אתמול פורסמו בתקשורת הדלפות מהקבינט הביטחוני וציטוטים של חילופי דברים בין הרמטכ״ל ושרי הממשלה.
בניגוד לשיחה בוועד הבניין או ביום הורים בבית הספר, שראוי כי יתנהל בסגנון יפה, השיח בקבינט צריך להתנהל בצורה הכי ישירה והכי ׳בוטה׳. לא משום שאנחנו נגד סגנון יפה, אלא כי ברגע שעוסקים במהות החיים אין מקום ל'קוסמטיקה' וברירת מילים.
יש לדבר במילים המשקפות את חומרת האירוע, בלי לנסות לייפות או לעדן. ואם מדליפים מילים אלה, התוצאה תהיה חשש של המשתתפים מלדבר דיבור כן וישיר, שמא יגיע לידי התקשורת.
מצד שני, לאחר ההדלפה שנעשתה אנו מתוודעים לצרימת דבריו של הרמטכ״ל אייל זמיר אל שר נבחר, במקרה הזה השר סמוטריץ׳, ולא רק בגלל סגנונם הבוטה אלא מפני שאינם קשורים לדיון המקצועי.
בניגוד למה שמוצג בתקשורת, הדרג המדיני לא רוצה ״לנצח את השמאל״ ולא ״להכריע אותו״, הוא פשוט מאוד רוצה לבטא את תפיסת העולם הערכית של בוחריו
2. במשטר דמוקרטי, כפי שאמור להיות במדינת ישראל, הדרג המקצועי כפוף לדרג המדיני.
הדיון צריך להתבצע באופן שהדרג המקצועי מעלה בפני הדרג המדיני את כל השיקולים המקצועיים בצורה הישירה ביותר, אך בסופו של דבר קבלת ההחלטות מתבצעת על ידי הדרג המדיני.
דיון פתוח ונוקב, שלאחריו אחדות פעולה נחרצת.
למה זוהי צורת ההתנהלות בדמוקרטיה?
כי בדמוקרטיה מאמינים שנבחרי הציבור צריכים לתת דין וחשבון לבוחרים שלהם. הם עומדים לבחירת הציבור בכל כמה שנים כדי לבטא את רצון הבוחרים שלהם.
הדרג המקצועי/פקידותי וכן הדרג הממונה אינו עומד לבחירות. אם הוא טועה, מי שיקבל אחריות הוא הדרג המדיני, ששמע את השיקולים והחליט. כמו שהשמאל נוהג לומר: ״אתה הראש, אתה אשם״.
בימינו הגענו למציאות כל כך הזויה שכבר אי אפשר לפטר דרג ממונה – ראש שב״כ, רמטכ״ל ויועמ״שית. הם בוחרים את עיתוי סיום תפקידם, אף שהיו שותפים למחדל ענק בקדנציה שלהם.
זכרו: פוליטיקאי הוא נבחר ציבור, פקיד מקצועי/ דרג ממונה – לא. לכן חובה שנבחר הציבור יתווה לדרג המקצועי הממונה את המדיניות הערכית שלו מבין כל האופציות המוצגות בפניו.
אם הדרג הנבחר ייכשל, הוא יכול לשלם על כך כשיעמוד לבחירת הציבור בבחירות הדמוקרטיות הבאות. לכן אני נוהג לקרוא לפוליטיקאים בשם ״נבחרי ציבור״, כדי להדגיש שהם נבחרי העם ושלוחיו.
3. השמאל עשה במשך שנים ׳השמדת ערך׳ למילה ״פוליטיקאי״– כאילו מדובר באדם שמינה את עצמו ודואג לאינטרסים האישיים שלו. הוא מוצג בתקשורת כמי שמושל בכוח הזרוע ולא מכוח מינוי ציבורי בבחירות דמוקרטיות. כך השמאל מייצר מצב ותודעה ציבורית כאלה, שהכוח למשול נמסר לפקידים בלתי נבחרים על ידי הציבור, במערכות שקידום הבכירים מתבצע בצורה לא דמוקרטית (את הרמטכ״ל אמנם בוחר שר הביטחון, אך זה מתוך היצע של אלופים. היו לא מעט אלופי משנה ותתי-אלופים עם תפיסה התקפית או ערכית אחרת שלא קודמו במהלך השנים, מה שהשאיר מעט מאוד אפשרות למינוי רמטכ״ל / ראש שב״כ המסתדר ערכית עם הדרג המדיני).
בניגוד למה שמוצג בתקשורת, הדרג המדיני לא רוצה ״לנצח את השמאל״ ולא ״להכריע אותו״, כמו שכל מיני ארגוני שמאל טוענים בפאנלים. הוא פשוט מאוד רוצה לבטא את תפיסת העולם הערכית של בוחריו.
יש אנשים שמאז שאינם בשלטון חושבים שהמפלגות הלאומיות הן קיצוניות ובוחריהן קיצוניים, ולכן החליטו שדמוקרטיה היא כבר לא ריבונות העם. אותם אנשים הם כמובן נאורים בפני עצמם, לא רואים את הקיצוניות של עמדותיהם, וכך המרכז המתון וכל מי שחושב אחרת מהם מוגדר קיצוני.
כמה נחמד לחשוב שאני מתון ושכל מי שחושב אחרת ממני הוא קיצוני.
עלינו לתת גיבוי לנבחרי הציבור שלנו – ולא רק ביום הבחירות, אלא בכל פעם שהם מותקפים על ידי גורמים החורגים מסמכותם
4. אמנם עוד לא נערך תחקיר מקיף ולא הוקמה ועדת חקירה, אך לדעתי אחת הסיבות לטבח שמחת תורה היא דרג צבאי שלא חשב שהוא כפוף לדרג המדיני. כי בתקשורת (שתפיסתה כידוע אינה דמוקרטית) רואים בדרג המדיני הנבחר אנשים רעים, ותפקיד הדרג הצבאי לדעתם הוא ״להגן על הדמוקרטיה מפני העם״.
לפי השיח של הרמטכ״ל זמיר, לפחות על פי המוצג בתקשורת, תפיסה זו לא השתנתה.
במדינה דמוקרטית, כאמור, הרמטכ״ל צריך להציג מתווה מקצועי ולשכנע בנחיצותו, ובסוף להצדיע לדרג המדיני ולבצע.
הצדעה לדרג המדיני היא הצדעה לעם ישראל שבחר דווקא בנבחרי ציבור אלה.
בנוסף, הרמטכ״ל לא יכול להאשים שר בהאשמה שהוא 'שונא את צה״ל', אלא אם כן אימץ את הנרטיב התקשורתי השקרי, ואז יש כאן בעיה.
השמאל נוהג לצטט את הרצל שכתב בספרו ״מדינת היהודים״ נגד שלטון דתי: ״כל נדנוד מחשבה של כוהנינו לייסד שלטון דת נפר בראשיתו. אנו נדע לכלוא אותם בתחום בתי הכנסיות״. אך יש לזה המשך שתמיד שוכחים לציין: ״כשם שנחזיק את חיל צבאנו בבתי הקסרקטין (מחנה צבאי). לצבא ולכהונה ניתן כבוד גדול כיאות לתפקידם הנכבד, אבל לא להם לחוות דעה בענייני המדינה״. הרצל לא התנגד לרבנים ולא לרמטכ״ל, הוא כיבד אותם. אך לדעתו שלטון הוא משהו שצריך לבטא את רוח העם, וגנרלים, עם כל הכבוד והערכה כלפיהם, לא הם שיחליטו מה טוב למדינה כי הם חושבים שהם מבינים יותר טוב מהעם.
5. הבעיה הכי גדולה כיום במדינה היא, שאין כאן באמת דמוקרטיה ואין ריבונות של העם. התקשורת, האקדמיה, מערכת המשפט ומערכת הביטחון מתיימרות להחליט במקום העם מה הכי טוב לעם, והן מבזות באופן קבוע את הממשלה ואת העומד בראשה. עלינו לתת גיבוי לנבחרי הציבור שלנו – ולא רק ביום הבחירות, אלא בכל פעם שהם מותקפים על ידי גורמים החורגים מסמכותם. כך, על ידי הצבת הגבולות לדרג הפקידותי והמקצועי, תהיה כאן ריבונות של העם והבחירות הדמוקרטיות המשקפות את רצון העם יוכלו להביא רצון זה לידי ביטוי.
נכבד את הגנרלים, אך הם יצטרכו לכבד את ריבונות העם.