחיל ערכים דרך חקיקה ולבנות מוסדות.
אז כמו שמידי פעם שואלים אותי בקבוצה "מה עושים??"
קודם, מבינים, משתחררים מתודעת עבד כלפי עצמנו ותודעת האדון כלפי השמאל. מפסיקים לרוץ לגנות כל ימני ודתי, ולומדים להעביר ביקורת גם על אדון לא לגיטימי. כשנביט על האדון בגובה העיניים, נדע שהצלחנו (ונגלה שהוא מזמן לא אדון).
בקיצור, אל תהיה גלגל, תהיה נהג, ואם מי שחושב שהוא הנהג ומתנהג כמו עבריין, תמחה בו.