בסרטון שהתפרסם השבוע אמר מפקד חטיבת השריון 401 כך:
״הרבה שואלים אותי: לא קשה לכם? יש לכם עוד כוח? מסוגלים להמשיך? ואני אגיד בצורה גורפת: יש לנו המון כוח. בגוף, ברוח, באמל״ח. נעמוד בכל משימה״.
בואו נתעכב על הביטוי ״הרבה שואלים אותי״. הוא סיפר שזו שאלה שהוא נשאל בערך פעמיים ביום (!).
איך קורה שכל כך הרבה אנשים שואלים מח״ט בצה״ל שאלה כזו? מניין מתפתחת הנחת היסוד הטמונה בשאלה הזו?
ויותר מעניין: כיצד ייתכן שדבריו של המח״ט כל כך הפוכים מהנחת היסוד של האנשים הרבים ששואלים אותו?
מי שיוצר את התודעה הכוזבת הזו הוא בראש ובראשונה התקשורת הישראלית.
רוב התקשורת הישראלית כבר מזמן אינה מבצעת את תפקיד העיתונות ואינה מתנהלת לפי שום כללי אתיקה בסיסיים. קראו את הספר של חנן עמיאור ׳הסדנה להנדסת תודעה׳, וכל תפיסת המציאות שלכם בנוגע לתקשורת תשתנה.
התקשורת אינה מדווחת על עובדות, היא מייצרת אותן.
היא כבר מזמן לא ׳כלב השמירה של הדמוקרטיה׳ אלא כלב התקיפה של הפרקליטות והאליטות, כדברי ד״ר גדי טאוב.
הגאונות של התקשורת היא לקחת אירועים יוצאי דופן שאכן קרו, ולנפח אותם. להַבְנות את המציאות, ליצור את סדר היום הרצוי לה
מדובר בסוג של מפלגה פוליטית, בעלת אג׳נדה מאוד ברורה, וכל מסגור השיח וסדר היום הציבורי מוכוון כדי לשרת את האג׳נדה הזו.
הסיפור הוא לא החטופים, ולא הרעב בעזה, לא הפוסט טראומה המתפשטת ולא המילואימניקים שקורסים.
אפילו לא גיוס החרדים. כל אלו ודאי סוגיות המצריכות טיפול, אך הן מנופחות, מועצמות ומהוות משחקי תודעה כדי ליצור תחושות קשות בקרב הציבור, שלפיהן פשוט רע כאן במדינה והכל קורס.
השמאל הישראלי לא המציא את השיטה הזו. היא לקוחה מפילוסופיית קרל מרקס, ואחריו הרחיבו אותה אנשי ׳אסכולת פרנקפורט׳.
וכך, תפיסות עולם ושיטות עיצוב תודעה מלפני שנים רבות משפיעות עד היום על חיינו.
באופן כללי ובלי להרחיב, מרקס טען שבעלי ההון שולטים בפועלים המדוכאים, ולכן הפועלים צריכים להתמרד נגדם. רק כך יגיע השוויון והמציאות תתקדם.
אך ׳אסכולת פרנקפורט׳ לקחה את המודל הזה והרחיבה אותו לשאר תחומי החיים. לשיטתם, הדיכוי המעמדי הוא לא רק בכלכלה ובאמצעי הייצור, אלא גם בתרבות, בפוליטיקה, בדת ועוד.
בכולם יש מדכאים.
וכל המדוכאים צריכים להתמרד כדי ליצור שוויון אמיתי והוגן, בבחינת ״מדוכאי כל העולם – התאחדו״.
מי שמאזין לתקשורת הישראלית בטוח, שהאנשים הכי רעים במדינה הם הפוליטיקאים, נבחרי הציבור, שרוצים כוח כדי לשלוט בחיינו. הם שולחים אנשים לצבא לצורך שרידות פוליטית לשימור הקואליציה וכדי להתחמק ממשפט; הצבא מרעיב אנשים בעזה והורג אנשים סתם; הכיבוש בעזה משחית; מדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה וצריך לסיים את המלחמה הרעה הזו.
ועוד: המילואימניקים קורסים וחלקם אף מתאבדים, המתנחלים אלימים, והחרדים הם רעים ואינטרסנטים.
הכל רע, וצריך להתמרד נגד בעלי השררה והקואליציה המושחתת.
ומהי המציאות?
- הקואליציה נבחרה בצורה דמוקרטית, על ידי רוב העם. הסקרים מנבאים רוב ימני גם בבחירות הקרובות.
- אין הרעבה בעזה.
- הלוחמים אינם קורסים, אלא ההפך הגמור – מלאי מוטיבציה.
נכון, חברי הכנסת והשרים לא תמיד מתבטאים בנימוס; נכון, יש בעיה בחלוקת המזון בעזה; נכון, יש חיילים שנשחקים. אבל מה הרוב? מה עיקר ומה טפל?
אתם יודעים בעצמכם את התשובה.
הגאונות של התקשורת היא לקחת אירועים יוצאי דופן שאכן קרו, ולנפח אותם. להַבְנות את המציאות, ליצור את סדר היום הרצוי לה.
וזה כמו 'נבואה המגשימה את עצמה': אם ידברו כל הזמן על התאבדויות, אז עוד חיילים יתאבדו, חס ושלום (קוראים לזה ׳אפקט ורתר׳, חפשו בגוגל), אם נדבר על זה שיש מילואימניקים שקורסים, ניצור מציאות רחבה כזו. אם ניקח כמה מקרי קיצון של אלימות, נוכל לטעון שהמתנחלים אלימים.
ההתעסקות של התקשורת במקרי קיצון ובאירועים שוליים כדי לטשטש את המחשבה וליצור תחושת דיכוי לצורך מרד – משפיעה על התודעה ועל הרגשות
במקום למלא את העם בכוחות, התקשורת ממלאת את הלבבות בייאוש.
וזה נעשה תחת התירוצים הקבועים, 'חופש הביטוי' ו'זו המציאות, אתה מעדיף לטמון את הראש בחול?'.
האמנם זו המציאות, או שזה חלק קטן ממנה?
האמנם זו המציאות, או שזה מסגור המציאות באופן שהתקשורת בחרה למסגר אותה?
כמובן שזה קשור לאג׳נדה פוליטית. כשהייתה כאן 'ממשלת השינוי והריפוי', התקשורת דאגה להסביר למה הרוב טוב ולמה הביקורת היא שולית ומזערית. שוב, הם החליטו עבור כולנו מהו סדר היום הציבורי, איך ימוסגר השיח, מה עיקר ומה טפל. פשוט משחקים לנו בתודעה.
היכולת להביט על המציאות במבט-על היא מוגבלת מאוד בימינו.
ההתעסקות של התקשורת במקרי קיצון ובאירועים שוליים כדי לטשטש את המחשבה וליצור תחושת דיכוי לצורך מרד – משפיעה על התודעה ועל הרגשות.
חירות אמיתית היא לראות נכוחה ולהבין זאת, כי הדבר משפיע על כולנו.
מנחם בגין אחרי המהפך ב77 – עם חכם ונבון
׳אז מה אתה מציע?׳
– ראשית, להתחזק באמונה בעם הגדול הזה, במורשתו וביכולותיו.
– לדעת שה׳ אוהב את עם ישראל ומוליך אותו לכיוון טוב, ושהוא לעולם לא יעזוב אותנו.
– לתת אמון בעם ישראל. מדובר בעם חכם ונבון, היודע לבחור את נבחרי הציבור שלו.
– לתת אמון בחיילי צה״ל. אלה אנשים טובים ומוסריים, מלאי כוחות ומוטיבציה.
– להתאמץ להסתכל במבט-העל, לראות את המגמה הכוללת, את הכיוון הטוב של המציאות בפרספקטיבה רחבה.
קודם כל, זהו גורם ישיר לאושר ולבריאות נפשית.
ובעיקר – ככה מישירים מבט אל הנצח, וככה מנצחים.
